שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משווקים של "מגה" הקימו חברה כדי לחמוק מתשלום
    3 בני משפחה התחייבו לשווק מוצרי אריזה של חברת "ג'י.טי.סי" לרשת מגה. זמן קצר אח"כ הם מצאו דרך לחמוק מתשלום, והסכסוך הגיע לבית המשפט
    בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברת "גי.טי.סי" העוסקת בייבוא מוצרי אריזה, נגד שלושה בני משפחה – זוג הורים ובן – שחתמו מולה חוזה לשיווק המוצרים לרשת "מגה", אך בפועל לא שילמו לה 1.3 מיליון שקל: השופט אביים ברקאי דחה את הטענה של הנתבעים ולפיה החיוב עבר לחברה שהקימו.

     

    בתביעה שהגישה חברת "גי.טי.סי" באמצעות עו"ד אסף אוסלקה היא טענה שלפני כשמונה שנים נחתם בינה לבין הנתבעים הסכם שלפיו הם ישווקו מוצרי אריזה שלה לרשת "מגה". בני המשפחה, שרכשו ממנה מוצרים בהיקף של 1.3 מיליון שקל, פעלו במסגרת עוסק מורשה בשם "לידן אספקה טכנית" והתחייבו אישית לפרוע את החוב מולה. "גי.טי.סי" הדגישה שההסכם נחתם לאחר מו"מ ארוך ותוך תשומת לב לפרטיו. לטענתה, הנתבעים מכרו ל"מגה" את המוצרים שסיפקה להם אך לא שילמו לה את התמורה.

     

    בני המשפחה, שיוצגו על ידי עוה"ד ברוריה לקנר ומירי קליין, טענו מנגד שההסכם בוטל. הם הסבירו שארבעה חודשים לאחר החתימה הם הקימו חברה בע"מ בשם "לידן אספקה" וכל הפעילות עברה אליה. לדבריהם, עם הקמת החברה הגיע ההסכם לקיצו והמשך ההתקשרות מול "גי.טי.סי" היה רק באמצעות "לידן". לדבריהם הם שלחו הודעה מפורשת על כך לתובעת וליתר הספקים.

     

    במהלך הדיונים התברר שהחברה שהקימו הנתבעים קרסה כלכלית והיא בהליכי חדלות פירעון.

     

    השופט אביים ברקאי קיבל את התביעה ומתח ביקורת נוקבת על הנתבעים. הוא ציין שההסכם שנחתם בין הצדדים "מפורט ומוקפד" וכולל סעיפים והוראות רבות. לדבריו, טענת בני המשפחה שלפיה התובעת הסכימה בעל פה לביטול ההסכם זמן קצר לאחר חתימתו אינה משכנעת.

     

    נקבע כי ההודעה לספקים שעליה ניסו הנתבעים להסתמך "עלומה וסתומה", ולא ברור אם אכן נשלחה לתובעת או מי שלח אותה. כל שיש בהודעה הוא הסדר חדש בעניין הוצאת החשבוניות על שם החברה החדשה, ומובן כי שינוי בזהות הגורם המשלם אינה מבטלת את החיובים האישיים שהוטלו הנתבעים בהסכם.

     

    בהקשר זה הדגיש השופט שהנתבעים חתמו באופן אישי על כל אחד מדפי ההסכם וכי גם בשנים קודמות הם נשאו בהתחייבות אישית מול התובעת. "נראה שלכל היותר הקימו הנתבעים פלטפורמה עליה יועמסו חובות", הוסיף וקבע כי הנתבעים הקימו את החברה בשם זהה לשם העוסק המורשה במטרה להתחמק מהנושים. הוא סיכם כי ההסכם מ-2010 תקף ועל הנתבעים לשלם לתובעת את התמורה המוסכמת בו.

     

    בסוף דבריו ציין השופט ברקאי שהנתבעים ניצלו לרעה את חסות בית המשפט כשהגיעו להסדר מול התובעת שלפיו יוסר העיקול הזמני שהוטל על החברה שלהם, ובתמורה יועברו לתובעת 57% מהסכומים שמגה תעביר אליה. בפועל התברר שהם הסתירו מהתובעת שהחברה קיבלה כ-700 אלף שקל לאחר הוצאת צו העיקול, וכי אף לאחר ההסדר לא העבירו לתובעת כספים ש"מגה" הכניסה לחברה.

     

    מאחר שחלק מהחוב כבר שולם במסגרת ההליך חייב השופט את בני המשפחה לשלם לתובעת את היתרה בסך 899,388 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עו"ד אסף אוסלקה
    • ב"כ הנתבעים: עו"ד חוזים ברוריה לקנר, עו"ד מירי קליין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים