אסד דוהר בדרום: למה רוסיה זנחה את ההסכם?

אזור רגיש

כל מי שנסע בכבישי סוריה בחודשיים האחרונים יכול היה להבחין בשיירות של נגמ"שים ונושאות טנקים בדרכן לדרום. גורמים במשטר הסורי הצהירו כי "מערכת אלג'נוב" (מלחמת הדרום) בפתח, אולם הרוסים היססו. הקרבה של דרעא לגבול הירדני ושל קוניטרה לגבול הישראלי היא שהופכת את המערכה הזו לרגישה במיוחד. בנוסף, קיים הסכם משולש בין רוסיה, ארה"ב וירדן שלפיו הן ישמרו על הדרום כ"אזור הפגת המתיחות" – בדומה להפסקת הלוחמה שהשיגה רוסיה לפני כשנה גם באזורים אחרים בעקבות הדיונים בוועידת אסטנה שבקזחסטן מול המורדים ה"מתונים".

מערכת הדרום של אסד - עדכונים אחרונים:

רוסיה ביטלה הסכם - ומפציצה עם אסד בגבול ירדן

אסד מפציץ בדרום סוריה ומתכונן למבצע קרקעי

בעוד ישראל חוששת מזליגת אש ופגזים אל הגולן, החשש הירדני עמוק יותר – שם חוששים גם מזרם פליטים חדש מדרום סוריה אל הממלכה. לפי הערכות, בירדן חיים כיום כ-1.2 מיליון פליטים סורים, מספר שנותר יציב בשלוש השנים האחרונות בעקבות השקט היחסי שהשתרר בדרום סוריה מאז ההתערבות הצבאית הרוסית במלחמה. ירדן ענייה מכדי לקלוט פליטים נוספים ואף עוברת כעת משבר כלכלי גדול ומשבר עצום בתחום המים.

מפנים נפגעי הפצצה מצפון לעיר דרעא, השבוע(צילום: AFP)

פליטים נמלטים מדרעא. 45 אלף כבר הגיעו לגבול ירדן(צילום: AP)

התפרקות שביתת הנשק

כדי שהסכם "הפגת המתיחות" בדרום יחזיק מעמד היה צורך בעמידתם של כל אחד משלושת הצדדים בהתחייבות לקיומו. לרוסיה לא היה מלכתחילה שום אינטרס לעמוד בהתחייבות לטווח הרחוק. מבחינתה ההסכם היווה רק צעד טקטי זמני במטרה לרכז כוחות מול ארגוני מורדים שאינם מוכנים למשא ומתן (דאעש וג'בהת א-נוסרה). לטענת רוסיה ההסכם עם המורדים ה"מתונים" היה לזמן קצוב ותוקפו פג בחודשים האחרונים.

(צילום: AP)

כל הסכמי "הפגת המתיחות" התמוטטו לאחרונה בזה אחר זה והפכו להתניה רוסית למורדים, בסגנון "פינוי או מוות". המורדים בפרברי דמשק (הרוטה), בפרברי חמאת ובחומס נענו ברובם להצעה הרוסית והתפנו למחוז אדליב שבצפון, ומי שלא הסכים הופצץ והושמד. כעת מעמידה רוסיה את הברירה של "פינוי או מוות" למורדים בדרום, מתוך תקווה שאלה יפעלו כמו חבריהם בשאר האזורים. כך מקווים הרוסים למנוע מלחמה באזור הרגיש.

הגורם שהרתיע במיוחד את הרוסים ובלם עד כה את "מערכת הדרום" היה האיום של התקפה אמריקנית על כוחות אסד, בעיקר מבסיס א-תנף במשולש הגבולות סוריה-ירדן-עיראק, הקרוב לדרעא. אלא שלפני מספר ימים הגיע מסר מפתיע משגרירות ארה"ב בירדן להנהגת "צבא סוריה החופשי", כלומר המורדים בדרום, ולפיו אין לארה"ב שום כוונה להגן עליהם. כך התמוטט הסכם "הפגת המתיחות", לדאבונה של ירדן.

מדוע נסוגה ארה"ב מאיומיה לתקוף את צבא אסד? נראה כי ארה"ב קיבלה מרוסיה הצעה שמספקת גם אותה וגם את ישראל, הצעה שלפיה במבצע ההשתלטות על הדרום לא ייטלו חלק כוחות איראניים וחיזבאללה. השמועות שלפיהן הגורמים האיראנים התחפשו לחיילים סורים במערכת הדרום הופצו לפני כשבוע על-ידי המורדים במטרה לעצור את המבצע ולערב את ארה"ב וישראל, אך המאמץ הנואש היה לשווא.

הקרב האחרון של המורדים בדרום

הטקטיקה של הצבא הסורי במלחמת הדרום היא ליצור חיץ בין אזורים על מנת לפלג ולהחליש את המורדים. הצלחה ראשונה הושגה בימים האחרונים בחציית מזרח דרעא לשניים. בעוד הצבא הסורי מלוכד ומקבל סיוע אווירי רוסי, הבלבול והפילוג בולט במחנה המורדים, שלפי הערכות מונה בין 15 ל-30 אלף לוחמים. פלגי המורדים, ארגונים איסלאמיים ו"צבא סוריה החופשי", אינם מתאחדים, וכולם נלחמים נגד שרידי דאעש באזור. לאחרונה גם ערקו לצבא אסד מ"הצבא החופשי" של המורדים מספר לוחמים מגדוד אל-עומרי, שאינם רואים כבר טעם בהמשך הלחימה.

הטלוויזיה הסורית של אסד טוענת: תרופה עם כיתוב עברי נמצאה לכאורה בבית חולים שדה בדרעא

בראש הצבא הסורי עומדת יחידת העילית של כוחות א-נימר, מה שמצביע על כוונתו הרצינית של המשטר להכריע את הקרב בתוך זמן קצר. באזור זה יכול הצבא הסורי גם להסתייע באוכלוסייה אוהדת למשטר, בעיקר במחוז סוידא, שבו חיים הדרוזים, אשר השתחררו כבר משליטת המורדים. בימים האחרונים, קרא ארגון "תחריר א-שאם" (לשעבר ארגון ג'בהת א-נוסרה) ל"צבא סוריה החופשי" להתאחד ולהקים חדר מבצעים משותף, אולם אין בצעד זה כדי למנוע את הנפילה הבלתי נמנעת של הדרום בידי המשטר הסורי.

ההשתלטות על הדרום אינה עוד הישג לצבא הסורי, אלא אירוע סימבולי. בדרעא החל הכול במרץ 2011: משבר המים של החקלאים שממנו התעלם המשטר, ההתעללות בילדים שכתבו על קירות בית ספר "העם רוצה להפיל את המשטר" ורציחתם, הפגזת מסגד אל-עומרי והירי ללא אבחנה על המפגינים אחרי כל הלוויה – אלה ואירועים אחרים היו יריית הפתיחה של המרד נגד המשטר בסוריה.

מסוק בשמי דרעא. "כאן המלחמה התחילה - וכאן היא תסתיים"

ההשתלטות על הדרום היא סמל לכישלון המרד. אחריו נשארים למשטר ולרוסים שני אתגרים לא פשוטים: הראשון הוא כיבוש מחוז אדליב הגדול שבצפון-מערב המדינה. זהו אזור שאותו מעוניינת רוסיה לחסל בשל קרבתו היחסית לבסיסי האוויר והים שלה (לאד'קיהוטרטוס). השני הוא האזור הענק הנתון לשליטת הכורדים בצפון-מזרח (כרבע משטחה של סוריה), שההכרעה לגביו תדרוש כנראה משא ומתן עם נותני חסותם האמריקנים.

הגולן חוזר לאסד (או לפוטין)

מבחינתה של ישראל, יש לצפות לזליגתם של פגזים וללוחמה קרובה מאוד לגבול אם המורדים ימשיכו להתעקש שלא להניח את נשקם. לאחר סיום הקרבות יימצא הגבול עם הגולן תחת שליטת הצבא הסורי, כפי שהיה עד השתלטות המורדים על האזור בקיץ 2014. יש לזכור כי גבול זה היה שקט כ-40 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, ואין סיכוי שתתחדש המלחמה עם ישראל בעת הזו.

רוסיה תנסה להישאר השליט היחיד בסוריה, בלי איראן(צילום: AFP)

הצבא הסורי היום מותש משבע שנות מלחמת אזרחים, והוא נתון לחסותה המוחלטת של רוסיה. הדרישה האמריקנית-ישראלית-ירדנית שאיראן לא תהיה מעורבת בכיבוש הדרום מבטיחה שקט באזור בטווח הקרוב. לאחר כיבוש הדרום יופנו כוחות הצבא הסורי והמטוסים הרוסיים צפונה למחוז אדליב. לא מן הנמנע שחיזבאללה והאיראנים ינצלו זאת כדי לנסות להסתנן לגבול הגולן.

פוטין על תקן המבוגר האחראי. אש בדרעא, דרום סוריה(צילום: AP)

אולם נראה כי עם סיום מלחמת האזרחים בסוריה חל בהדרגה מעבר משותפות רוסית-איראנית לתחרות בין שתי המדינות על השליטה בסוריה. כדי להחליש את יריבתה תמשיך רוסיה לתת לישראל אור ירוק לתקוף מטרות איראניות על אדמת סוריה. רוסיה, בניגוד לאיראן וחיזבאללה, נתפסת כ"מבוגר האחראי" המסוגל להשכין שלום בסוריה ומנהל ערוצים פתוחים עם כל הצדדים המעורבים במלחמה.

ההצעה שהעלו הרוסים ערב המבצע בדרום – פינוי האיראנים בדרום בתמורה לפינוי האמריקנים באזור (הם נמצאים בבסיס א-תנף) – מלמדת על המשוואה שתנסה רוסיה לקדם גם בצפונה של סוריה, על מנת להישאר השליט היחיד בסוריה. אמנם חסות רוסית מלאה בסוריה אינה ערובה לשלום באזור, אך הרחקת האיראנים מסוריה היא בהחלט אינטרס של כל מדינות האזור, ובראשן ישראל.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.