שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ליטוף אוהב: המפגש המרגש של נכה צה"ל עם כבשים ותרנגולות
    יונתן לוין ששירת כמפקד מחלקה בצנחנים ונפצע אנושות מפגיעת מרגמה במלחמת לבנון השנייה, הגיע לביקור בחוות החופש, שם פגש את דיירי המקום ששמחו לקבל את פניו ולזכות בליטופים עדינים. מירי וגילי, שתי אתונות קטועות רגל קדמית עברו לגור בחווה, פרידה עצובה מהעגלה סטייסי שסבלה משיתוק ברגליה וחווה העיזה פורצת מנעולים

    לפרק הקודם בבלוג חוות החופש

     (צילום: איתי ונטורה)

     

     
    יונתן לוין (37) הוא הפצוע הקשה ביותר של צה"ל במלחמת לבנון השנייה. בעברו איש שב"כ, שירת כמפקד מחלקה בצנחנים ומספר ימים לפני תום הלחימה, פצצת מרגמה נחתה בקרבתו וגרמה לו לפציעות קשות. מאז הוא משותק מהצוואר ומטה, מתנייד באמצעות כסא גלגלים.
     
    לפני הפציעה הוא התנדב בספארי ברמת גן והיה מחובר מאוד לבעלי החיים. חברה של המשפחה שעוקבת אחרי הפעילות שלנו בחווה, הציעה לו ולמשפחתו להגיע לביקור. יונתן התרגש ורצה לבוא אלינו.
     
    יונתן לוין בביקור בחוות החופש (צילום: איתי ונטורה)
    ארז הכבש מגיע לקבל את פניו של יונתן לוין בחוות החופש(צילום: איתי ונטורה)
     
    הכבשים גארי, ברוך וארז הגיעו לקבל את פניו. גארי וברוך נצמדו אל יונתן ובאמצעות הסייעת שעימו, הוא ליטף כל חיה שהגיעה אליו ורצתה בקרבתו. בעלי חיים קטנים, כמו מושיקו התרנגול שסובל מבעיית רגליים ומתקשה ללכת, הובאו אליו כדי שיוכל להסתכל, לגעת ולשמוע את סיפור חייהם מאז שחולצו מתעשיות המזון מן החי והובאו לחיים חדשים בחווה.

    יונתן לוין בביקור בחוות החופש (צילום: איתי ונטורה)
    יונתן לוין מלטף את מושיקו התרנגול הנכה(צילום: איתי ונטורה)

     

    יונתן מתקשר עם הסביבה בעזרת סייעת שמפענחת את כתב היד שלו על לוח מחיק. לאחר זמן קצר, יונתן כבר בישר לכולם שגארי הכבש השובב, הוא האהוב עליו מכולם. זה היה מפגש מרגש במובנים רבים. לראות את הכבשים ברוך וארז שלא זזו ממנו, הניחו עליו ראש כמנחמים ומעודדים. שוב קיבלנו הוכחה לכך שהפספוס הגדול בחוסר הקשר עם בעלי החיים המדהימים הללו, הוא לגמרי לא רק שלהם אלא גם שלנו. מבחינתנו, זו הדרך שלנו לומר לו תודה ליונתן ולתת לו אהבה בחזרה.

     

    יונתן לוין בביקור בחוות החופש עם עדית ומיטל (צילום: איתי ונטורה)
    (צילום: איתי ונטורה)

     (צילום: חוות החופש)

     

     
    מירי וגילי הן שתי אתונות מקסימות שהגיעו אלינו קטועות רגל קדמית. מירי נמצאה בתעלה באיזור ירושלים, שבורת רגל. בדיעבד, הסתבר ששכבה בתעלה חודש וחצי-חודשיים ושרדה בזכות הגשמים והצמחייה שהיתה שם. היא הובלה אל בית החולים הווטרינרי בבית דגן, שם נאלצה לעבור קטיעה.
     
    האתונות מירי וגילי בחוות החופש (צילום: חוות החופש)
    האתונות מירי (מימין) וגילי (משמאל) בחוות החופש(צילום: חוות החופש)
     

    גילי נמצאה על ידי חיילים, כשהיא מדממת למוות בגבול מצרים וללא כף רגל קדמית. כנראה שעברה התעללות או עלתה על מוקש. היא הובאה אל בית החולים כמעט ללא רוח חיים. בבית החולים היא הזדקקה למנות דם רבות ומי שסיפקה לה אותן היה מירי. מאז הן הפכו לבלתי נפרדות, לחברות בנשמה.

     

    החלטנו לנסות לתת להן את הבית הכי טוב שניתן והן עדיין בשיקום. בימים האחרונים הותאמו להן תותבות שיעזרו להן להתנועע יותר בקלות ברחבי החווה.


    האתון מירי עם פרוטזה (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

    האתונות מירי וגילי (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

     (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    לפני תשעה חודשים הגיעה אלינו עגלה קטנה ומתוקה משותקת ברגליים אחוריות כשהיא בת שלושה ימים בלבד. אספנו את סטייסי אלינו עם המון חששות, כיוון שידענו שאם לא נצליח לשקם אותה, היא לא תוכל לשרוד.

     

    סטייסי בחוות החופש (צילום: ריטה מאי)
    (צילום: ריטה מאי)

     

    סטייסי עברה טיפולים סיעודיים מסביב לשעון של צוות החווה. מידי יום הרמנו אותה, תרגלנו הליכה, עזרנו לה בעשיית הצרכים ושימחנו אותה ככל יכולתנו למקסם את איכות חייה. בנינו לה עגלות שאיפשרו לה עצמאות חלקית ואיכות חיים גבוהה יותר.

     

    השקענו בה את כל המאמצים האפשריים: פיזיותרפיה, דיקור, טיפול בשמנים אתריים, טיפול של וטרינר, אורתופד סוסים וכל דבר אפשרי שניתן או לפעמים לא ניתן להעלות על הדעת.

     

    דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    מהרגע שהייתה אבחנה והובן כי סטייסי לעולם לא תשקם את רגליה, השעון החל לתקתק אחורה. שמונה חודשים סטייסי הייתה חלק משמעותי כל כך ממשפחת החופש, שמונה חודשים שבו היא לימדה אותנו שיעור על דילמות קשות, על החלטות שצריכות להילקח והתזמון הנכון עבורן שנוי תמידית במחלוקת.

     

    סטייסי עם מתקן השיקום לניוד (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

     

    לפעמים אין אמת אחת. סטייסי לימדה אותנו שאין גבול לחמלה האנושית מפני שכמויות העזרה והאהבה שהקיפו אותה היו בלתי נתפסות. מצאנו עצמנו מתבוננות מהצד, מתבוננות בסטייסי, מתפעמות מהיופי המלאכי שלה, כואבות את ניסיונות הקימה שלה ואת הרצון לרוץ ולדלג שהצלחנו להגשים עבורה רק חלקית ומשתדלות שלא להיקשר אליה כשהכרוניקה הידועה מראש מרחפת מלמעלה כל הזמן.

     

    המתנדבים, בני השירות הלאומי והצוות המסורים בעודם כואבי גב וברכיים, מסתובבים עם שקיות שחורות מתחת לעיניים ימים שלמים לפעמים אחרי לילות בהם סעדו את סטייסי. בעזרתם סטייסי לימדה אותנו את השיעור המדהים על חוסר הגבול של טוב הלב האנושי.

     

    דיירי חוות החופש (צילום: חוות החופש)
    (צילום: חוות החופש)

    סטייסי ומושיקו (צילום: נטע אליגון)
    (צילום: נטע אליגון)

     

    הסרטונים של סטייסי הגיעו למיליוני צפיות ברחבי העולם, אי אפשר היה להישאר אדישים אליה, ליופי שלה ולתמימות. קיבלנו אין ספור הודעות מכל העולם מאנשים שבזכות סטייסי, הפסיקו לאכול בעלי חיים, וסטייסי מסתבר בשליחות שלה חיזקה את המשימה המוצהרת של חוות החופש, שהיא יצירת הקשר המחודש בין בעלי החיים שבחווה, השגרירים הקסומים לבני האדם. לעולם לא נוכל להציל מספר בעלי חיים כמו כל אדם שיחליט להפסיק או להפחית באכילתם. 


    סטייסי בחוות החופש (צילום: דניאל מאירי)
    (צילום: דניאל מאירי)


     

    חווה היא במילה אחת: חוויה. חוויה של גדייה מלאה במרץ, שמחה, אמון ואהבה, כאילו מעולם לא נמצאה שרועה ומיובשת על-פני כביש מהיר. כאילו מעולם חייה לא היו תלויים על בלימה.

     

    חווה נמצאה על-ידי אדם דואג ואכפתי שאסף אותה מהכביש והסיע אותה למרפאה הוטרינרית בכפר יונה, שם מצאה חווה בית דואג ואוהב אצל אור – בחורה מקסימה שאימצה את חווה שלושה חודשים ודאגה לה במסירות ואהבה אינסופית.

     

    חווה מתגוררת בחווה מאז חודש פברואר. היא העיזה השחורה והנאווה בחוות החופש. יש לה חדר משלה, כמו לשאר בעלי החיים בחווה. תנאי חיים של חמישה כוכבים, אבל חווה היא גם מתוחכמת, יש שעות שסוגרים את החדרים כדי שהדיירים לא ייכנסו לפני הזמן. במיוחד כשמסדרים לכל חיה את ארוחת הערב שלה בחדר ולפני שכולם ייכנסו לאכול.

     

    חווה העיזה (צילום: נטע אליגון)
    (צילום: נטע אליגון)

     

    ניסינו בתחילה לסגור את החדר עם בריח, אך זה לא הרתיע את חווה. ברגע שהיא הבינה כיצד לפתוח אותו, נאלצנו להוסיף לו גם ברזל מכופף. חווה הפורצת הבינה במהירות ומצליחה לפתוח גם את המנעול וגם את הבריח, באה והולכת מתי שהיא רוצה.

     

     (צילום: נטע אליגון)
    (צילום: נטע אליגון)

     

    לאחרונה היא התחילה גם לפתוח לכל השאר את הדלתות של החדרים ולתת לבעלי החיים להיכנס מתי שהם רוצים. שיא השיאים היה כשחווה הצליחה לנעול את בת השירות בתוך החדר ולאחרונה נצפתה גם משחקת עם המנעולים בשירותי הנשים והגברים.

    עדית רומנו ומיטל בן ארי, יוזמות מיזם "חוות החופש"  | לאתר חוות החופש ולעדכונים יומיים בעמוד הפייסבוק

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים