שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרופא צעק על היולדת: "תשתקי או שארדים אותך"
    מחקר חדש ומדאיג מגלה שיותר ויותר יולדות בישראל מדווחות על יחס פוגעני ולא הולם מצד הצוות הרפואי בחדרי הלידה. האם הכל נובע מהלחצים הבלתי אפשריים שבהם נתונים הרופאים והאחיות במחוזותינו, או שאולי בכל זאת יש מה לעשות? יצאנו לבדוק

    לנעמה, אם לשניים מהצפון, יש זיכרונות רעים במיוחד מהלידה הראשונה שלה, שהתרחשה לפני כארבע שנים. "עברתי את שבוע 41 ובאחת הביקורות הציעו לי זירוז והסכמתי", היא נזכרת. "אושפזתי בהיריון בסיכון, הכל התקדם טוב והייתי אופטימית ונרגשת. בשלב מסוים הגיעה אחות שאמרה לי שרופא רוצה לבדוק את המטופלת שלידי והיא מבקשת שבני המשפחה שלי ייצאו.

     

    "כשהרופא סיים לבדוק את שכנתי, האחות אמרה שכעת הוא יבדוק את מצב הפתיחה שלי, והסכמתי. מכיוון שכבר הייתי בין צירים, כאב לי מאוד וממש ביקשתי שיפסיק, כי אלה היו כאבי תופת. ראיתי שהוא ממשיך וממש דרשתי באסרטיביות, ניסיתי להתרחק מהיד שלו ואז הוא ריתק אותי באלימות של ממש למיטה עם יד שמאל, וביד ימין המשיך את הבדיקה. קפאתי במקומי. כשהמשפחה שלי חזרה, הייתי בקיפאון. הרגשתי שהותקפתי. הסיטואציה הייתה קשה - הוא לא דיבר, והתקשורת כולה הייתה מול האחות. כשהוא עזב את החדר, כל המדדים שלי צנחו. הרגשתי לא טוב, הייתי בסטרס והיה לי דופק מטורף".

     

     

     

    האם כל הפעולות נעשות לטובת העובר? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    האם כל הפעולות נעשות לטובת העובר?(צילום: shutterstock)

     הלידה של נעמה הייתה עדיין בשלב מאוד התחלתי. "לא הייתה דחיפות ולא היו שיקולים רפואיים", היא מדגישה. "כשחזר הרופא, הוא אמר שמכיוון שהמדדים שלי לא טובים, יפנו אותי ללידה. אמרתי לו, 'עברתי אירוע קשה ואני לא רוצה להגיע עכשיו לפיטוצין ואפידורל'. הוא דיבר אליי באגרסיביות על גבול הצעקות וטען, 'מה זה השטויות האלה? את מסכנת את העובר ואת חסרת אחריות'. בעלי אמר ברוגע שהוא לא מבין למה הוא אגרסיבי. הוא פנה אל בעלי ואמר, 'אתה חוצפן ואבקש שירחיקו אותך מפה'. כמובן ששאלתי אותו לשמו, כדי לדעת עם מי כל זה קרה, והוא ענה. זו הייתה אמורה להיות לידה רגילה אבל נשארתי עם תסמינים של פוסט־טראומה".

     

    לאחר 11 חודשים היא הגישה תלונה לפניות הציבור של בית החולים, אבל רק אחרי הרבה לחצים ובקשות מצידה לזרז את התשובה, מנהל המחלקה דאז שלח לה מכתב. "צוין שבבית החולים מצטערים שלא קיבלתי את לידת החלומות שלי ושלא קיבלתי יחס של מלכה, אבל הרופא מצוין ונהדר והמטופלות אוהבות אותו. למכתב השני ששלחתי כבר אף אחד לא הגיב. התחלתי טיפול פסיכולוגי שעזר לי להתמודד ולהעלים תסמיני פוסט־טראומה".

      

    היא שקלה להגיש תביעה משפטית, אך לדבריה, הזמן שחלף מאז האירוע והלידה השנייה, שהייתה עבורה מעין חוויה מתקנת, גרמו לה לוותר על הרעיון.

     

    טובת היולדת

    נעמה ממש לא לבד. כך עולה ממחקר שערכה ד"ר נילי קרקו־אייל, ראש הקליניקה לזכויות החולה בישראל ומרצה בכירה בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל. היא יצאה לדרך אחרי שהגיעו אליה שאלות ופניות מארגון "נשים קוראות ללדת" העוסק בזכות הבחירה של נשים בלידה. "הן סיפרו שהצטברו אצלן 240 עדויות של נשים שסיפרו על חוויית הלידה שלהן ללא כל ניתוח מחקרי", אומרת ד"ר קרקו־אייל. "לקחנו את הממצאים על עצמנו וסטודנטיות עברו על כל העדויות וקודדו אותן לפי נושאים. הן מצאו 16 קטגוריות של הפרת זכויות".

      

    זכות הבחירה של יולדת על גופה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    זכות הבחירה של יולדת על גופה(צילום: shutterstock)

     

    הממצאים היו מפתיעים ואף מדאיגים. 22% מהנשים טענו שבוצע בהן טיפול ללא הסכמתן, 18% דיווחו על רמה נמוכה יותר של אי־הסכמה לטיפול, כלומר הן הרגישו שמזלזלים ברצונן, 17% חוו זלזול בתחושות של כאב. "היו גם טענות על מלל ממשי שנאמר", מפרטת ד"ר קרקו־אייל, "למשל, יולדות שטענו שבוצעה בהן לידת ואקום ללא ידיעתן ורק תוך כדי פעולה הן הבינו שזה מה שקורה.

     

    "לגבי זלזול ברצון - יולדת העידה שנאמר לה על ידי רופא, 'ברגע שאת אצלנו בבית החולים אני האחראי והמחליט, ואם את לא רוצה להקשיב לי אז אין לך מה לעשות כאן'. אחת היולדות דיווחה שאמרו לה, 'תפסיקי לצרוח, יש לי עוד מאה כמוך מהבוקר'. יש מקרים קיצוניים יותר של 10% מהנשים אשר דיווחו שחשו שמאוימות על ידי הצוות הרפואי כדי שהלידה תתקדם כמו שהצוות רוצה. לאחת מהנשאלות הרופא אמר, 'תשתקי, אחרת ארדים אותך'. במקרים אחרים הופעל לחץ מצד הצוות הרפואי כדי שהיולדות יסכימו למה שהצוות מעדיף. מישהי סיפרה שרופא אמר לה, 'את לא אמא אמיתית - אמא אמיתית הייתה חותמת על קיסרי'".

      

    עם זאת, "נשים קוראות ללדת" היא עמותה שאליה מגיעות מלכתחילה נשים עם מודעות לנושא, ופנייתן נובעת מהחוויה השלילית. "זו גם הסיבה לכך שהחלטנו להפיץ שאלון כמותני רחב ואובייקטיבי יותר ברשתות חברתיות", מסבירה ד"ר קרקו־אייל, "תוך התמקדות בקבוצות נשים בפייסבוק". על השאלון התבקשו לענות 455 נשים שילדו בבית חולים בישראל בעשר השנים האחרונות מאזורים גיאוגרפיים שונים. 88.2% מהמשיבות נולדו בישראל, ו־97.3% מהן יהודיות. בפני המשיבות הוצגו היגדים והן נדרשו לסמן באיזו מידה הן מסכימות עם ההיגד, בסולם שנע בין 5־1.

      

    "הצגנו היגדים כמו 'במהלך הלידה ניתן לי טיפול רפואי מבלי לבקש את הסכמתי'. 14.7% מהמשיבות ענו 'בהחלט'. כמעט 7% סימנו את 4 - 'במידה רבה', וזה אומר ש־21% מהמשיבות, קצת יותר מחמישית, הסכימו בהחלט או במידה רבה עם ההיגד הזה.

     

    "להיגד 'הצוות הרפואי לא כיבד את העדפותיי באשר לתנוחת הלידה הרצויה לי', כמעט 33% ענו 'בהחלט' ו־18% הסכימו במידה רבה. מכאן שיותר ממחצית מהיולדות מדווחות שלא מכבדים את הרצון שלהן בקשר לתנוחת הלידה. 'במהלך הלידה הצוות הרפואי לא עשה מאמץ כדי להסביר לי מה הטיפול הרפואי אותו אני עומדת לעבור' - כאן כמעט 32% הסכימו עם ההיגד וכמעט 23% הסכימו במידה רבה. שוב, יותר ממחצית המשיבות חשבו כך".

      

    ומה עשיתם עם הנתונים?

    "המחשבה הייתה לערוך כנס שיציף את הנושא ויוביל לאיזשהו שולחן עגול, שיהיו שותפים לו מנהלי מחלקות בבתי חולים, אנשי משרד הבריאות ועוד, כי אנחנו מאמינים שיש סוגיות שניתן להסדיר אותן. למרות שהפצנו קול קורא במשרד הבריאות ובין מנהלי המחלקות, לא קיבלנו תגובות. רופא אחד הגיע להרצות בכנס - והוא דיבר על הקושי של הצוותים הרפואיים ושל משרד הבריאות.

     

    "חייבים להיות רגישים ולהבין שהסיטואציה של הלידה היא מאוד מורכבת: יש יולדת, יש עובר שכל עוד לא יצא לאוויר העולם הוא לא אישיות משפטית, ויש את הצוות הרפואי, שגם לו יש מחויבות רפואית וטובת היולדת והעובר ובריאותם חשובים לו. מעבר לזה ניצב מאחורי הצוות הרפואי האיום בתביעות של רשלנות רפואית, ולכן יש כאן התנגשות.

     

    "אם מיילדת צריכה לעשות שיקול דעת אם לעשות חיתוך חיץ ויש חשש של נזק לתינוק, אז גם אם היולדת לא מסכימה, יש איום שתוגש תביעה ענקית בגלל נזק, וזו עלולה להיות תביעה של מיליוני שקלים. נוסיף לזה חדרי לידה עמוסים, מספר לא גדול של מיילדות, החמרת התנאים ללידות בית, וכל הנתונים יוצרים סיטואציה מורכבת".

      

    מצד שני, היולדות הפגועות מקצינות את השיח ואינן נרתעות בין השאר מביטויים בנוסח "אלימות מיילדותית". "לא תמיד מדובר באלימות ממשית", מסייגת ד"ר קרקו־אייל, "אבל החוויה של היולדת היא שקובעת. 'אלימות מיילדותית' זה ביטוי שצמח בשנים האחרונות. יכול להיות שרופא לוחץ על הבטן כדי שהתינוק ייצא והיולדת חווה את זה כאלימות. זהו מונח שנובע מעצם החוויה, ואנחנו לומדים מזה כמה החוויה קשה מנקודת המבט של היולדת.

     

    "מה שעושה את ההבדל זו ההסברה, הסבלנות של הצוות, הרגישות שלו. כי אותו רופא שלחץ על הבטן, אם רק היה עוצר לרגע ומסביר מה שהוא הולך לעשות, הכל היה מתפרש אחרת. אם נוצרת סיטואציה שאישה חווה בדיעבד כאלימות מיילדותית, ונניח שלרופא הייתה כוונה טובה - ברור שמשהו לא תקין בהתנהלות גרם לה לחוש כך. מהשטח עולה שהרבה נשים שבוצעו בהן טיפולים ללא הסכמתן והחוויה שלהן טראומטית, מדווחות על תסמינים כמו אצל נשים אחרי תקיפה מינית. למשל, קושי להיזכר בסיטואציה, חשש מיחסי מין וכדומה".

     

      (צילום: shutterstock)
    מתי היחס לגיטימי ומתי זו אלימות מיילדותית? צילום: shutterstock

      

    תביעה קטנה

    לפני שנתיים, כשאורית (שם בדוי) ממרכז הארץ הייתה בהיריון מתקדם, היא לקחה בחשבון שלא הכל ילך לפי תוכנית הלידה הטבעית שחלמה עליה. אבל היא גם לא צפתה התנהגות בלתי הולמת, כהגדרתה, מצד הצוות הרפואי. "זה התחיל מצוין", היא נזכרת. "הגעתי לחדר לידה טבעית והייתי שם כעשר שעות עד לפתיחה של 9 אצבעות, אלא שהלידה לא התקדמה. בגלל ירידת דופק עשו לי זירוז והעבירו אותי לחדר לידה רגיל.

     

    "כל הזמן הזה סמכתי על סגל המיילדות והרופאים, והם באמת היו בסדר. ביקשתי אפידורל ופתאום הכל הידרדר - התחילו להלחיץ שיש חשש לקיסרי, ובסופו של דבר ילדתי בלידת ואקום. הרגשתי שהיה אפשר לחכות, אבל קיבלתי את שיקול הדעת של הרופאים. אחרי שהתינוקת יצאה, השליה לא יצאה והיה צורך בפעולה חודרנית להוצאתה בשלבים.

     

    "זוהי סיטואציה מאוד לא פשוטה. הייתה רופאה מקסימה שהסבירה לי את התהליך ואת הסיכונים, והכינה אותי לכך שזה לא נעים. אחרי הפרוצדורה נכנס רופא אחר לחדר הלידה, לא הציג את עצמו, ובלי להניד עפעף המשיך את התהליך שלה. לא אמר מילה, לא הכין אותי, לא הסביר דבר. לגשת למטופל ללא הצגה עצמית זוהי עבירה על החוק, וודאי שנצפה שזה כן יקרה לקראת פרוצדורה כל כך פולשנית וכואבת, במצב שבו אני בהכרה מלאה ונותנת הסכמה לכל מה שעושים לי".

      

    כשלושה חודשים לאחר הלידה אורית החליטה לכתוב לפניות הציבור של בית החולים. "הסברתי שזה לא חוקי ולא מוסרי ופוגע, ואסור שזה יקרה. בית החולים הסכים איתי, הביע צער על תחושתי והצהיר שגם העביר הדרכה מיוחדת לרופאים כדי שזה לא יקרה שוב. כשראיתי שלא נעשה דבר מעבר לכך הגשתי תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות".

