קרב רועים או מלחמת דת? מי שחט 200 בני אדם בניגריה
לפני שבוע הסתערו חמושים וטבחו ברובים ובמאצ'טות חקלאים נוצרים במדינה האפריקנית. הייתה זו אחת המתקפות הקשות בשנים האחרונות בסכסוך בין נוודים מוסלמים לנוצרים - שנובע ממתחים אתניים ודתיים ומחריף בשל מאבק על שטחי מרעה: "הם גרועים יותר מבוקו חראם"
יש אומרים כי זה קרה בעקבות גניבה של 300 פרות, אחרים טוענים כי הסיבה הייתה רצח של חמישה רועי צאן מוסלמים בידי חקלאים נוצרים - אבל התוצאה הייתה אותה תוצאה: טבח אכזרי של 200 בני אדם בניגריה.
הטבח, שאירע בשבת שעברה בתריסר כפרים במדינת פלטאו שבמרכז ניגריה - התבצע בכמה תקיפות מאורגנות ומתואמות. כמה עדים סיפרו לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי מאות בני אדם, שהיו חמושים ברובים ובמאצ'טות, הסתערו מהגבעות שמקיפות את הכפרים. לפי העדים, התוקפים לבשו בגדים שחורים וחלקם היו רעולי פנים. חלקם התמגנו גם באפודי מגן.
דובר כוחות הצבא שפועלים באזור, מייג'ור אדאם עומאר, ציין כי בעקבות הירי וקריאות העזרה של התושבים נשלחו למקום כוחות. לדבריו, עם הגעתם נפתחה לעברם אש: "הצלחנו לגרום להם לסגת, אבל אז קיבלנו מידע שיש ירי גם בקהילות אחרות מסביב".
עומאר סירב לומר מה הייתה זהות התוקפים, אותם תיאר כ"חמושים לא-מזוהים" - זאת בעוד שתושבי הכפרים המותקפים טענו כי החמושים שוחחו בשפת הפולה - שפתם של הרועים-נוודים המוסלמים. עומאר אמר רק כי שלושה בני אדם נעצרו ביום חמישי. "החקירה ממשיכה להתנהל", אמר.
חידוש האלימות בניגריה נובע מהמתיחות האתנית והדתית בין הקבוצות, כשהמאבק על שטחי מרעה וחקלאות רק מחמיר אותה. אי השקט מאופיין בהתקפות הדדיות בין "הילידים" - תושבי הכפרים הנוצרים - לבין הנוודים בני הקבוצה האתנית "פולה" - רובם מוסלמים - שבהם רואים הנוצרים פולשים.
כאמור, אחד הגורמים שמלבים את הסכסוך הוא חיפושם של רועי הצאן אחר שטחי מרעה פוריים: בעשורים האחרונים הם החלו לנוע יותר ויותר דרומה מחבל הסאהל שבאפריקה לעבר מרכז ניגריה. באזור שבו צפיפות האוכלוסייה רק הולכת וגדלה עם השנים - מעבר הרועים לאזור מגביר את הלחץ על המשאבים המועטים.
סכסוך חדש-ישן
200 בני האדם שנטבחו בשבוע שעבר הם רק הקורבנות האחרונים בסכסוך, שמאז תחילת השנה מתו בו - לפי הערכה שפרסם ביום חמישי ארגון "משמר זכויות האדם" - יותר מאלף בני אדם.
לא מדובר בסכסוך חדש והמדינה שעומדת במרכזו בניגריה, פלטאו, ראתה כבר בעבר שפיכות דמים קשה יותר. "אנחנו צריכים לחזור ארבע או חמש שנים אחורה כדי למצוא מתקפה עם כמות כזו של קורבנות כמו בהתקפה הנוכחית", אמר הפרשן הפוליטי הניגרי כריס נגוודו.
ב-2008, בסדרה של הפגנות המוניות ומתקפות, מתו כ-800 בני אדם בתוך שבוע בלבד. שפיכות הדמים חזרה שוב שנתיים מאוחר יותר, ב-2010, כשיותר מאלף בני אדם נהרגו בין החודשים ינואר למרץ. הממשלה בניגריה פעלה מאז למנוע הישנות של אלימות בין הקבוצות באמצעות כמה תוכניות לפיוס ביניהן. בין היתר כללו התוכניות פיצוי עבור גניבות של צאן ויוזמות לכריית בדיל בשיתוף מוסלמים ונוצרים.
המתקפה המשולבת בשבת שעברה - שכוונה כאמור נגד החקלאים הנוצרים - עוררה מחדש את הכעס והטראומה של התושבים. המעשים שנעשו בהם קשים לתיאור - חלקם נשרפו חיים בבתיהם והתוקפים לא הבחינו בין ילדים למבוגרים באכזריותם.
לבית חולים בעיר ג'וס, הבירה המנהלתית של מדינת פלטאו, הובאה ילדה בת שלוש שגרונה שוסף במאצ'טה. במיטה שלידה ישבה פלנגנאם דאנג'ומה בת ה-8, שנורתה בכתפה הימנית וניצלה בידי שכן. "כשאנשים החלו לנוס על נפשם, הוא החביא אותי בבית עם עוד שלושה ילדים", סיפרה כיצד ניצלה. "אבל הם ראו אותו וירו בו למוות. אחרי זה הם ירו לעברנו - אני היחידה ששרדתי".
"גרועים מבוקו חראם"
מי שסופג ביקורת קשה בעקבות הטבח האחרון הוא נשיא ניגריה, מוחמדו בוחארי - מוסלמי פוּלאני בעצמו - שיריביו באופוזיציה טוענים כי תרם לליבוי המתחים. בכלי התקשורת במדינה הכותרות הראשיות זעקו, בין היתר, "הרועים הפולאנים גרועים יותר מבוקו חראם".
נגוודו ציין כי לא רק מתחים אתניים ודתיים הם שאחראים לעלייה באלימות. לדבריו, האבטלה בקרב הצעירים במדינה הגיעה לשיאים חדשים, וסחר הנשק בחבל הסאהל פורח בעקבות מלחמת האזרחים בלוב.
לדברי נגוודו, "ישנה התפרקות כללית של החוק והסדר בניגריה, כשאזורים מסוימים ננטשו לחלוטין לשוד וגזל. אם התוקפים לא יעצרו וייענשו, אנשים יתחילו לקחת את החוק לידיהם", הוסיף נגוודו.
לפנייה לכתב/ת 
