שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    מוזר: משהו טוב עובר על מכבי חיפה

    דווקא בתום אחת העונות הקשות בתולדות המועדון, משהו קרה. גבירותי ורבותי, לראשונה זה שבע שנים לא קונים פה שחקנים על ימין ועל שמאל – וסוף סוף אפשר לדבר על "תהליך" ושילוב צעירים. תאמינו לא, הפעם אני אופטימי

    אין לי שום קשר להנהלת מכבי חיפה, אני לא ממומן, לא עוד פרופיל פייסבוק פיקטיבי שנועד לשווק את הקבוצה. אני בסך הכל עוד אוהד, עשר שנים ברציפות מנוי – מיציע ג' בקריית אליעזר ועד הצפוני תחתון ב"אבי רן". טור זה בא אחרי שבע שנים קשות, ולראשונה אני באמת רואה שינוי.

     

    "תהליך", אמרו לנו לפני שנה ולפני שנתיים, כשכבר אז נשבר לנו מהקבוצה. אני חושב שלא יהיה אוהד אחד שלא יסכים איתי שהכעס העיקרי הוא לאו דווקא על המיקום בטבלה. הוא עמוק יותר, מתחיל בעובדה שלא רואים רצון, לא רואים מלחמה וכלה בזה ששחקנים מתלבטים אם לבוא להגיד תודה לקהל בסיום המשחק. לא היה אכפת לי לסיים במקום השישי אבל לראות את הקבוצה רוצה, משחקת כדורגל, נלחמת עבור האוהדים והסמל!

     

     

     

    ואז ישבתי וחשבתי מעט, כמה שחקנים עברו בקבוצה בשבע שנים האחרונות, כמה זרים התחלפו פה כל עונה ועונה. אז הנה לכם קצת נתונים: בארבע השנים האחרונות שיחקו בקבוצה 24 זרים. איך אפשר לצפות משחקן שרק אתמול נחת בישראל להבין מה זה מכבי חיפה בשבילנו. להבין מה זה הסמל על החולצה שהוא לובש. ואז בסוף העונה, כשהוא לא מימש את היכולות שאולי היו ואולי לא היו, מעיפים אותו כי הקהל והקבוצה מאוכזבים.

     

    מעטים הם השחקנים שמיד אחרי שהם מגיעים מתפוצצים ומתחברים לקהל עם מוטיבציה מטורפת. יצוינו כאן לחיוב ולדימיר סטויקוביץ' וגארי קאגלמאכר, שני שחקנים שבכל פעם שעלו למגרש רצו לעשות הכל למען האוהדים, כמו שמצופה משחקן כדורגל. ואיכשהו גם הם מצאו את עצמם מחוץ לקבוצה.

     

    אימון פתיחה של מכבי חיפה לקראת עונת 2018/19 (צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)
    מכבי חיפה פותחת עונה(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

     

    סוגיית הלגיונרים השבים הביתה מהגלות. אז מי היו לנו - שכטר, עטר, דמארי, בניון, בוזגלו (כי באר שבע זה סוג של גלות). אם נזניח לרגע את ההצלחה של שכטר בבית"ר - אז כל הלגיונרים לא סיפקו את הסחורה, לא במכבי חיפה ולא בקבוצות האחרות שהמשיכו אליהן. אבל מבחינת הקבוצה הם מנעו הזדמנויות מעוואד, וייסמן, זנטי ועוד שלל צעירים. לא רק הזרים והלגיונרים לא תרמו. עם כל ההערכה הרבה שיש לי לאלברמן, ולוורמוט – גם הם בסופו של דבר לא סיפקו את הסחורה. אך שוב, תפסו מקום של שחקני בית כמו לביא, בריק, ג'אבר ועוד.

     

    מילה על הצעירים. הנוער, שזכה בארבע מתוך שבע אליפויות האחרונות, לא הצליח להצמיח שחקן הרכב אחד ויחיד עבור הקבוצה הבוגרת. לא משנה איך נסתכל על זה, מדובר בכישלון טוטאלי של הנהלת מכבי חיפה. יהיו הסיבות אשר יהיו, תחשבו מה זה עושה לשחקן מוכשר כמו עוואד, שבתחילת עונה מביאים על חשבונו חציל יווני (קלאוס) שגמר את הקריירה לפני שנתיים. מה זה עושה לנטע לביא שמביאים את אלברמן הקשיש במקומו. חוסר הקרדיט והיכולת לשלב את הצעירים המוכשרים הללו בקבוצה הבוגרת היא אחת המחלות היותר גדולות של הקבוצה בשנים האחרונות.

     

    כל ההקדמה הזאת נועדה להסביר דבר אחד: "תהליך" לא היה כאן. ב־7 שנים האחרונות שיחקו במכבי חיפה 110 שחקנים. שוב אני חוזר, 110 שחקנים. זה אומר שבממוצע כל שנה וחצי החלפנו סגל שלם. בכל עונה מחדש אמרו לנו "העונה אנחנו חוזרים או אנחנו בתהליך חיובי". אפילו בעונה הקודמת זה היה נראה מבטיח, עם רכש שנראה איכותי (על אף שאני בחיים לא אסלח ללוזון שהעיף את קגלמאכר). אבל מה אפשר לצפות מהרכב שרובו חדש ושיחק יחדיו לכל היותר חודש. עזבו שגיא לוזון לא מאמן, השחקנים האלה ברובם הכירו בתחילת הליגה. תגידו מה שתגידו, תהליך לא היה כאן.

     

    והנה פתאום, דווקא בסוף העונה הכי קשה ב־30 שנים האחרונות של המועדון, משהו קרה. ובכן גבירותי ורבותי, לראשונה זה 7 שנים לא קונים פה שחקנים על ימין ועל שמאל. אל תבינו אותי לא נכון, לא מעט שחקנים עזבו ובצדק לטעמי: דמארי גמר את הסוס, בוזגלו במשחק הבא שיעלה פשוט תנשור לו את הרגל וזהו, השחרור של קוסטדינוב מעט בעייתי מבחינתי כי הוא הראה יכולות. אבל נעזוב רגע אותו ונסתכל על מי הגיע.

     

    הגיע חלוץ מיכאיל קרמר וחזרו שחקנים מהשאלה – חבשי, סאן מנחם, שון ויסמן (עוד לא בטוח שיישאר), וזהו. כן יש שמועות על אולי קשר אחורי זר שיגיע, אולי אולסק וגם טואטחה מועמד לחזור. נניח ששניים מתוך השלושה יגיעו, זה אומר שהקבוצה תחתים בסך הכל שלושה שחקנים חדשים בסיום העונה העגומה הזאת. כולם ברשתות החברתיות ובוטסאפים מתלוננים. "איפה הרכש", הם שואלים. ובכן חברים יקרים, בפעם ראשונה זה כמה שנים שאני אומר "סוף כל סוף!". פעם ראשונה בשנים האחרונות שאני רואה תהליך אמיתי.

     

    גוסטבו בוקולי ומו אלאך במסיבת עיתונאים של מחלקת הנוער (צילום: אתר מכבי חיפה)
    גוסטבו בוקולי ומו אלאך (צילום: אתר מכבי חיפה)

     

    אסביר, זו עונה ראשונה אחרי הרבה מאוד שנים שרוב הסגל נשמר. הדברים הטובים שהיו בו נשמרו (גם אם מעטים כאלה). ובניגוד לכך, סוף סוף ניתן יהיה לתקן בסוף עונה את הדברים הרעים, כמו "תיאום" שלצורך עניין היה המוטיב הבעייתי ביותר בקבוצה העונה.

     

    גם העובדה שהסגל יכיל כל הרבה צעירים שילחמו חזק על מקום בהרכב (מתוך האמונה של אלאך), שחקנים מוכשרים כמו עוואד, זנטי, חבשי, לביא, וייסמן, יונתן לוי, שיזכו סוף סוף לצ'אנס אמיתי. רבים מהאוהדים שאני מדבר איתם אומרים שצריך שוב לזרוק מיליונים ולהביא שחקנים טובים במקום הקיימים, ועל זה אני אצטט את אלברט אינשטיין שאמר כי "אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". מי שחושב שעוד פעם לשפוך כספים בכמויות זה מה שיוציא את הקבוצה מהמקום שלה פשוט עיוור למציאות.

     

    לכן אני מאוד מאמין בשינויים שקורים עכשיו במכבי חיפה, בין אם בצורה הניהולית, בין אם בשיטת ניהול חדשה לנוער שתעודד הצמחת שחקנים לבוגרת ובין אם מדיניות של לעצור רגע ולהבין שאולי, רק אולי, צריך לתת לשחקנים שמגיעים לפה צ'אנס. כי לצפות מ־11 שחקני הרכב חדשים כל שנה להביא אליפות בעונה הראשונה שהם זה פשוט לא ריאלי. אבל, לתת להם להיבנות יחדיו, להתחבר לקבוצה ולקהל, ולהחזיר את הסמל והקבוצה למרכז, כן יכול להחזיר את מכבי חיפה לימיה היפים.

     

    ובנימה אופטימית זאת אני מאחל שכן נראה הנאה מכדורגל העונה, ושכן נראה "משהו חדש". ניפגש עוד שבועיים לפתיחת העונה. "משתגע, הדופק עולה כי רק למכבי אני מחכה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה
    פרד רוטן
    צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה
    מומלצים