      

    אורית נעזרה בעו"ד רים אסדי. "ניסחנו ביחד את התביעה ובינתיים לא הוגש כתב הגנה מצד בית החולים. פנתה אליי עו"ד מחברת הביטוח של בית החולים וניסתה לקדם תהליך של פשרה. היה בינינו משא ומתן על עניין הפיצוי, ולי היה חשוב לא פחות לקבל את התנצלותו האישית של הרופא. הסיפור נסגר ממש בימים אלו, ללא דיון. קיבלתי פיצוי כספי מבית החולים וכן מכתב מהרופא שטען שאינו זוכר את הסיטואציה ומתנצל על מה שקרה. הרעיון של התביעה היה מתוך רצון לסגור אצלי את הנושא רגשית, ולא פחות - השליחות שזה לא ימשיך לקרות לנשים אחרות, שרופאים יידעו שיש איום תביעה".

      

    יש סיכוי שהמצב ישתנה?

    "ללא ספק יש לאחרונה תנועה של שינוי. יש קבוצות פייסבוק של נשים לקראת לידה וסביב מעגלי הלידה, ויש יותר ויותר בהירות סביב מה אמור וצריך להיות. לא ייתכן שתהיה אלימות, ולו מזערית, במקום שהוא כל כך משמעותי בחייה של האישה. נשים יבחרו ללדת במקום שיאפשר להן ויכבד אותן, והן ייסעו גם למקום רחוק יותר בשביל חוויית לידה טובה יותר. היולדת תמיד תעדיף את מי שיותר אדיב, סבלני ומקצועי".

      

    ד"ר קרקו־אייל מזדהה ומתחברת לנושא גם ברמת החוויה האישית שלה עצמה. "יש איזשהו חוסר אונים בלידה", היא אומרת. "בלידה השלישית הייתי קצת מבוהלת, והרופא המרדים הגיע עם המזרק וראה שאני לא נינוחה, אז הוא נזף בי ואיים שזה מסוכן אם אזוז. אני ממש זוכרת את החרדה ברגע הזה, איך אני שוכבת עם בטן ענקית והתחושה בכלל לא נעימה. גם בלידה השנייה היה רגע שבו הייתי במצב אינטימי ודלת ההזזה כל רגע נפתחה מולי וכל עובר אורח נחשף אליי.

     

    "זה הרי נורא וכן, אפשר לחוות כזו סיטואציה כאלימה. זוהי חוויה אינטימית וחודרנית, את מבוהלת וכואב לך, ודווקא מכאן נושא זכויות הנשים בלידה נוגע לליבי. אני מאמינה שיש מה לעשות. אם רק הגורמים הנוגעים בדבר יישבו ביחד ויעשו ניסיון אמיתי לנסח חוזר מנכ"ל שייתן ביטוי גם למגבלות שמוטלות על הצוות הרפואי וגם לזכויות היולדת, אפשר לשפר המון.

     

    "צריך לדעת איך להתמודד עם סיטואציות רפואיות שונות ושיהיו גם תיאומי ציפיות וגם קווים מנחים ברורים. יש מידע שאפשר למסור לאישה טרם הלידה ולא לחכות לרגע האמת וללחץ. כמובן שיש דברים שמשתנים, אבל לפחות שהמידע יועבר ויובהר כמו שצריך. למשל, מתי יש ואין הכרח במוניטור".

      

    אז מה היית מייעצת ליולדות?

    "נסו לקבל מידע בשלבים מוקדמים ולהבין שלידה זה תהליך שמתפתח ולא תמיד נראה כמו שחלמנו שייראה. מתפקידכן לשאול במהלך הלידה ולהבין כמה שאפשר מה קורה ולהיות ערניות, לעמוד על כך שימסרו לכן מידע, ולעבד את הדברים. אין טעם לתקוף את הצוות באגרסיביות, אלא ליצור שיח משותף. וזה בסדר להגיד 'לא', כל עוד אתן מבינות מה המשמעות של הסירוב".

      

    תגובת דוברות משרד הבריאות: "נושא חוויות אישיות של נשים עקב תהליך הלידה הועלה בעקיפין במסגרת עתירה לבג"ץ בעניין אחר, ולא מוכרת למשרדנו תביעה בנושא. כל עוד יש מידע הנוגע להתנהגות שאינה הולמת במהלך לידה, נבקש לקבלו או להעבירו לנציב קבילות הציבור על מנת שנוכל לפעול לבירור המקרה".

     

    כך מתבצעת לידה. צפו:

     

    צילום: אלי סגל, עריכה: אביתר כהן

    צילום: אלי סגל, עריכה: אביתר כהן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:


     

    הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים