תהיי זרה ותשתקי

עד לפני שנה, השם דואה ליפה נשמע כמו מותג של חומרי ניקוי. בקיץ הנוכחי דואה ליפה משאירה לכולם אבק, עם שיא שרשום על שמה - מספר המועמדויות הגבוה ביותר לזמרת בפרסי הבריטס, ואלבום שכל שיר בו הוא להיט עולמי. בשנה של הברקזיט, כלי תקשורת רבים בבריטניה ציינו את מקורותיה, כבת פליטים מקוסובו שנמלטו ללונדון בין הפצצות ושבו אליה בשוך הקרבות. ליפה פרצה ביוטיוב. סיפור הסינדרלה שלה נטחן לא מעט כהוכחה שגם מהגרת כמוה יכולה להצליח.

כמה שנים לפניה, באותו מקום, נולדה ריטה אורה. גם משפחתה, אלבנית במוצאה, נמלטה מקוסובו במהלך מלחמת האזרחים שפרצה אחרי פירוק יוגוסלביה. לסיפור המשפחתי ולמקורות אין כמעט אזכור במוזיקה של אורה. לאלבום הבכורה שלה היא קראה 'אורה', למרות ששם המשפחה המקורי שלה הוא בכלל סהטצ'יו. יש גבול לאותנטיות.

בצד השני של האוקיינוס, פרצה קמילה קביו עם "הוואנה". לכאורה קביו, ממוצא קובני, לא הייתה צריכה להיתקל במהמורות הזרות: הגל הלטיני קל לעיכול וכמעט שכבר לא נחשב זר. אבל קביו בכל זאת קיבלה את מנת המיזוגיניה של העולם הלבן והשבע. שם המשפחה שלה, שנכתב כקבלו אבל מבוטא קביו, גרם לתרעומת אצל מעריצים לבנים רבים באמריקה. הם התלוננו על הקושי להגותו ודרשו שתיפטר משם המשפחה.

בקיץ שבו שירים של זמרות זרות הם המושמעים והנצפים ביותר, אפשר היה לחשוב שתופעת גל גדות תגיע גם למוזיקה. אם העולם התלהב משחקנית בעלת מבטא זר מובחן, אולי הזרות תצליח לחדור גם לשם. אבל עד כה מסתבר כי רקע אתני הוא קישוט בלבד. את השירים הזרים תשאירו לאירוויזיון - הם גם לא יפרצו את גבולות הז'אנר. זמרות זרות רבות, כמו תופעת הפופ השוודית פאולין סקוט, סיפרו כי זמן קצר אחרי שהוחתמו בחברות תקליטים גדולות, הן הוכנסו לאולפן שורץ גברים, שבאו עם אג'נדה מוזיקלית אחידה, שהתעלמה לחלוטין מהזמרת וממקורותיה.

זמרות צעירות מתבקשות להודות למפיקים ולהשאיר את השורשים בצד. תשירי מה שנגיד לך ותהיי ריהאנה. לגיל הצעיר שבו פרצו ליפה ואורה ודאי יש תפקיד בהיעדר היכולת שלהן להשמיע קול ברור והחלטי. לעובדה כי השפיץ של תעשיית המוזיקה עדיין נשלט על ידי גברים, ודאי יש מקום להפחתת הזרות של הזמרות.

בתקופה שבה ילדים מקסיקנים מופרדים מהאמהות שלהן בגבול ארה"ב והעולם רועש - מופרדות גם זמרות זרות מהרקע האתני שלהן. קו הגבול המוזיקלי שמסומן להן הוא ברור: תעברי אותו ונחזיר אותך לטיול שורשים שלא תשובי ממנו לעולם. חברות התקליטים לא אוהבות ליטול סיכונים מיותרים - וסאונד זר הוא עדיין סיכון. העולם הוא שטוח.