שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      הפוליטיקה הגיעה לביקור בטדי
      מהעברת המשחק לירושלים, דרך מחדל הכרטיסים ועד לביטול ששבר לילדים את הלב. פארסת ארגנטינה חשפה את הפרצוף האמיתי של הספורט הישראלי, ועכשיו ניתן להבין למה אנחנו רק הולכים אחורה

      אין דבר שאוהד כדורגל ישראלי ממוצע חושק בו יותר מאשר לראות את אחד השחקנים הטובים בתבל על כר הדשא בארץ הקודש. הפעם הייתה לו הזדמנות פז, יש שיגידו שלא תחזור, לראות את מסי פנים מול פנים. שחקני ארגנטינה וגם הכוכב עצמו רצו ותכננו להגיע לחיפה, לסמי העופר המוזהב, למשחק ידידות מול נבחרת ישראל.

       

      ואז הפוליטיקה חדרה למשחק שאנחנו כל כך אוהבים והמשחק עבר לירושלים. אם לא די בכך, מחדל הכרטיסים היה שערורייה בפני עצמה ולא הוסיף נקודות זכות לשרה מירי רגב, שתכננה בסך הכל להצטלם עם מסי וגם להעביר לעובדיה במשרד הספורט ובהתאחדות כמה כרטיסים מהצד. בסופו של דבר, אחרי מחאות נשנות וחוזרות מצד הפלסטינים, המשחק בוטל.

       

      מירי רגב מדברת (צילום: אורן אהרוני)
      מירי רגב (צילום: אורן אהרוני)

       

      אפשר להתעסק בלי סוף בסיבות לביטול. יש האומרים שארגנטינה פחדה להגיע לירושלים בעקבות המתיחות, יש כאלה שטוענים שדווקא היא רוצה את תמיכתן של המדינות הערביות באירוח המונדיאל ב-2030, והגעתה לישראל בטח לא משרתת את האינטרס הזה. אבל אני מעוניין להתמקד בפוליטיקה שלנו.

       

      הפוליטיקה בישראל, בלי להרחיב יותר מדי, מורכבת. מורכבת אפילו מאוד. הספורט שלנו הוא רק שלנו, הוא לא אמור להכיל בתוכו גם פוליטיקה. אך מירי כמו מירי חייבת תמיד להכניס את העניין הפוליטי ועשתה בלגן שלם.

       

      הילד הממוצע בישראל, אוהד ברצלונה מגיל קטן שבסך הכל רוצה לראות את המודל לחיקוי שלו, לא יגשים את החלום, רק משום שרגב הייתה חייבת להתערב ולעשות תוהו ובוהו, הן במיקום המשחק והן בסוגיית הכרטיסים. מה תסבירו לאותו ילד? אתה לא יכול לראות את הכוכב שלך כי המשחק בירושלים? כי הפלסטינים מחו? הילד לא מתעניין בפלסטין, או בירושלים, או בג'יבריל רג'וב, או במירי רגב, הוא רק רוצה לראות את הכוכב שלו. החלום שלו, ושל עוד אלפי ילדים רבים בישראל לא יתממש. למה? אנחנו יודעים, הם לא.

       

      במציאות מורכבת כמו שלנו, אנחנו צריכים משהו תרבותי שיוכל להוציא אותנו מהשגרה שלנו. משהו מחבר, משכיח את הרעות במדינה. המשהו הזה הוא הספורט בכלל והכדורגל בפרט. גם ימין וגם שמאל היו רוצים לראות את הכדורגל שלנו נטול התערבות פוליטית, זה ברור. אנחנו רוצים לראות כדורגל נקי, בלי סוגיות פוליטיות על המגרש. אבל אז, ראינו את השרה רגב לוקחת את המושכות ומעבירה את המשחק לירושלים.

       

      אני מבין את "הניצחון" הפוליטי שבדבר. אבל בשביל מה היא הייתה צריכה את זה? היינו יכולים ליהנות מהמשחק גם בחיפה. המשחק היה יכול להיות בלי בעיות פוליטיות, בלי איומים, ונטו חוויה בשביל האוהדים. בסופו של דבר, קיבלנו כאוס אחד גדול סביב הנבחרת הארגנטינאית ובסופו של דבר המשחק גם בוטל.

       

      האירוע הזה, ועוד רבים בספורט הישראלי, לא מקדמים אותו לשום מקום. להפך, הם לוקחים אותו אחורה, אחורה מאוד. איך אנו מצפים שהספורט שלנו יתקדם
      אם כל שני וחמישי מתפוצצת פרשה אחרת או מתעוררת אחת חדשה. הפרשות גם לא מוסיפות לתדמית של הספורט הישראלי בעולם, אותה אנחנו מנסים לשבח בלי סוף. כשנתחיל להתעסק בספורט נטו, להשקיע בדור הצעיר, ואולי לתת לנו להנות מהספורט שלנו בלי לעשות הרבה מסביב, אנחנו נתקדם. כשאנחנו נפסיק לערב פוליטיקה בספורט האהוב שלנו, אנחנו נתקדם. כרגע, אנחנו הולכים אחורה.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "הפוליטיקה הגיעה לביקור בטדי"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים