שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סקס, הומור ורצח: ספרי טיסה - קצת אחרת
    לא צריך להתפשר על ספר שמעביר את הדרך לחופשה בנעימים. מסופרות דרום-אמריקניות שכותבות על אירוטיקה, דרך רומן משעשע על מלחמת העולם השנייה ועד בלש שבדי שיוצא לפתור תעלומת רצח - המלצות לספרים שאי אפשר לעצור באמצע

     

    דיילת (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    אתם לפני הבורדינג, הרגליים כואבות מהתורים הארוכים ויש לכם עשר דקות למצוא ספר שימנע מהטיסה להיות סיוט שנמשך חמש שעות. עומדים מול שולחן תצוגה עמוס כריכות שצורחות "ספר טיסה" למרחקים, אתם נזכרים כמה קשה למצוא יצירה שלא מדיפה ניחוח של פשרה.

     

    חשבתם פעם לנסות לבדוק מה קורה במדפים האחרים, שכוללים ספרים שלא נכתבו רק כדי להרחיק מראשכם את הידיעה שאתם תקועים באקווריום באמצע השמים? ספר שאפשר לסיים במהלך טיסה ושיעזור להעביר אותה בקלות לא חייב להיות שטחי. לקראת שיא העונה החמה, חמש המלצות לספרי טיסה אלטרנטיביים להעביר איתם את הדרך הארוכה אל החופשה.

     

    אירוטי: "ספר התשוקות"

    "אורגזמה מטלטלת אותי כפי שסופה חזקה מטלטלת עץ ערבה. אני צורחת, נועצת בו את הציפורניים, לא מניחה לו להשתחרר ממני. 'אני לא רוצה להכאיב לך', אני לוחשת, מלטפת את שק האשכים שלו, והנשימה שלו נקטעת לרגע כשאני אומרת 'אבל'. ההפוגה שלי היא הייסורים שלו ואני על הצוואר שלו. אני נושכת. 'אני רוצה לדעת מה הרגשת כל יום בחייך', אני מסבירה לו, והחום מציף אותי. אני עולה על גדותי, אני נובעת. אני מתירה את המחנק. 'אני מבטיחה לזכור את כל הזיכרונות שלך', אני נותנת לו את המילה שלי כשהוא מזִין אותי".

     

    הדרמה והכאב בפסקה הזו מתוך "בשר ודם" כמעט מתפקעת מחוץ לטקסט, אך מדובר בתיאור של סקס אקראי בין שני זרים, ליד תחנת אוטובוס – אחד מהמפגשים המיניים הרבים בחיי המספרת, נימפומאנית שקושרת בין תשוקה ורעב (לא כמטאפורה. היא נושכת ואוכלת איברים מגופם של מאהביה).

     

    הסיפור הזה של הסופרת הארגנטינאית דניאלה פאסיק ממחיש היטב את אופי הסיפורים ב"ספר התשוקות: סופרות לטינו-אמריקניות כותבות ארוטיקה" (בהוצאת תשע נשמות, בעריכת אוריאל קון), שאוסף את יצירותיהן הקצרות של 17 כותבות. גבר שיורד לאישה זרה ומתאמץ לגרום לה לגמור בזמן ששערה תקועה לו בגרון, סופרת שמתמלאת תשוקה לגבר שמדיף ריח "חמוץ וחודר" במהלך יריד ספרים וסקס בין מרצה לסטודנטית שמערער את מושגי השליטה - הם רק חלק מהסיפורים שמופיעים כאן.

     

    המין עומד כנושא מרכזי בכל אחד מהסיפורים ומתואר בפירוט שמעביר את הקורא מחלחלה לתשוקה, מבוכה ועוד קשת ארוכה של תחושות. מה שבטוח הוא שאי אפשר להישאר אדיש למה שקורה בספר הזה, ובין המוכר, המושתק, הטאבו והפנטסטי יש מרחב שישכיח מכם בקלות את ייסורי הטיסה.

     

    מצחיק: "גברת בירד היקרה"

    להנרייטה בירד יש טור עצות במגזין נשים, וגם, כיאה לתקופתה, גישה שמרנית מאוד לחיים. בזמן מלחמת העולם השנייה בלונדון היא משתדלת לשמור על הנימוסים של הנשים הבריטיות שנותרו בעורף ושולחות אליה מכתבים. היא עונה רק למי שמעלה שאלה שתואמת את אמות המוסר שלה. אמלין לייק, שעובדת בתור קלדנית במגזין בדרך להגשים את חלומה להיות כתבת מלחמה, מבינה שהחזית האמיתית נמצאת בלונדון, ומחליטה לענות בעצמה למכתבים הרבים של הנשים חסרות האונים שגברת בירד מסרבת לעזור להן.

     

    "גברת בירד היקרה" (בהוצאת תמיר-סנדיק, בתרגום דנה טל) הוא רומן הביכורים של הסופרת הבריטית איי-ג'יי פירס. הוא לוקח את הקורא לסיור משעשע וקליל בתקופה אפלה בהיסטוריה. אי הבנות משעשעות, מפגשים שובי לב בין אלימות וצנזורה לחמלה וחופש, וקולו המושתק של דור שלם של נשים – מציעים מבט מחדש ומצחיק על תקופה שלפעמים נדמה כאילו הכל כבר נכתב עליה.

     

     

    מזעזע: "שתיים"

    "שתיים" (כנרת, זמורה-ביתן, דביר, בתרגום יעל אכמון) חוזר גם הוא למלחמת העולם השנייה, אך עושה זאת מזווית כלל לא משעשעת. סטשה ופרל הן תאומות שמגיעות לאושוויץ ב-1944, בגיל 12. כמושאי המחקר של מנגלה הן חוות זכויות יתר וגם זוועות איומות.

     

    לאט ובייסורים הן מתמודדות עם התרחקות והיפרדות אחת מהשנייה. זה מתחיל במספר שמקעקעים להן על הזרוע וממשיך בניסויים שהן עוברות. סטשה מוכה באימה כשפרל נעלמת בפתאומיות, אך היא שומרת על תקווה שיום אחד עוד תמצא אותה. בזו היא נאחזת גם לאחר שחרור המחנה, כשבלווית פליקס, ילד אחר שאיבד את אחיו התאום, היא מסתובבת בפולין ולאט לאט מכירה במוחשיותו של עתיד ושל חיים לאחר המלחמה.

     

    זהו ספרה הראשון של הסופרת היהודייה-אמריקנית (ממוצא פולני) אפיניטי קונאר, שנוגעת דרכו בלב מחקריו האיומים של מנגלה בתאומים. באופן חתרני במיוחד, השפה שבה הוא כתוב מעצבת את ההתרחשויות כמו אגדת ילדים, זרה לחלוטין למה שהיא מתארת.

     

     

    מותח: "דג חמקמק"

    הסופר השבדי הוקַן נֶסֶר נחשב כבר שנים לאחד מכותבי ספרי הבלש הגדולים בעולם. משום מה עד היום הוא לא תורגם לעברית. על כן "דג חמקמק" (בהוצאת הכורסא, מודן, בתרגום רות שפירא), הראשון בסדרת ספרי מפקח המשטרה ואן וטרן, הוא חגיגה גדולה.

     

    יאנק מיטר הופך לחשוד ברצח אשתו לאחר שהוא מוצא אותה מתה באמבטיה בביתם לאחר לילה של שכרות, שממנו הוא לא זוכר דבר. בלי יכולת להגן על עצמו מפני הרשויות שמשוכנעות שהוא עומד מאחורי הרצח – הוא נמצא אשם ונכלא במוסד לחולי נפש. כשהוא נמצא מת במיטתו, וטרן מתחרט שלא הקשיב לאינטואיציה שהייתה לו מלכתחילה לגבי הסיפור, ומתחיל בחקירה בעקבות שני מקרי הרצח.

     

     

    קצר: "קמע"

    ברומן קצר בן 153 עמודים (בהוצאת עם עובד, בתרגום אדם בלומנטל), רוברטו בולניו מביא את סיפורה של משוררת בדויה בשם אאוקסיליו לקוטור, שהסתגרה במשך 13 ימים בשירותי הנשים בפקולטה לספרות ופילוסופיה באוניברסיטה הלאומית האוטונומית במקסיקו-סיטי, בזמן מצור שהטילה המשטרה על המקום. הסיפור אולי מוכר לאוהדיו של הסופר והמשורר הצ'יליאני, שב"בלשי הפרא" פרט את המאורע לאורך עשרה עמודים, במונולוג שנמסר מפי אותה אאוקסיליו.

     

     

    הרומן מתרחש במהלך מהומות 1968 במקסיקו-סיטי, שהובילו לבסוף לטבח מאות סטודנטים ב-2 באוקטובר ברובע טלטלולקו.

     אאוקסיליו נותרת לבדה בכל הקמפוס, והרומן מביא את זרם תודעתה הקודח - עברה, עתידה ודמויות אמיתיות ובדויות מההיסטוריה של אמריקה הלטינית משתלבות בו.

     

    כנראה המשבצת של ספרי טיסה לא תהיה הדבר הראשון שיקשר לשמו של בולניו (שבין יצירות המופת שכתב אפשר להזכיר את הרומן האחרון שלו, שיצא לאחר מותו, "2666"), אבל היקפו הקצר של הרומן הזה והשפה השואבת שבה הוא כתוב מבטיחים שלא תרצו לעזוב אותו עד הסוף.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים