שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לעזור לילדים לקחת סיכונים בלי להיות בסכנה

    אחרי שבנו של פרופ' אריאל כנפו נפטר באופן פתאומי בגיל 14, הוא נחשף לסיפורים שהנער כתב. בתערוכה חדשה על לקיחת סיכונים, הוא יציג את אחד הסיפורים ויתייחס לנושא: "הרבה החלטות שלנו כהורים קשורות למתח שבין סיכון לסכנה, והן נעשות מהרגע שהילד נולד"

    אנחנו רוצים שהילדים יהיו עצמאיים ויפרצו גבולות אבל גם חוששים לפעמים שהם יקחו סיכונים. איפה עובר הגבול בין סיכון מחושב למשהו שעלול להיות מאוד מסוכן? "לכל התנהגות בעולם יש השלכות לכיוונים שונים, לפעמים הפוכים", מסביר פרופ' אריאל כנפו, פרופסור לפסיכולוגיה התפתחותית.

     

    "עבור ילדים, גם סיטואציות שלכאורה פשוטות, מחייבות אותם להבין את המשמעות והסכנות הקיימות, כמו חציית כביש, שמחייבת לאמן את הילדים. לכן הרבה החלטות שלנו כהורים הן החלטות על המתח שבין סיכון לסכנה, והן נעשות מהרגע שהילד נולד. דילמות כמו באיזה גיל למשל לאפשר לילד טלפון נייד, למרות הסיכונים בחשיפה שלו לתכנים, שאנחנו רוצים להימנע מהם".

     

    צריכים להבין את המשמעויות של הפעולות שהם עושים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    צריכים להבין את המשמעויות של הפעולות שהם עושים(צילום: shutterstock)

    לדברי פרופ' כנפו, "מצד אחד אנחנו רוצים להגן על הילדים, ומצד שני לאפשר להם להתנסות ולחוות. הפתרון הוא 'הבסיס הבטוח'. הרבה פעמים רואים ילד שהולך ומסתכל אחורה כדי לראות אם ההורה שם. הוא לא רוצה שנעקוב אחריו, אבל הוא רוצה לדעת שאנחנו שם. באותה מידה כשהוא מטפס על סולם בגינה. לכן עלינו כהורים לשדר לילד שאנחנו סומכים עליו, ללמד אותו על ההשלכות והסיכונים, ולאפשר לו את הבחירה, לצאת מהגבולות ולשחרר לאט-לאט.

     

    "חשוב שהילד ירגיש שהבחירות הן שלו. התפקיד שלנו כהורים לעזור לו להבין שיקולים, כי לא תמיד הוא מבין או נמצא בגיל המתאים. כשמדובר על סיכון בטיחותי, חייבים לשמור עליו ולא לאפשר לו בחירה, אך בדברים מורכבים שחשובים להתפתחות שלו, הוא צריך להבין את האפשרויות שעומדות לפניו, בעד ונגד, לאפשר לו החלטה שתהיה שלו, אחרת הוא יהיה ילד מרצה ולא יבין את הערך של המעשים והבחירות שלו.

     

    "אם ילד חובש קסדה רק כי ההורה שלו ביקש ממנו, אז הוא יחבוש לידו וכשהוא לא יהיה בסביבה, יוריד אותה. אך אם הוא חובש מתוך הבנה ולא מתוך כפייה, זה שלו, הוא הבין את הערך והמשמעות".

     

    כשמדובר בסיכון בטיחותי - חייבים לשמור על הילד (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    כשמדובר בסיכון בטיחותי - חייבים לשמור על הילד(צילום: shutterstock)

    השבוע נפתחה תערוכת "על הקצה" במוזיאון המדע בירושלים, בנושא לקיחת סיכונים. פרופסור כנפו לוקח חלק בתערוכה ומציג מגוון ספרי ילדים בנושא לקיחת סיכונים, איך לדבר עם הילדים על לקיחת סיכונים ואיזו עמדה מובילה אותם לבחירה.

