"דונה פלור נשואה לשניים": אגדה קסומה עם מסר חתרני
הנושא עסיסי, הבימוי יצירתי והמשחק טוב - אך למרות ההתחלה הנהדרת, ההצגה של תיאטרון באר שבע מייגעת לקראת הסוף
אפשר לראות את הסיפור של אמאדו כגרסה קומית לאגדת הדיבוק. גם פה, כמו בדרמה של אנ־סקי, יש אישה המתגעגעת לגבר שהיה פעם אהובה, ומת בנסיבות מסתוריות. אחרי שהוא חוזר מהמתים מנסים לגרש אותו בטקס עממי מפחיד, אך הוא מסרב לעזוב. אך בניגוד לגרסה הטרגית של אנ־סקי המסתיימת במות הגיבורים הרומנטיים, הרי שלסיפור של אמאדו יש סוף טוב. פלור מצליחה לחיות חיים כפולים מושלמים – גם כאשת איש מהוגנת וגם כאישה הנהנית משירותיו המיניים המסעירים של בעלה המת/החי. החיים האלה מספקים את כל מאווייה.
העיבוד שיצרו יואב שוטן ועירד רובינשטיין עבור תיאטרון באר־שבע מתנהל על במה שיש בה ממד של חגיגה ברזילאית עממית ישר מהפתיחה, בעיצובה של סבטלנה ברגר. רובינשטיין, שגם ביים, מצא פתרונות יצירתיים ומלאי הומור להצגת החלקים היותר נועזים בעלילה, למשל קטעי הסקס. גם המוזיקה המצוינת ועבודת התנועה הסוחפת עוזרים לייצר אווירה תיאטרלית צבעונית ויצרית, הגורמת לנו להאמין לאגדה הקסומה המסתיימת במסר החתרני: "דיבוק – אל תצא!"
השחקנים עושים מלאכה טובה ובונים עבודת אנסמבל נלהבת ותוססת. בראש הלהקה הגדולה עומדים רעות אלוש (דונה פלור), רועי אסף (ואדיניו, הבעל הראשון) ומולי שולמן (תיאודורו, הבעל השני), המגישים ביצוע קומי מדויק ומשכנע. אסף מרשים במיוחד בביצועו הפרוע בתור הבעל החוזר כרוח רפאים, כשהבגד היחיד לגופו הוא סינר ארוך, שמכסה את האזורים האינטימיים מקדימה אך לא מאחור.
ובכל זאת, יש משהו בעייתי במבנה הדרמטי של ההצגה. נראה שהדרמה מגיעה לרוויה מוקדם מדי, והחלקים האחרונים של העלילה קצת מתישים ומאבדים גובה. למרות הנושא העסיסי, עבודת הבימוי היצירתית והמשחק הטוב, ההצגה מותירה תחושה קלה של אכזבה בסיום, כמו מסיבה שהתארכה מעבר לרצוי והפכה קצת מנג'סת.
הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות", "ידיעות אחרונות"