כמה איסלנד קטנה? האוהדים והנבחרת משפחה
עם 350 אלף תושבים, איסלנד היא המדינה הקטנה ביותר שהעפילה למונדיאל אי פעם. אין פלא שכמעט כל אוהד איסלנדי מכיר מקרוב לפחות אחד מהשחקנים: מבית הספר, מהבר השכונתי – או בגלל קשרי דם
קחו לדוגמה את ביארני ארנסון, ארכיטקט איסלנדי בן 31 שנסע בשבוע שעבר לוולגוגרד כדי לצפות במשחק של ארצו נגד ניגריה, מדינה עם כמעט 200 מיליון תושבים – פי 571 מארצו. הוא עוד זוכר את עצמו משחק כדוריד בתיכון עם רגנר סיגורדסון, כיום שחקן הגנה בנבחרת איסלנד בכדורגל. "הוא היה ממש טוב!", צחק ארנסון. "הוא היה כל כך טוב שקבוצת הכדורגל רצתה שהוא ישחק רק כדורגל".
ושרשרת הקשרים נמשכת. חברה אחת של ארנסון היא חברתה הטובה ביותר של אשתו של שוער נבחרת איסלנד. בן דודו של ארנסון שיחק כדורגל עם שחקן אחר שמשחק כיום בנבחרת. אביו של ארנסון, שבא גם הוא למשחק בוולגוגרד, הוא חבר ותיק של אביו של אלפרד פינבוגסון, מי שכבש את שער השוויון של איסלנד במשחק הפתיחה שלה (1:1) מול ארגנטינה לפני קצת יותר משבוע.
"הוספתי את המספר 11 לחולצת הנבחרת שאני לובש לכבוד הבן של החבר שלי", מסביר האב ארני, אבל כיאה למוניטין של איסלנד כמדינה שבה איש אינו מקבל יחס מועדף, כאן זה נגמר. "אני מעודד את הקבוצה כולה – אני לא מעודד יותר שחקן אחד ספציפי. סביר להניח שכולנו קשורים זה לזה בדרך כלשהי", מסביר סיגורדסון בן ה-61 ומצחקק. הגישה הזו ניכרת גם במגרש. המאמן היימיר הלגרימסון, שעובד גם כרופא שיניים במשרה חלקית, מתעקש שכל השחקנים זוכים ליחס שווה.
ובכל זאת, יש גם חסרונות למצב שבו נדמה שכולם מכירים את כולם: שמירה על הפרטיות לא תמיד אפשרית. האוהד האיסלנדי סבאוור אסמונדסון מספר שהבן שלו נהג במשך זמן רב למזוג משקאות לאנשי הנבחרת כשעבר בבר בבירה רייקיאוויק, וחלק איתו סיפורים על התנהלותם. "הכול היה טוב, אבל חלק מהם היו משוגעים יותר מאחרים", אומר אסמונדסון בן ה-59, שעובד בתחום הדיג.
על כל פנים, ביארני סביינביורנסון, אביו של קשר נבחרת איסלנד בירקיר ביארנסון, מעיד שהיותה של איסלנד קהילה מלוכדת לעולם אינה כופה על התושבים תחושת מחנק. "אני יודע מי האבות והאמהות של כל השחקנים", אומר האב בן ה-55, חשמלאי במקצועו. "הרבה מההורים האלה הכרתי לפני כן, אבל את רובם פגשתי רק אחרי שהילדים שלנו התחילו לשחק יחד. זאת מעין משפחה".
לפנייה לכתב/ת 