     

    חלק מהסיפורים ברורים ומובהקים, חלקם צריך לקרוא שוב כדי להבין. יתרה מכך, הסיכונים הם לא בהכרח סיכונים שרואים ומבינים מיד, אלא סיכונים שצריך להפנים כמו סיכונים חברתיים - האם לעשות משהו טוב למרות שיהיה לעג חברתי. למשל, בספרו של פאול קור, "הפיל שרצה להיות הכי", הפיל נהיה צבעוני אך חוזר להיות אפור אחרי שלועגים לו. בספר "מה עושים עם הזדמנות" של קובי ימאדה, לאחר שהגיבור לא מצליח "לתפוס הזדמנות" הוא חושש לנסות שוב, בין השאר מפני שהוא מדמיין שאחרים לועגים לו.

     

    אחד מ-15 הסיפורים שיוצגו הוא הסיפור שכתב נעם ז"ל, בנו של פרופסור כנפו שנפטר לפני כארבע שנים. "כשנעם נפטר", משתף פרופסור כנפו, "גילינו חומרים שהוא כתב. אחד מהם היה סיפור שנקרא 'הדרך הנכונה'. איירנו את הספר והוצאנו מהדורה ראשונית, ובהמשך מתכננים להדפיס במהדורה מתקדמת. גיבור הספר נמצא בנקודה של קבלות החלטות בין שלושה נהרות, שכל אחד מהם מציין סגנון אחר של דרך. הספר מדבר על איך לקבל החלטות ואיך מחפשים את עצמנו בחיים ומוצאים את הייעוד שלנו".

     

    איך גיליתם על הסיפור?

    "יהונתן, בחור שעובד אצלי במעבדה עזר לי למצוא דרך לעקוף סיסמאות במחשב, וכך מצאנו המון חומר שנעם כתב. גילינו פנינים של ממש. לא מזמן היינו בבית ספר בו הוא למד, ושמענו מאחת המורות שמצאה סיפור שנעם שלח לה. יש בוודאי עוד חומרים שמסתובבים ואנחנו לא יודעים עליהם".

     

    נעם כנפו ז"ל (צילום: סיגל כנפו)
    נעם כנפו ז"ל(צילום: סיגל כנפו)

    נעם נפטר באופן פתאומי בדרכו לבית ספר, כשהיה בן 14. "זה שבר את ליבנו, זה הדבר הכי קשה שאדם יכול לעבור כהורה", אומר פרופ' כנפו. "אנחנו משתדלים לצמוח מהמצב, להתקדם בעולם, לעשות טוב על חשבון הרע שפקד אותנו, סביב הדברים ותחומי העניין שנעם אהב.

     

    "הוא היה מדען וסופר בנשמתו. הוא סיפר לנו שהוא רוצה להיות כימאי. כשעדה יונת זכתה בפרס נובל הוא מאוד שמח, וכשהייתה הזדמנות לשמוע הרצאה שלה נסענו איתו לירושלים. פרופ' יונת הסבירה שלפני היות החלבונים, זה היה עולם של רנ"א. לאחר ההרצאה נעם, שהיה אז בן 11, ניגש אליה ושאל אותה: 'אם כך, מה היה לפני הרנ"א?' פרופ' יונת ענתה שאינה יכולה לענות על השאלה מפני שזו 'שאלה אין-סופית'.

     

    "בעשור האחרון אני שופט בתחרות המדענים הצעירים במוזיאון המדע בירושלים. נעם חלם לגדול ולהגיע לתחרות. לצערנו זה לא קרה. כשהוא נפטר, החלטנו, סיגל אשתי ואני, להעניק פרס לאחד מהנערים או הנערות שיכתוב עבודה מדעית טובה אך גם יצירתית. כבר ארבע שנים אנחנו מעניקים את הפרס, וזה חלק מהדרך שלנו להנציח את בננו. חלק משיתוף פעולה עם המוזיאון הוא שילוב של ספרי ילדים בתערוכה".

     

    האם גיליתם עליו דברים נוספים דרך הכתיבה שלו?

    "הכתיבה שלו הראתה לנו כמה היא בוגר הרבה יותר מגילו. בכתיבה שלו באו לידי ביטוי עושר שפתי מאוד גדול, יחד עם דמיון מאוד מפותח. כל פעם שאנו קוראים מה שכתב מכה בנו ההבנה כמה הוא חשב מחוץ לקופסה, וכמו שאמרה לנו חברה קרובה שמכירה את נעם מגיל שלוש, שאם הייתה קופסא הוא היה מגדיר אותה מחדש.

     

    "לנעם היו תובנות מיוחדות. הוא תמיד בלט בחשיבה יצירתית. אנחנו רק אפשרנו לו להמשיך לחשוב מחוץ לקופסה. הרגשנו שעלינו לשמור עליו מפני המסגרות שאוהבות חשיבה ממוסגרת. בסיפור הנוכחי, אותו כתב בגיל 12, המסר היה חקירה והתנסות. אין דרך אחת נכונה לכולם. אם הגיבור לא היה לוקח סיכון, הוא לא היה מחפש ומוצא את הייעוד האמיתי שלו".

     

    קראו עוד:

    הפרעת קשב או אוטיזם - כשהאבחון לא מדויק

    הילדים שסובלים בחופש הגדול

    5 פעולות שיעזרו לילדיכם להצליח בחיים

     

    איפה לדעתך עובר הגבול בנוגע לסיכונים של הילדים?

    "התפתחות חברתית נורמלית היא התפתחות שבה הילד יודע שיש לו מרחב פעולה, ומצד שני, יש לו לאן לחזור. זה נכון לגבי כל דבר בחיים. האופן שבו מעבדים סיכון בנוגע לכל החלטה בחיים מושפע מהערכים שלנו, מה אנחנו חושבים על העולם, ואחד הדברים העיקריים הוא כמה אנחנו מוכנים לקחת סיכונים, ומנגד - כמה משמרים את הקיים. יש אנשים שלא מפחדים להתנסות ולהמר, לעומת אחרים שחוששים שמשהו רע יקרה ונמנעים מלכתחילה. זו הסיבה שכל אחד מציב נקודה אישית, ואין נקודה מוחלטת.

     

    "יש החלטות שהחוק מגדיר עבורנו, ואין מקום ללקיחת סיכונים או בחירות, כמו באיזה גיל מותר לחצות את הכביש. אבל גם אז, ההורה צריך להפעיל שיקול דעת, יש ילדים בני תשע שאינם בשלים לחצות את הכביש לבד או ולפעמים הסיכון בחצייה לבד, בשל אופי הכביש, או העדר משמרות בטיחות הוא משמעותי.

     

    "יש הורים שיותר יסמכו על הילדים, אחרים פחות ישחררו, תלוי בעולם הערכים של ההורה וההתפתחות הרגשית של הילד. יש נורמות שמוטעמות בקרב ההורים, כמו חגורת בטיחות במושב האחורי. חוק שהפך לנורמה חברתית, גם אם לא נחשוש שיתפוס אותנו שוטר. אנחנו מבינים את הסיכונים ונקפיד שהילד יחגור מאחור".

     

    מה קורה אם הילד לא פוחד לקחת סיכונים?

    "בדרך כלל ניתן להתייחס לנטייה לפחד מסיכון כתכונה שרובנו נמצאים בנקודה מסוימת על הרצף שלה. אם ילד אכן לא מפחד כלל לקחת סיכונים, נשאלת השאלה אם יש בעיה בהבנת הסיטואציה, ילד שלא מבין מה יקרה אם יפול למשל. במקרה קיצוני כדאי לבדוק צורך בעזרה מקצועית, ובכל מקרה יש לוודא הגנה מפני פגיעה אפשרית, כמו בדוגמה של חבישת קסדה".

     

    מתוך תערוכת "על הקצה":

     

     


    פורסם לראשונה 26/06/2018 12:16

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סיגל כנפו
    פרופ' כנפו: "רוצים להגן על הילדים אך גם לאפשר להם להתנסות"
    צילום: סיגל כנפו
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים