לעזור לדברים לקרות

בדיוק כמו בזוגיות. למי יש כוח לצאת לדייט ועוד דייט, כשהיינו בסרט הזה כבר שלושים פעם? הפרומו נראה מבטיח, נוצץ ומלא אקשן, אבל אז יש שעתיים של ישיבה משמימה על פופקורן (או סושי או סלט, שלא יראה שיש לי קיבולת של פועל בניין מיוזע) ואולי זה מצליח, אבל לרוב לא, ואת אומרת לעצמך חבל שלא נשארתי בבית.

למי את מחכה?(צילום: shutterstock)

אם יש שאלה שכל הזמן שואלים אותי היא "איפה מכירים גברים", וכבר התעייפתי לענות שבכל מקום ובכל זמן, רק צריך גם לעשות משהו בשביל להכיר אותם. מה למשל?

להתחיל איתם.

לפתוח פייסבוק.

להרחיב את תחומי העניין.

לפגוש חברות חדשות.

לא להתבאס אם הוא לא מחזר אחרייך כמו שאת חולמת.

לתת צ'אנס.

להעריך את עצמך.

תלמדי להיות לבד ולאהוב את זה.

שחררי את המחשבה שאין גברים נהדרים.

כי יש, מלא, השאלה במה את בוחרת להתמקד, כי כל האנרגיה זורמת לכיוון שאת מביטה אליו. זוכרת שהיית בהיריון וראית רק הריוניות? זוכרת שחיפשת מכונית ובכל פעם שעלית לכביש ראית את הדגם שרצית? אז ככה עם גברים. תחפשי מה שאין - תקבלי אין, תחפשי מה יש - בום, הם בכל מקום.

ביחד אבל לחוד

לצאת לדייטים ולהמציא את עצמך מחדש זה סוחט, דורש אנרגיות שלא תמיד נמצאות שם, אבל אי אפשר לחכות לנסיך על הסוס או למוזה. כלומר, אפשר, אבל בזמן שאנחנו לא עושות כלום הזמן עושה את שלו. לשבת על הגדר רגל פה רגל שם מביא תוצאה אחת: הסתיידות. כשאת נשואה (או שכירה, זה לא כזה שונה) את יכולה בקלות להישאב למקום של 'מרצה', כי נוח שיש מי שמוריד הוראות מלמעלה וכל מה שנותר לעשות זה לבצע.

לא סתם נשים מתקתקות מיליון ואחד דברים במכה, יש לנו את היכולת לעשות המון פעולות בו זמנית בגלל שאנחנו ביצועיסטיות מעולות. אז למה, אם אנחנו כאלה מעולות, אנחנו מקטרות שקשה לנו, שלא בא לנו, שאנחנו תשושות? התשובה מפתיעה היא שברגע שאנחנו לא מקבלות החלטות לבד, אלא מסתמכות על זה שיש עוד מישהו בתמונה, ההחלטה מתמסמסת, הרעיונות נגוזים, וככה אנחנו מפספסות אפשרויות קידום, התפתחות מקצועית, צמיחה רוחנית, וכן הלאה.

כשלא הייתי בזוגיות הייתי מסתכלת ברחמים על חברות שהתרחקו והתחילו לדבר ב"אנחנו" במקום ב"אני". פתאום תהיתי אם אני נעשית קצת כמוהן, התחלתי להרהר אם אני מאבדת מהעצמיות שלי. לא חששתי לעצמאות, עליה אני שומרת בקנאות, אלא שאני מאבדת פיסות שלי עם עצמי.

כשחברה אמרה לי "בואי נטוס ביחד", רציתי לסרב, כי מה פתאום שאטוס איתה ולא עם בן הזוג שלי, והמחשבה הפחידה אותי, הרגשתי שאני הופכת להיות תלויה בקשר הזוגי. זה נפלא ונהדר ומומלץ לצבור חוויות עם בן הזוג, אבל כשאת מוותרת על היכולת לחוות משהו אחר בגלל שיקולים של זוגיות, את עלולה לאבד את מי שאת, את החברות שלך, ובסופו של דבר את מערכת היחסים שלך.

אז נשמתי עמוק ואמרתי לחברה "יאללה, טסות". שפריץ של אדרנלין ניתז ממני באותו רגע ומילא לי את הגוף. יכולתי להישאר בבית, אבל בחרתי לצאת מעורי, והנה: יצא לי טור, העוגה מוכנה, הילד עדיין איפשהו עם חברים (חופש גדול, לכי חפשי). עכשיו תסלחו לי, ביונסה וג'יי-זי מחכים, הלכתי לארוז סולם.

שלך,

גאיה קורן, מרצה 'אני מלכה' להערכה עצמית, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות.