שתף קטע נבחר

אריה מליניאק

ואיזה מסכנים האוהדים / מליניאק

במקום לשמח אלפי משפחות וילדים, הפך גם הביקור של מסי לחגיגה של ספסרים ומקורבים, בכיכובה של השרה מחרבת הטקסים

ליהודים יש פתרון קסם לכל בעיה: כ-ס-ף! אין בעיה להביא לירושלים כל קבוצה או שחקן, שיהיה הגדול בעולם. לברון ג'יימס, כריסטיאנו רונאלדו, אוסיין בולט, מנצ'סטר יונייטד. אין שום בעיה, רק שאלה של מחיר. לאו מסי רוצה לשחק באצטדיון בחיפה? מיליון דולר והופ, המשחק דילג לטדי. אם כבר זורקים מיליון דולר, לא עדיף לשכנע אי באוקיינוס השקט להעביר את השגרירות שלו לירושלים?

 


 

שערוריית שלושה מיליון השקלים היא בכלל לא עניין של כסף. מיליון דולר הם סתימה בשן של תקציב הספורט המוגדל. מה שמטריף את כולם בשבוע האחרון זו ההפקרות והעבודה בעיניים. בכל יום מתגלה סיפור חדש על הקומבינה, שמונעת מילדים וממשפחות אפשרות להשתתף בחוויה חד-פעמית שהביא לישראל אמרגן פרטי. שרת הספורט שפכה מיליונים בשביל להפוך את האירוע לעוד פסטיבל שהיא תככב בו, ואתם תראו את השידור בטלוויזיה.

 

לאו מסי. הילדים בפריפריה לא יזכו לראות אותו (צילום: AP) (צילום: AP)
לאו מסי. הילדים בפריפריה לא יזכו לראות אותו(צילום: AP)

 

לא מזמן הועברו כל הכנסות מועצת ההימורים למשרד הספורט. 670 מיליון שחולקו עד כה על פי קריטריונים שקבעה ועדה בלתי תלויה יועברו מתחילת 2019 לקבוצות ולאיגודי ספורט בפיקוחה של מירי רגב. זה מה שהיא חושבת (וטועה), אבל אין לה בעיה להשתמש בסמכות (שלא תהיה לה) כדי לרמוז ליו"ר ארגון שחקני הכדורסל ניר אלון שידה על הברז.

 

אם מסי רוצה לבקר בכותל, שיבוא בכיף ויצטלם. מי שמאמין שתמונה שלו תביא עוד כמה תיירים לישראל, סבבה. אבל לא ראיתי ששר התיירות מעורב בסיפור. לגניבת דעתנו כבר התרגלנו, הפעם מדובר בגניבת דעתו של כל העולם, שלא יודע שהתמונה היא בתשלום. לא הייתה שום בעיה לשחק בחיפה ולהסיע את מסי לכותל, אבל אז המשחק חסר החשיבות לא היה "ממלכתי", כלת הטקס לא הייתה הגיבורה המרכזית, ועובדי משרד הספורט לא היו קונים כרטיסים בלי תור.

 

תודה לספסרים שלא חיכו יותר מכמה דקות אחרי סיום מכירת הכרטיסים באינטרנט, והקפיצו לכל המדינה את הפיוז. אלמלא הספסרים איש לא היה חושד בכלום, מבקר המדינה לא היה פותח בחקירה, אייל גולן או שרית חדד היו שרים "התקווה" תמורת חשבונית יפה, ותמונה של מסי בכותל הייתה רק הסוואה לתמונה החשובה באמת.


בין אם המידע שהגיע לח"כ שלי יחימוביץ' הוא נכון או מוטעה, דבר אחד בטוח: מ-20 אלף ילדים ומשפחות נמנעה חגיגה שהם לא יזכו לה כנראה לעולם. הם לא יראו במו עיניהם את הקוסם נוגע בכדור, וזה חשוב להם למרות שלמשחק אין שום ערך ספורטיבי. לישראל אין כרגע נבחרת ולא מאמן קבוע, וגם סתם מופע ראווה עושה טוב לכל המשפחה. עכשיו מתברר שגם לשם הגיעה ידה הארוכה של מחרבת הטקסים.

 

מירי רגב (צילום: אורן אהרוני)
(צילום: אורן אהרוני)

 

כאשר 600 אלף אוהדים מתנפלים על 25 אלף כרטיסים, ברור שמעטים יזכו. האינטרנט לפחות פתח סיכוי שווה לילדי קיבוצי עוטף עזה השמאלנים, כמו למקורבים שזכו להיכנס לפניכם לטקס הדלקת המשואות, וגם את זה קילקלו.

 

לגורם פרטי אי אפשר לבוא בטענות על כך שאלפי כרטיסים נמכרו מהצד לרשת שיווק, כי לביזנס חוקים משלו. אבל לקחת שלושה מיליון שקלים ששייכים לכולנו ולהעביר אותם מתקציב משרד הספורט לגורמים פרטיים בשביל להבטיח עוד פסטיבל יחסי ציבור לשרה רגב, זה קטע שמתאים לאוויטה פרון, אשתו של הדיקטטור הארגנטיני. לא לישראל 2018.

 

הווה דן כל אדם לכף זכות. קורה שטועים. אבל שרת התרבות והספורט, גם אחרי שמישהו במשרד שלה התעשת ומיהר להחזיר את מאתיים הכרטיסים שהוקצו לעובדים, עדיין חושבת שהחזרת הכרטיסים הייתה טעות. אני מרחם על עובדי משרדה, ובעיקר על המנכ"ל יוסי שרעבי. אדם טוב ומוכשר, שרק נס יציל אותו מהסתבכות בקדנציה הזאת.

 

ישראלי מוכן לסבול הכל, רק אל תוציאו אותו פראייר. אל תעקפו אותו על השוליים, אל תידחפו מהצד בתור. טדי פחות מתאים מסמי עופר. אין שם חניה, והארגנטינאים העדיפו לשחק בחיפה. לא חשוב. מה בסך הכל רצינו? שיהודים וערבים, שמאלנים וימניים, ספרדים ואשכנזים, פריפריה ומדינת תל־אביב, כולנו נוכל להרגיש שקיבלנו סיכוי שווה להשתתף בחגיגה. זה הכל. גם את זה לקחו לנו.

 

קומבינת הכרטיסים היא עוד תוצר פגום של אידיאולוגיית ה"משילות", ובתרגום לדודי אמסלמית: אנחנו נבחרנו בבחירות דמוקרטיות, עכשיו ארבע שנים אף אחד לא יפריע לנו לעשות במדינה כבתוך שלנו. ב"משילות" אידילית כל מה שלא פלילי מותר, כי אתם בחרתנו וזה מה שהעם רוצה.

 

אם זה מה שהעם רוצה, שהעם יראה עכשיו את המשחק נגד ארגנטינה בטלוויזיה.

 

קו העונשין ועונשו

הפועל ירושלים היא מועמדת לאליפות, אבל עלולה להפסיד אותה בגלל אחוזים גרועים מהעונשין. ליאור אליהו 32 אחוז, ריצ'רד האוול 54, ג'רום דייסון, בר טימור ורוברטס בסביבות 60. במשחק מספר 3 נגד גלבוע/גליל אפילו סטראטוס פרפרוגלו החטיא ארבע זריקות רצופות, ולהחטאות כאלה יש השפעה מוראלית על כל הקבוצה.


אלכס טיוס מאוכזב (צילום: עוז מועלם)
אלכס טיוס. הבין את חשיבות העונשין ושיפר אחוזים(צילום: עוז מועלם)

 

אליהו במגמת שיפור, אבל עודד קטש לא יכול לשתף אותו בדקות המכריעות, כי ישלחו אותו להחטיא מהקו. בסיום רבעים קטש חייב את יותם הלפרין (89.7 אחוז) וטרנס קינזי (84.4) במגרש. הבעיה שגם המאמנים היריבים יודעים על מי אסור לבצע עבירה.

 

אלכס צ'וברביץ' היה מצוין במשחק מספר 3 נגד הפועל ת"א, אבל דייק רק ב-4 מ-10 מהקו. מכבי ת"א שלחו לקו את טאליב זאנה, הסנטר המצוין של נס־ציונה, שקולע רק 58 אחוז מהקו. אלכס טיוס הבין שהחטאות עונשין עלולות לגמור לו את הקריירה, והשתפר מ־32 אחוז ב־2011 ל־55 אחוז ב־2014. העונה הוא כבר קולע ב-71 אחוז מהקו!


ליאור אליהו חוגג (צילום: אוהד צויגנברג)
ליאור אליהו. החטאות מקו העונשין יכולות לעלות לקבוצה באליפות(צילום: אוהד צויגנברג)

 

אחת המנטרות המפורסמות ששינן באוזנינו המאמן הרמת-גני האגדי ברוך פוטרמן: פאולים מנצחים משחק. תישארו לישון במגרש אם צריך, עד שתקלעו. פעם הייתה אפשרות לוותר על זריקות עונשין ולהוציא כדור מהצד, היום שחקנים חיים על זריקות מהקו או נחנקים איתן. הבעיה בעיקרה מנטלית. כשהכדור נראה פתאום ענק והטבעת קטנה, השחקן מחטיא עוד לפני שזרק. 5-4 נקודות יכולות להביא אליפות או להוריד ליגה.

 

אם יש בכדורגל מאמני שוערים, למה קבוצות שמשקיעות מיליונים בכדורסלנים חוסכות כמה אלפים על מאמני קליעה?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים