הילד השמן שהפך לסטנדאפיסט הצה"לי הראשון
בתור ילד הוא היה "קבב קטן" שפוצצו במכות. ההומור שעזר לו אז, הוביל אותו להופיע בפני לוחמים בשטח בשירותו הצבאי ("יותר משליחות"). בדרך מסטנדאפיסט אנונימי לכוכב ילדים ונוער, מתן לקס עבר קיצור קיבה והוריד 90 קילו. בריאיון לרגל "עד הקצה - ג'סטה 2", הוא מספר על הליהוקים המפתיעים בעקבות המהפך, ואיך זה שדווקא הוא זה שמבקש תמונות מהמעריצים
אלא אם יש לכם ילדים מתבגרים בבית, סביר להניח שטרם שמעתם על מתן לקס. לקס בן ה-25, שחקן וסטנדאפיסט, פועל בעיקר בזירות הבידור השונות שמכוונות לילדים ונוער. שם הוא כוכב גדול - ילדים מתקשרים אליו לאורך היום, מזמינים אותו להופיע במסיבות ימי ההולדת שלהם והרציניים שבהם אפילו זוכים שיעביר להם שיעורים פרטיים בסטדנאפ.
אבל לעומת כוכבי נוער רבים, לקס לא מתכוון לזנוח את עולם הילדים כל כך מהר ולא מתנער מהתדמית שעלולה להכניס אותו למשבצת המגבילה. "יש לי מחלה לילדים", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "הייתה לי ילדות מעניינת, לא קשה אבל מעניינת. הייתי הכול - ערס, פריק, חנון, ילד כאפות. בגיל 18 הייתי מתעצבן הרבה, עונה בצורה לא יפה ומקלל. יום אחד ישבתי עם המ"מ שלי מהצבא והוא אמר לי שאני פשוט צריך חיבוק. עניתי לו שהוא מפגר ושאם הוא ייגע בי אני אהרוג אותו".
"הוא הסביר לי שאני פשוט לא יודע להוציא נכון את תשומת הלב שאני רוצה מאנשים", הוא מסביר את הקשר, "כשגיליתי את הסוד הזה הלכתי להפיץ אותו לכל מי שאני יכול. כשאני רואה ילד שמסרב לרקוד ואני גורם לו לקום - הרגע הזה, זה כאילו הגשמתי את החלום הכי גדול שלו. פשוט ככה. גם אם הוא לא יזכור אותך אתה הולך עם הרגשה שעשית מעשה טוב, שיש לך משמעות".
מפיתה ללחם דגנים
ובכל זאת, קצת פילמוגרפיה לקהל שעוד לא מכיר את פועלו: בימים אלה לקס חוזר למסכים עם הסרט "עד הקצה, ג'סטה 2" - ההמשך ללהיט הנוער משנה שעברה. בעבר הוא כיכב ב"צומת מילר" וב"רמזור" ובעתיד הקרוב נראה אותו מבליח להופעת אורח בסרט "אין בתולות בקריות" ובתפקיד דרמטי ב"הסוסיתא של הרצל". בנוסף, הוא מלמד ילדים לעשות סטנדאפ ומופיע בימי הולדת ובתוכניות לנוער. אבל גם אם הכרתם אותו, ייתכן ותתקשו לזהות אותו בימים אלה, משום שלקס השיל ממשקלו כמעט 90 קילו בניתוח לקיצור קיבה לפני שנתיים.
"עשיתי כל ניסיון של דיאטה. אכלתי רק בשר וירקות ואז אכלתי בשעות מסוימות ואז עשיתי את דיאטת הנקודות - היו לי כל כך הרבה נקודות שכמעט וקניתי מזרון עם ויזה. לבסוף אמרתי לעצמי, 'די, מגיל אפס אני רוצה להיות אבא ולהתחתן. אני לא רוצה להיות אבא שמן שלא יכול לרוץ עם הילדים שלו'".
מה אבא? מי בכלל חושב על אבהות בגיל 23?
"לא חשבתי על אהבות, אלא על הרעיון. אם תבוא מישהי שאוהב אני אתחתן וארצה להביא ילד. אני רוצה להיות אבא צעיר".
השינוי של לקס לא מסתכם רק במראה שלו, אלא גם בתפקידים שעכשיו הוא מקבל ונבחן אליהם. ב"ג'סטה 2" למשל, הכניסו את המהפך הגופני שלו לתסריט. "השתמשו בזה, הפכו את הדמות שלי למדריך אקסטרים", הוא אומר, "שזה מצחיק כי אני פחדן לאללה".
בסרט הראשון לקס גילם את פיתה, מתכנת צעיר וגאון. ביחד עם שני חבריו לכיתה, שחר (נאיה פדרמן) ואדם (און רפאלי) הם ממציאים אפליקציה שמעודדת בני נוער להיות טובים יותר לעולם ומתעשרים ממנה. בסרט ההמשך היחסים בין השלושה מדרדרים כשכל אחד פונה לדרכו. בנוסף פיתה הוא כאמור כבר ממש לא פיתה, יותר לכיוון לחם מקמח מלא. לאחר שכנופייה מרמה את אדם ועוקצת אותו, השלושה מתאחדים כדי להחזיר את מה שייך להם.
יש יותר תפקידים עכשיו אחרי שרזית?
"יש יותר אופציות אבל יש גם יותר מועמדים. פתאום אתה מתמודד עם חבר'ה כמו עומר דרור או דניאל מורשת. אבל זה גם מוזר, אם נגיד מתקשר אליי במאי ומזמין אותי לאודישן של דמות החתיך אני שואל, 'מה אמרת? של החתיך? התקשרת למתן לקס עם ק'".
ההומור של לקס מורגש לכל אורך הריאיון והוא מרבה לזרוק פאנצ'ים לאוויר. הוא מודה שכמו ילדים שמנים רבים, גם הוא פנה להומור כדי לצחוק על עצמו לפני שיצחקו עליו. "ברגע שאתה צוחק על עצמך אתה לומד לקבל את הבעיות באופן קומי, כי אין מה לעשות - אנחנו נהיה שמנים גם אם נוריד חולצה בים וגם אם לא נוריד אותה".
אבל בסוף היום כשאתה לבד ההומור לא תמיד עוזר.
"כן, זה ימים שבהם אתה יושב בבית ומתרץ את הכול בזה שאתה שמן. אין לי חברים כי אני שמן, אף אחת לא רוצה אותי כי אני שמן. זה תירוץ מדהים. השינוי הגיע כשנכנסתי לזוגיות בפעם הראשונה והבנתי שהומור הוא קלף התחלתי מדהים אבל זה לא מה שהופך אותי למיוחד. רק שם הפסקתי להתבאס בסתר ולהוריד דמעה בלי שאף אחד רואה".
הסטנדאפיסט הצבאי הראשון: "יכול לרדוף אותי בחלומות"
לקס מספר שכבר בגיל תשע הוא היה "קבב קטן". "היו מרביצים לי ומפוצצים אותי במכות וכל מיני סיפורי זוועות ששומעים עליהם גם היום. בהתחלה הייתי חזק והייתי משתמש בזה כדי שלא ירביצו לי, אבל לאט לאט גם התחלתי לעשות שטויות וגיליתי שאני יודע להצחיק. הבנתי שאני טוב בזה ושזה מביא לי חברים, אז הייתי ילד מצחיק עד שהפכתי את זה למקצוע".
לא רק שלקס הפך את זה למקצוע, אלא גם לתפקיד צבאי. אחרי שנתיים שבהם שירת בתיאטרון צה"ל, התפנה תקן לסטנדאפיסט הצבאי הראשון בצה"ל והוא אייש אותו.
איזה קומבינות צריך בשביל להגיע לתפקיד כזה?
"זה היה די בפוקס. הקצינים שלי ראו שאני עובד קשה ונדנדתי להם הרבה שאני מצחיק. גייסו מישהו אחר לתפקיד אבל זה לא הסתדר ולבסוף והם שאלו אותי. ברור שאמרתי כן. אבל אולי הם נתנו לי את התפקיד כי נמאס להם לשמוע ממני".
מה סדר היום של תפקיד כזה?
"בתיאטרון צה"ל יש סידור שאם אתה לא מופיע באותו היום, אתה נשאר בבית ליום חופש. מיום שהכתירו אותי כסטנדאפיסט הצבאי הראשון לא היה לי יום חופש אחד, ואני מדבר גם על שתיים-שלוש הופעות ביום. הייתי מופיע הרבה מול לוחמים שישנים בשטח, שצריכים את שבירת השגרה הזאת".
סוג של שליחות.
"הרבה מעבר. בצוק איתן הופתעתי מול כמה חבר'ה, סיימתי את ההופעה איתם ועליתי על ההסעה משם. אחרי זה אמרו לי שנפל עליהם פצמ"ר וש-11 חיילים נהרגו. עד היום זה יכול לתפוס אותי בחלומות. או נגיד פעם מישהו התקשר אליי ואמר שהוא פגש אותי בצוק איתן אחרי שחברים שלו נהרגו: 'הגעת, שמנמן כזה, ג'ובניק שלא יודע מה זה לחימה ומה זה לאבד חברים, וגרמת לי לחייך - אז תודה'.
"עד כמה שזה קשה זה דברים שאני אוהב לשמוע. אני לא מבין בפוליטיקה, אני תמיד אומר שאני מרכז קיצוני ואני לא רואה איך המצב משתנה פה למרות שאני מאוד רוצה - אז אם אפשר להכניס טיפה הומור ואופטימיות, אני הראשון שאעשה את זה, ובעיקר בהתנדבות".
"זה שהסרט מסחרי לא אומר שזה לא קולנוע"
בימים אלה תעשיית הקולנוע המקומית גועשת בעקבות ההצעה האחרונה שמירי רגב מנסה להעביר בנוגע לחוק הקולנוע. אחד מהסעיפים מבקש להקצות 15 אחוז מתקציב הקולנוע למתן תמיכה בדיעבד לסרטים שהצליחו מסחרית, כמו "ג'סטה" למשל.
לקס מתחבט בעניין. בעוד ש"ג'סטה" לא נזקק לתקציב מהמדינה והרוויח יפה בקופות, שני הסרטים הנוספים בהשתתפותו - "אין בתולות בקריות" של קרן רפאל, שייצג אותנו בהצלחה בפסטיבל טרייבקה האחרון ו"הסוסיתא של הרצל" של דוד קריינר - לא היו יכולים להיווצר לולא קרן הקולנוע תמכה בהם.
"אני מבין את ההתנגדות של נקרא לזה 'אנשי הקולנוע האיכותי' שאומרים שסרטים כמו 'ג'סטה' פחות ראויים לתקציב. אבל אני דווקא נוטה לצד שאומר כן לתת תקציב לסרטים מסחריים כי בסופו של דבר הקהל נחשף אליהם. כשילדים שולחים לי הודעות שמשתפות אותי בבעיות רק כי אני כוכב נוער והם התחברו אליי - זו השליחות בעיני. אז אני בעד שיהיו יותר סרטים כאלה".
עיקר הביקורת טוענת שזו יד רוחצת יד. הרי למי שעושה את הסרטים האלה יש מלכתחילה כסף והוא גם מרוויח מהם, אז למה המדינה צריכה לתת עוד כסף?
"כן, אבל זה עדיין קולנוע ישראלי, ועדיין במאי ישראלי. זה שהסרט מסחרי לא אומר שזה לא קולנוע. לא צריכה להיות אפלייה, קובי מחט לא שונה מבמאי שהיה מועמד לפרסי אופיר. שניהם באותו המקצוע".
לקס אגב גם התקבל לתפקיד קטן בסרטו המוערך של שמוליק מעוז "פוקסטרוט", אבל נבצר ממנו להשתתף בגלל לימודיו בבית צבי. "אני לא אשכח את זה לעולם, שמוליק התקשר אליי ואמר לי שהם חייבים אותי ואני לא יכולתי לבוא".
"אני חם על בתי ספר למשחק בארץ. לומדים שם 14 שעות ביום אז אי אפשר לעבוד - מה שאומר שמי שלא מגיע עם הון מהבית לא יוכל לממן שכר דירה. בעיקרון הצילומים של 'פוקסטרוט' נפלו על חופשת סמסטר ועל עוד יומיים מהלימודים, והם סירבו לשחרר אותי ואמרו לי שלא יחזירו לי את הכסף. נשארתי כי הייתי צריך את הכסף ואחרי שנה עברתי לבית ספר אחר, MOVE של קרן ידובסקי. גם אם הייתי בצילומים במשך שלושה שבועות היא הייתה יושבת ומשלימה איתי את החומר".
הופתעת מההצלחה של "ג'סטה" בקולנוע?
"כן ולא. לא, כי אני בן אדם שמאמין בטוב. אני תמיד חושב שכל דבר שאני אגע בו יהיה הדבר הכי טוב בעולם. לא בטוח שזה נכון, אבל זה עוזר למוטיבציה. וכן, כי לא הכרתי את המשוואה הזאת של מה גורם לסרט להצליח, מה ילדים אוהבים, והאמת שגם לא הבנתי את הכוח של של און רפאלי ונאיה פדרמן. הלכתי איתם ברחוב וילדים ביקשו ממני לצלם אותם".
לקס כבר לא צריך לצלם את חבריו לסרט, אבל לא פעם הוא מבקש מילדים להצטלם איתו. "כשאני רואה ילד שמתרגש ממני ומתבייש לבקש תמונה אני שואל אותו אם אני יכול להצטלם איתו. אני לא רוצה שמה שיישאר לו בזיכרון זה שלא היה לו נעים לבקש. זאת השיטה שלי וזה עובד - עומר דרור, שהוא חבר טוב שלי לימד אותי".
ועכשיו גם בטח יש יותר מעריצים.
"יש, אבל תמיד אני אומר לילדים שקשה לי עם המילה הזאת כי היא מתקשרת לעריץ. יותר כיף לי לשמוע ילדים שאומרים לי שהם
מעריכים את העבודה שלי. אחרי הקרנת הבכורה הגיע אליי ילד ואמר לי שעשיתי לו חיוך על הלב. יש לו מושג מה זה עשה לי? הרבה יותר ממה שאני עשיתי לו. אז כן, יש הערכה ברחוב, וילדים מבקשים שאני אבוא לעשות סטנדאפ בימי הולדת שלהם. זה מרגש כי פעם הייתי בא על תקן מתן לקס הסטנדאפיסט, והיום אני בא על תקן מישהו שהם מכירים. הם לא רק נהנים שאתה שם, הם גם בחרו אותך מראש".
לפנייה לכתב/ת 
