אדריכל עזב בגלל אי-חידוש של ביטוח - ויפוצה

שתי יזמיות תמ"א 38 לא חידשו את הביטוח המקצועי של האדריכל שלהן. בית הדין קבע שמדובר בהרעת תנאים, ולכן החברות ישלמו לו 144 אלף שקל

עו"ד כנרת שמיר מסיקהפורסם: 26.06.18 , 17:48

בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלק מתביעה של אדריכל נגד שתי יזמיות תמ"א 38 שהעסיקו אותו, משום שלטענתו נאלץ לעזוב לאחר שהשתיים סירבו לחדש את הביטוח המקצועי שלו. השופט יצחק לובוצקי קבע שההתנהלות שלהן נחשבת להרעת תנאים ולכן יש לראות באדריכל כמי שפוטר שלא כדין. לפיכך הן חויבו לשלם לו פיצויים של כ-144 אלף שקל.

שתי היזמיות – "די.סי.אס. חיזוק מבנים" ו"קבוצת קדם חיזוק וחידוש" – נמצאות בבעלות משותפת, והאדריכל עבד אצלן בין פברואר 2013 למאי 2015. נסיבות סיום יחסי העבודה נותרו עמומות שכן האדריכל לא קיבל מכתב פיטורים ולא הגיש מכתב התפטרות. עם זאת, ידוע כי הוא הפסיק לעבוד אחרי שהביטוח המקצועי שלו לא חודש. בתביעה שהגיש נגד היזמיות ביוני 2015 הוא ביקש לראות בשתיהן "מעסיקות במשותף" מאחר שלקח חלק בפרויקטים של שתיהן.

דיני עבודה

התירוץ לפיטורים: הפועל התאילנדי מכר סמים

עו"ד יצחק טיבי

עובד זר בחברה להשבחת פרחים דרש זכויות סוציאליות. המעסיקה טענה להתנהלות פלילית שלו, אבל לא הביאה כל ראייה לכך. הוא יפוצה ב-42 אלף ש'

התירוץ לפיטורים: הפועל התאילנדי מכר סמים

הוא ביקש פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין (ללא שימוע), חיוב המעסיקות להשלים לו הפרשות לפנסיה וביטוח מנהלים שגילה בדיעבד שלא הופרשו לו, העברת תשלום השכר עבור החודש האחרון וכן דמי חופשה והבראה. בנוסף הוא דרש שהמנכ"ל והבעלים יישאו בתשלום, משום שלטענתו הם אחראים לאי-חידוש הביטוח בניגוד להסכם העבודה.

הבעלים והמנכ"ל טענו מנגד שאין סיבה שמצדיקה לחייב אותם באופן אישי. לעומת זאת, היזמיות הודו שלא שילמו לתובע את שכרו האחרון ולא הפרישו לו דמי הבראה וכספי פנסיה. עם זאת, לשיטתן התובע התפטר על דעת עצמו ולכן אינו זכאי לפיצויים. בנוסף טענו שהתובע ניצל את מכסת ימי החופשה שלו ולכן יש לדחות את התביעה ברכיב זה.

השופט יצחק לובוצקי קיבל את טענות התובע ביחס להעסקה המשותפת אך דחה את הדרישה לחייב באופן אישי את הבעלים והמנכ"ל, בין היתר משום שלא הוכחה מעורבות אישית שלהם במחדלים כלפיו.

בהמשך התקבלה התביעה לתשלומים שהיזמיות הודו שלא העבירו לתובע ולדמי החופשה. בהקשר זה נסתרה טענת היזמיות בתלוש השכר האחרון, שהעיד כי התובע צבר 32 ימי חופשה שלא נוצלו.

השופט בחן את זכאות התובע לפיצויי פיטורים ואי-עריכת שימוע וקבע שלא ברור כיצד הסתיימו יחסי העבודה, אבל מהראיות והעדויות נוצר הרושם שהאדריכל פוטר שלא כדין, או לכל הפחות התפטר "בדין מפוטר" מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

בפסק הדין צוין שלנוכח התחייבות החברות בחוזה העבודה, לא היה הגיוני לצפות שתובע ימשיך לעבוד אצלן ללא כיסוי ביטוחי מתאים. בנוסף נקבע כי מן הראוי היה לזמן אותו לשימוע במקום "להניח לו לנפשו ללא שום התייחסות".

לסיכום חייב השופט לובצקי את הנתבעות לשלם לאדריכל 144,467 שקל עבור פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים לקויים ויתר זכויותיו הסוציאליות. לסכום זה התווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל. עם זאת, מאחר שהתביעה נגד הבעלים והמנכ"ל נדחתה, התובע ישלם לכל אחד מהם שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקל.