שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האיש שמשוכנע שהוא הקורבן בכל קשר זוגי
    "אלא אם כן אנו בעלי נטיות סדיסטיות, אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש שהוא התליין של האחר. אנו מעדיפים לראות את עצמנו כקורבנות תמימים שנעשה להם עוול". רועי צור על הקשר בין אשמה לרחמים עצמיים. כתבה ראשונה מתוך שתיים

    לא פעם מטופלים המגוללים את קורותיהם הרומנטיים מאמצים את אחד משני הנרטיבים הבאים - רחמים עצמיים ("דברים תמיד קורים לי שלא באשמתי"), או אשמה ("אני הבאתי את זה על עצמי, הייתי טיפש"). סיפורי חיים רבים מאורגנים סביב הציר המורכב מאשמה ורחמים עצמיים, שהם חלק בלתי נפרד ממצע הנפש שלנו. במבט ראשון, אשמה ורחמים עצמיים הם הפכים - ככל שיש יותר מהאחד, יש פחות מהאחר. אולם כשמתבוננים יותר מקרוב אפשר לראות עד כמה צמד הרגשות השכיח הזה משלים וקשור זה לזה באופנים מפתיעים.

    "דברים תמיד קורים לי שלא באשמתי" (צילום: shutterstock ) (צילום: shutterstock )
    "דברים תמיד קורים לי שלא באשמתי"(צילום: shutterstock )
     

    אשמה מאפשרת לנו לקחת אחריות על הפגיעה שפגענו, להרגיש חרטה ולנקוט בפעולות של תיקון קונקרטי או סמלי כלפי האחר. יחד עם זאת, אשמה היא רגש שקשה מאוד לשאת, לכן אנו מעדיפים לעשות מניפולציות שונות בכדי לא לחוות אותה. החשש הוא שאם נחווה אותה, נצטרך לקחת אחריות, להביע חרטה, לתקן היכן שאפשר ולבסוף גם לשחרר אותה. לכן, כשזה מגיע לאשמה, אנשים מעדיפים את אחת משתי האלטרנטיבות הבאות: לא לפגוש אותה כלל, או לחילופין להפוך אותה להלקאה עצמית כרונית. בטור זה נדבר על אשמה, על המניפולציות השונות שאנו עושים בכדי לא לפגוש אותה באמת, ועל מה כן יקל עליכם במפגש האמיתי איתה.

     

    רק לא לחוש אשמה

    דווקא בתוך זוגיות או בקשר קרוב, קשה לנו לפגוש אשמה. אנו מעדיפים להפוך את עצמנו לקורבנות של היחס הלא הוגן של בן זוגנו מחד, ולהקטין את מידת האחריות שלנו על סבלו מאידך. לחוש אשמה בתוך זוגיות, כלומר לשאת באחריות על כאבו של האחר, זאת פעילות מסוכנת כי היא מציבה אותנו בעמדת חולשה אל מול תביעותיו של האחר, ומאלצת אותנו להכיר בכאב שנגרם לו מידינו. אלא אם כן אנו בעלי נטיות סדיסטיות, אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש שהוא ה"תליין" של האחר. אנו מעדיפים לראות את עצמנו כקורבנות תמימים שנעשה להם עוול.

     

    היכולת להשתחרר ממשחק סכום האפס הזה היא אחת ממשימות ההתפתחות החשובות של כל זוג. היכולת לחוות את עצמי גם כ"תליין" של בן זוגי, גורמת לי לפגוש בתוכי אשמה בריאה וכתוצאה מכך לקחת אחריות לתיקון המצב. חוסר היכולת של אחד מבני הזוג לפגוש אשמה במסגרת טיפול זוגי, לדוגמה במקרה של בגידה, היא אחד הגורמים העיקריים לתקיעות בטיפול ובחיים באופן כללי.

    "אנו מעדיפים לראות עצמנו כקורבנות תמימים שנעשה להם עוול" (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    "אנו מעדיפים לראות עצמנו כקורבנות תמימים שנעשה להם עוול"(צילום: Shutterstock)
     

    אשמה בבסיסה היא רגש מצמיח. מי שלא מסוגל לבוא איתה במגע בעצם אומר "אני לא מוכן לקחת אחריות על מגרעותיי ומעשיי". יש אנשים שתחושת העצמי שלהם שברירית עד כדי כך שלבוא במגע עם אשמתם עלול לשים אותם בעמדה פגיעה ולפיכך משפילה, או מאיימת על תחושת העצמי. ניתן לנסח זאת כך: מי שלא יכול לדמיין את עצמו בתפקיד "התליין", כלומר לחוות אשמה אמיתית, גם לא באמת יכול להתמסר לקשר ולאהוב, כיוון שהוא חרד מדי מהרסנותו כלפי האחר. הוא גם לא יכול ליהנות מההצלחות ומההנאות של עצמו כיוון שהוא חרד מאכזבות החיים, ומחלקו הבלתי נמנע בהן.

     

    אולם אין צמיחה אמיתית ללא סבל (פגשתם פעם מישהו מאושר המגיע לטיפול?), ולסבל הכרוך בנשיאה באשמה יש חלק חשוב בכל צמיחה פסיכולוגית. אשמה לדוגמה היא חלק אינטגרלי מהורות, לכן הורים שהודפים באופן קבוע את כל מה שילדיהם מאשימים אותם בהם, בעצם לא מוכנים לצמוח עקב שבריריותם, ולפיכך לילדיהם קשה מאוד לפתח איתם קשר אמיתי או הדדי.

     

    בין אשמה להלקאה עצמית

    לעומת זאת, יש אנשים שנראה כי לעולם לא ישתחררו מאשמתם. גבר שזוגתו נפרדה ממנו כבר לפני כמה שנים, הגיע לטיפול. למרות מה שנראה כהתנהגותה המחפירה כלפיו, הוא לא היה מסוגל להשתחרר מהאשמה סביב התנהגותו שלו, שלדעתו הובילה בין היתר לעזיבתה. גם לאחר מספר שנים הוא לא חדל להרגיש כי מה שעולל לחברתו היה בלתי נסלח. מעבר לכך, האשמה שנשא הפריעה לו להתחייב התחייבות מלאה ועמוקה לזוגתו החדשה, והוא לא מצא מנוח בקשר החדש. גם אם היה שמץ של אמת בדבריו, היה נראה שהוא סבל די והותר, אולם סבל זה לא היה מספיק בכדי לשחרר אותו מאשמתו.

     

    לאחר חודשים של מבוי סתום, פתח היציאה התגלה כשהבנו עד כמה הייתה מענישה אשמתו, לא כלפי עצמו (כיוון שלרגעים היה נראה כי הוא מתענג על ההלקאה העצמית שלו), אלא כלפי זוגתו החדשה וילדיו הקטנים שאליהם הוא לא היה יכול להתמסר באופן מלא. באופן אירוני על זה הוא לא הרגיש אשמה כלל.

     

    רועי צור על קשיים ביצירת אינטימיות

    רועי צור על קשיים ביצירת אינטימיות

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מקרה זה הוא דוגמה לאופן שבו אנשים מסוימים מחליפים אשמה בהלקאה עצמית. גם אם נראה כי הלקאה עצמית ואשמה מייצגות את אותה חוויה רגשית, לא כך כלל ועיקר. הלקאה עצמית היא בעצם דרך נוספת ואף מתוחכמת יותר לעקוף מפגש עם אשמה אמיתית. בהלקאה עצמית אנו לא באמת רוצים להרגיש אשמים, ללמוד מכך ואז לעבור הלאה. אנו רוצים להתבוסס באשמתנו באופן סטטי שכולא את הנפש בחשיבה מאגית שבמסגרתה אנו מחזירים את הזמן לאחור, ויחד איתו את הדימוי העצמי, האידיאלי והשלם שאבד.

     

    ניתן לומר באירוניה שהלקאה עצמית היא "תקווה לעבר טוב יותר", ועד שהעבר לא ישתנה, ההלקאה העצמית לא תפסק. במילים אחרות, הלקאה עצמית היא בעיקר חוסר המוכנות שלנו להודות בכך שיש לנו הרבה פחות שליטה על החיים עצמם, ואולי יותר מכך על עצמנו והתנהגותנו ממה שאנו חושבים. הודאה כזו היא משפילה וקשה לכולנו, קל וחומר לאנשים עם נטייה לחרדה, שהשליטה עבורם היא מנגנון ההגנה העיקרי כנגד עולם מפחיד ובלתי צפוי. מבחינת האדם הסובל מחרדה, כל דבר רע שקרה לו היה יכול להימנע עם קצת יותר תשומת לב מצידו, ללא קשר לאחרים, לתזמון או לסיטואציה שאינם בשליטתו.

    בהלקאה עצמית אנו לא באמת רוצים להרגיש אשמים (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    בהלקאה עצמית אנו לא באמת רוצים להרגיש אשמים(צילום: Shutterstock)
     

    אשמה אמיתית קשורה למשהו שעשה אדם שמאמין שביסודו הוא טוב, אולם הלקאה עצמית קשורה לאדם שמאמין שביסודו הוא רע. לפיכך יש לה קשר לבושה יותר מאשר לאשמה. בושה קשורה לאופן הבסיסי שאני חווה את עצמי, אשמה היא על משהו חולף שעשיתי. אם כך, הלקאה עצמית היא מניפולציה שנועדה להמשיך לשאת סבל, בין היתר בשביל לקבל תשומת לב מאחרים ובאופן פרדוכסלי, גם בכדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו.

     

    הבחירה בחמלה

    הדרך להתמודד עם אשמה אמיתית היא דרך חמלה. חמלה היא קבלה של סבל שנגרם לנו עקב אירועים או כוחות שחלקם מחוץ לשליטתנו. חמלה היא היכולת לקבל ברכות ובהבנה את המגבלות שלנו, המגרעות שלנו ולבסוף גם את היותנו בני תמותה. בחמלה אנו לא מנסים לעשות שום דבר בכדי לשנות את המצב, אלא פשוט נוכחים עם הכאב שלנו ומושיטים לעצמנו יד רכה, חמה ומלטפת. החמלה עוזרת לנו להבין שלא ניתן כרגע לעשות דבר עם רגש האשמה, או לשנות את מה שקרה, אלא רק לקבלו בהבנה ובסליחה.

     

    רובנו מתקשים לחמול על עצמנו, אם זה בגלל שלא לימדו אותנו איך לעשות זאת, ואם בגלל שזה לא נראה לנו מקדם. אולם באופן פרדוכסלי, החמלה היא זו שיכולה לשחרר אותנו באמת ובתמים מאשמתנו האמיתית ולעזור לנו לנוע קדימה. הרבה אנשים מבלבלים בין חמלה לרחמים עצמיים, ונוטים לרחם על עצמם במקום לחמול. מה ההבדל בין חמלה ורחמים עצמיים ומה הקשר שלהם לאחריות אישית? כל זאת ועוד בשבוע הבא.

     

    רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט – עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מעביר במסגרת "Funzing" הרצאות לקהל הרחב כגון "מהתאהבות לאהבה: מניעים, טעויות ופחדים בדרך אל הזוגיות".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים