שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ג'סיקה צ'סטיין: "אדמה היא לא רכוש, אולי נפסיק לכבוש את הכול?"

    זה לא מקרי שג'סיקה צ'סטיין, אחת השחקניות הכי דעתניות בהוליווד, בוחרת פעם אחר פעם תפקידים חזקים ומרשימים. בסרט החדש בכיכובה "אישה צועדת קדימה", היא מורידה את האיפור ומגלמת ציירת שחוברת לצ'יף אינדיאני במאה ה-19. בריאיון ל-ynet היא מדברת על הקשר שלה לאדמה ועל השינוי האחרון שחל בה: "להיות מלאת חמלה יותר חשוב לי מלנצח בוויכוח"

    כשהסרט "אישה צועדת קדימה" הוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע היוקרתי של טורונטו בספטמבר שעבר, אף אחד לא יכול היה לצפות את האירוע המטלטל של פרשת ההטרדות של הארווי ווינשטיין כפי שנחשפה בתחקיר של הניו יורק טיימס. אפילו הססמוגרף הרגיש של ג'סיקה צ'סטיין, המככבת בדרמה התקופתית, לא חש ברעידת האדמה שהגיעה כשלושה שבועות לאחר מכן, ולבטח לא את גלי ההדף המתמשכים שלאחר מכן.

     

    וכך, הסרט שעוסק במפגש בין אישה לבנה בצ'יף אינדיאני בארצות הברית של המאה ה-19, שהתכוון מלכתחילה להציף בעיקר את עוולות הקולוניאליזם האמריקני, מקבל כיום פרספקטיבה שונה לחלוטין בעידן MeToo. מבחינת צ'סטיין שמתמסרת בשנים האחרונות לקידום סוגיות חברתיות על המסך ומחוץ לו, שני הנושאים משתלבים היטב אחד בשני. "אני תמיד מחפשת סיפורים שקשורים לקבוצות מקופחות באוכלוסיה", היא אומרת בראיון ל-ynet.

     

    הריאיון עם צ'סטיין בת ה-41 מתקיים כאמור במהלך פסטיבל טורונטו, שבתוכניתו נכלל גם סרט נוסף בכיכובה – "המשחק הגדול" (Molly's Game) בבימויו של אהרון סורקין. שתי הדרמות מתרכזות בגיבורות נשיות מהמציאות שנאבקות בעולם גברי מחוספס. בניגוד לתפקיד של מולי בלום שניהלה מועדון פוקר מחתרתי יוקרתי בלוס אנג'לס, הדמות של קתרין וולדון לקחה אותה אחורה ל-1889 במרחבים הנידחים של מדינת דקוטה. הסרט מלווה את וולדון, ציירת ניו יורקית שהתאלמנה מבעלה ויצאה להרפתקה במערב הפרוע, שם פגשה ב"השור היושב" – הצ'יף האגדי של שבט הלאקוטה. מובס ושבור הוא מסכים לשמש כמודל לציוריה של האישה הלבנה. לפי העלילה, הקשר האישי שנוצר בין השניים גרם להזנה הדדית של השראה במאבקם: היא כאישה שאפתנית אך נטולת זכויות בעולם גבר, הוא כמנהיג במאבקו בשליטים האמריקנים שכופים את עצמם עליו.

     

     (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    (צילום: gettyimages)

    "לא עשינו דוקומנטרי. בכל פעם שאתה יוצר סרט שמבוסס על אירועים אמיתיים יש צורך לעשות התאמות ללוחות הזמנים או לשנות דברים לצורך הדרמטיזציה", מבהירה צ'סטיין, "עשיתי ככל האפשר כדי לייצג אותה נאמנה. קראתי את המכתבים שלה, קראתי ספרים שנכתבו עליה. יש המון פרטי מידע מנוגדים לגביה. במהלך התחקיר גיליתי למשל שהיא קבורה בברוקלין בקבר לא מסומן. זו אישה שלא רק נשכחה, אלא התעלמו ממנה מלכתחילה. לי באופן אישי חשוב לעשות כל שביכולתי כדי לשמש כהשראה בלספר את הסיפור שלה". השותפים למסע של צ'סטיין כשחקנית ומפיקה, הם הבמאית סוזנה ווייט ("נני מקפי 2") והתסריטאי סטיבן נייט ("סימנים של כבוד"), וכן השחקנים סם רוקוול, קיארן הינדס, ביל קמפ וגם מייקל גרייאייס שמגלם את "שור יושב".

     

    למרות הרצון הטוב של צ'סטיין, היו מבקרים שברוח פוליטיקת הזהויות החדשה בארצות הברית, הצביעו על הסרט כביטוי של "מושיע לבן" בתוך אוכלוסיית הילידים – הגדרה שמכעיסה את השחקנית מאוד. "אני חושבת שלהשתמש במונח הזה, 'מושיע לבן', בהקשר של המאה ה-19 זה משהו שרק גבר לבן יכול להגיד, וזה מרגיז אותי. באותה תקופה לנשים לא היה רכוש ולא היה להן זכויות, ואישה לא הייתה יכולה להציל אף אחד. קתרין ו'שור יושב' הם שני בני אדם, ושניהם מקופחים בתקופה בה לא היה כל קידום של קולות אחרים במדינה הזאת. למרות זאת, הם מוצאים סיבה לתקווה ביחד. זה מאוד קשה. אתה מנסה להשפיע ולהוציא סרטים שמדברים לכולם, ומעצב דמות אייקונית כבן אדם ולא כארכיטיפ. זו הזדמנות לחגוג את הגיוון בחברה. חשוב שתמיד נהייה ביקורתיים, אבל צריך להיות רגישים בנוגע לנושאים של הסרט".

     

    מתוך

    מתוך
    בלי איפור. מתוך "אישה צועדת קדימה"
    מי שמככב לצד צ'סטיין הוא גרייאייס המגלם את "שור יושב". השחקן הוא בן לשבט מוסקג לייק בקנדה, ובמהלך הקריירה הארוכה הוא גילם תפקידים רבים של אינדיאנים. מנקודת מבטו, ההירתמות של צ'סטיין לפרויקט דל התקציב הזה כשחקנית ראשית וכמפיקה, היא ביטוי ברור לנחישות והמסירות שלה לקידום סוגיית אפליית האינדיאנים בארצות הברית – אז והיום. "ג'סיקה היא השחקנית החשובה ביותר של דורה", אומר השחקן בן ה-51, "הסטאר-פאוור שלה הוא כוח משמעותי בתעשיית הקולנוע ובמערך יחסי הכוח שבה. הבחירה שלה להשתתף בסרט עצמאי קטן שנותן במה בינלאומית לקבוצה מדוכאת הוא מעשה רב עוצמה".

     

    מלבד היותה שחקנית מחוננת, צ'סטיין פעילה כאמור גם בשיח החברתי הפוליטי. חלק גדול מהסרטים שבהם כיכבה – מ"עץ החיים" של טרנס מאליק ו"קוריולאנוס" של רייף פיינס, דרך "העזרה" של טייט טיילר, "כוננות עם שחר" של קתרין ביגלו, ו"מיס סלואן" של ג'ון מאדן, ועד "המשחק הגדול" – עוסקים בסוגיות שעומדים על סדר היום הציבורי. אבל הכוכבת המרשימה למראה מבהירה לכולם שוב ושוב שהיא לא רק פנים יפות ומביעה דעות תקיפות בשלל נושאים (כולל כמה התבטאויות חריפות נגד הארווי ווינשטיין ודומיו) ומשמיעה את קולה שוב ושוב בריאיונות, ברשתות החברתיות וגם בהפגנות. כך למשל, היא מספרת שבמהלך הצילומים של "אישה צועדת קדימה", היא התייצבה בהפגנות נגד התקנת צינור הנפט השנוי במחלוקת בצפון דקוטה. ההתגייסות שלה לטובת איכות הסביבה והתושבים המקומיים שסובלים מנחת זרועם של בעלי ההון והשלטונות במקרה זה, משקפת לטענתה את הלך הרוח של "אישה צועדת קדימה".

     

    מתוך

    "הסרט מבטא מחאה כנגד הקולוניאליזם, על הדרך שהממשלה לוקחת אדמות מאנשים", היא אומרת, "אני לא מבינה למה אנחנו ממשיכים ללכת במעגלים. אולי פשוט נפסיק לנסות להשתלט ולכבוש הכול. האדמה היא לא רכוש של אף אחד, אסור להרוס אותה. אני חושבת שקהילות של ילידים מחוברים באופן רגשי לאדמה, ואני נמשכת לסיפורים שלהם כי יש בהם משהו מאוד אוהב, צנוע וחולק, וזה מאוד שונה מהעולם שאני חיה בו בניו יורק - כשבטון מכסה את האדמה ומדי פעם אני מצליחה לראות את השמש בין המגדלים. אני חשה שאיבדנו קשר עם האדמה מתחת לרגלנו".

     

    גרייאייס, לו יש הכרות אינטימית עם המורשת האינדיאנים והעוולות שנגרמו לבני השבט שלו ולשבטים אחרים באמריקה, מרחיב את הזווית אל מעבר לגבולות היבשת. הוא מצביע על הקולוניאליזם כתהליך דכאני שחוזר על עצמו בכל מקום, כל הזמן. "כאינדיאני אני חווה את הסוגיה של ההתנחלות, והיא תמיד אלימה", הוא אומר, "מדינות נוסדות מתוך אלימות, כי כך עובדת השיטה הפוליטית. שטחים מטוהרים באמצעות דיכוי והרעבה. אני מכיר בכך בתולדות קנדה, ומזהה את זה גם בארצות הברית. אני חושב על המקום של האלימות בתוך המציאות ההיסטורית. מלקולם אקס אמר שבתרבות שמקדשת את האלימות ונולדה מתוכה, אין סיבה להיות המומים מכך שגם התגובות לרוב רובן של הבעיות הן אלימות. הסרט שלנו נוגע במעגל האלימות הזה, ואנחנו בעצם שואלים האם ניתן לשבור את הרצף הזה".

     

    מתוך

    מעגל האלימות, שהולך וגואה בשיח האמריקני ובעולם כולו, מהווה איום על חופש הביטוי על פי צ'סטיין, אך היא מבטיחה שהיא אינה מתכוונת להתעלם כשהיא חוזה באי-צדק סביבה. "קשה להיות אמיץ, ולפעמים עדיף לשתוק ולא לעורר גלים ולהרחיק את עצמך מהשיח", היא אומרת, "בשבילי זה ממש קשה, כי כשבן אדם מתבטא, הוא תמיד מובן באופן שגוי. הרי הציבור לא מכיר באמת את הסלב שמדבר באופן אישי. זו הסיבה שהרבה אנשים מפחדים לדבר, אבל אני מקווה שאנחנו יוצרים מרחב התבטאות אפשרי".

     

    מה הדרך שלך להתמודד עם האתגרים הללו של השיח הציבורי?

    "אני חושבת שהגעתי למקום שבו האותנטיות היא הדבר הכי חשוב בשבילי. אני כבר לא צריכה להתעסק בשטויות. אני מדברת בכנות על דברים שחשובים לי, אבל אני גם במקום שבו להיות מלאת חמלה יותר חשוב לי מלנצח בוויכוח. שני העקרונות הללו משתלבים היטב בחיי כרגע. אני לא מתנצחת עם אנשים שלא מסכימים איתי, אני יותר קשובה לאחרים ופתוחה. אני חושבת שמאז שהגעתי למעמד הנוכחי שלי, אני הרבה יותר שמחה. זה דבר שהחברה שלנו יכולה להרוויח ממנו - להקשיב אחד לשני, במקום לצרוח אחד על השני. אני יותר מתעניינת בלהקשיב לטיעונים כנים של מישהו ולקחת את זה הלאה".

     

    השאיפה לאותנטיות היא גם הסיבה שאת מופיעה בסרט ללא איפור?

    "אני מאוד מעורבת באיך הדמויות שלי נראות, ואולי בגלל זה הן נראות שונות מאוד. כבר בשלב מוקדם של הצילומים אמרתי לבמאית שאני לא רוצה מייקאפ בכלל, והיא אמרה לי 'וואו, את אמיצה'. העניין הוא שרציתי להיות אמינה ברוח התקופה, וקרובה לאדמה. לשים ליפסטיק היה נראה לי לא מתאים".

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: gettyimages
    ג'סיקה צ'סטיין
    צילום: gettyimages
    לאתר ההטבות
    מומלצים