שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשיקות, טרנס וחרדים: תערוכה שכולה גאווה
    עברי לידר חוזר לסטריאוטיפים הגבריים והנשיים בצילומי הילדות, אלעד זכאי מצלם חרדים גאים וגילי לוינסון מנציחה מבוגרים מתנשקים. תערוכה לרגל שבוע הגאווה מפגישה יוצרים בגילאים שונים, שמציגים את הקהילה הגאה באמנות - משנות ה-90 ועד היום

    דימוי גוף, חום אנושי ונשיקות: כחלק מאירועי שבוע הגאווה, תערוכה חדשה נפתחה אמש (א') במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ובוחנת נושאים כמו זהות, מגדר, גיל, חמלה ואהבה, כפי שמפרשים אותם יוצרים בני דורות שונים.

     

    התערוכה, ששמה "10/ 20/ 30/ 70+" ואוצר אותה ליאב מזרחי, מציגה פרשנות אמנותית לנושא הרשמי של אירועי הגאווה לשנת 2018 - "מורשת הקהילה הגאה", ומהווה הוקרה לוותיקי קהילת הלהטב"ק בישראל. מעבודה החוזרת לילדות כמו זו של עברי לידר, דרך צילומים המבטאים חום אנושי כמו של עדי נס, דרך הדיוקנאות של יריב פיין ועד עיסוק באיקונוגרפיה ודימוי גוף כמו אצל עומרי קורש - כולם מבקשים להעניק קול ונראוּת לקהילה הגאה על כל גווניה.

     

    מתוך התערוכה:

     

    מתוך התערוכה ()

    עבודתה של גילי לוינסון: זוגות מבוגרים מתנשקים. זה לא סוד שהעולם, החזותי לפחות, שייך לצעירים. אנשים מבוגרים פעמים רבות נעדרים מהזירה הצילומית, בוודאי לא בסצנות או פוזיציות של אהבה, קירבה, מגע ומין. לוינסון שוברת כאן תקרה זכוכית כשהיא מצלמת זוגות מבוגרים מתנשקים. זהו דימוי אחד מתוך סדרת נשיקות.

     

    מתוך התערוכה ()

    עבודתו של אלעד זכאי: לפני כ-20 שנה הצילום פורסם כשער במגזין "הזמן הוורוד", שיצא לאור מאמצע שנות ה-90 ועד תחילת 2000. כשזכאי הציג אז את העבודה הוא היה תלמיד תיכון. כעת בחלוף השנים, העבודה מוצגת שנית.

     

    מתוך התערוכה ()
    מתוך התערוכה

    עבודתו של עברי לידר: צילום של צילום. לכולנו יש צילומי ילדות בהם אנחנו מחופשים, ומאז ומתמיד מכוונים אותנו להיות או בן או בת, בליווי סימני זיהוי וסטריאוטיפים רבים. בצילומים של לידר הוא מבקש לאתגר זאת, לטשטש גבולות וזהויות. לצד צילומיו בתערוכה מופיע שיר של לידר בשם "ילד שלי": "לילד שלי יהיו ארמונות וימים מלאים בצחוק ובשיר, לילד שלי יהיו משחקים, מכוניות בצבעים ותמונות על הקיר, לילד שלי יהיה העולם נקי משנאה בין בני האדם, מלחמות העבר רק בספרים שילמד בבית ספר, הילד שלי...". 


    מתוך התערוכה ()
     

    עבודתו של אורי שמי: שמי, בסך הכל בן 18, בוגר תיכון תלמה ילין. הגיש פרוייקט סיום שנה באמנות עם עבודות שעוסקות במגדר וזהות, מיניות וכוחניות.


    מתוך התערוכה ()

    עבודתו של אמיר קיסנר: כשיצא, היה בעיתון הזמן הוורוד מדור צילום ותחרות צילום פנים אמנותית המתייחסת לקהילה הלהטב"ית. הצילום הזה, של קיסנר, זכה במקום הראשון. מאז הוא לא מצלם כבר, אבל אוצר התערוכה פנה אליו ברשת החברתית, והוא הסכים להדפיס מחדש את הצילום, 20 שנה אחרי שהוצג.

    מתוך התערוכה ()
    עבודתה של יעל מאירי: דיפטיכון של זוגיות. שני חפצים דוממים המרמזים על גבר-אישה. הכל מאד סימבולי ואניגמטי. נוזל הטסטוסטרון הגברי אל מול שפתיים נשיות של מנגו.

     

    מתוך התערוכה ()
    עבודתה של ליאת אלבלינג: אלבלינג ניגשה לגברים אנונימיים, מבוגרים, והצטלמה איתם כאילו הייתה בתם. את הרקע היא החליפה לרקע של גלויה פסטורלית. העבודה עוסקת בחיפוש אחר אב מנחם, חיבוק ומשפחה - אבל במקביל מעוררת קונטציות על ליווי וכל מה שנגזר מכך.

    מתוך התערוכה ()
    עבודתו של יריב פיין: בין 2015-2017 תיעד פיין דמויות מפתח בקהילה הגאה, בעיקר טרנסיות. כולן מהדור הראשון והשני של הקהילה. חלקן, כמו גילה גולדשטיין, כבר לא איתנו. בצילום מופיעה ישראלה לב, אחת הפעילות החברתיות הדומיננטיות והחשובות בקהילה.


    מתוך התערוכה ()

    עבודתו של עדי נס: בתערוכה מציג נס עבודות מוקדמות יחסית, המתארות יחסים דואליים עם קריצה אל עולם האמנות הקלאסי.


    מתוך התערוכה ()

    עבודתו של עומרי קורש: יצירותיו של קורש משלבות ציור, צילום, גרפיקה, איור ועיצוב, ועוסקות בחריגים ובגוף ה"אחר" - באנשים שגופם הוא גם היצירה שלהם. יש כאן הגזמה, ניפוח ועיוות, אבל גם שאלות של מהו יופי? מהי אסתטיקה? הכל פתוח.

     

    מתוך התערוכה ()

    עבודתו של ערן ענבר: רקמה היא פעולה שנתפסה עד לא מזמן כנשית ורכה - בניגוד לצילום שנתפס כגברי. בעבודה אריה טורף אדם - דימוי איקונוגרפי עתיק שאפשר לראות כמותו בתבליטים אשוריים ואף מוקדם יותר. יחסי כוחות, גבריות ותבוסה עולים בעבודה העדינה הזו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים