מי נטיפים, דמעות ומדיטציה: ילדי המערה מספרים איך שרדו

ארבעה ימים אחרי שחולץ אחרון הלכודים מהמערה בתאילנד, הילדים ועוזר המאמן מקבוצת הכדורגל "חזירי הבר" מתחילים לספר בבית החולים בצ'יאנג ראי – לאט לאט, זעיר פה זעיר שם – את סיפורם ואת שעבר עליהם ב-18 הימים שבהם שהו במערה בחשכה כמעט מוחלטת.

עוד סיפורים מרתקים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

התיעוד הראשון של הילדים במערה, תשעה ימים אחרי שנעלמו(צילום: EPA)

פינויו של אחד הלכודים, בצילומים שפרסם צבא תאילנד בתום המבצע(צילום: AFP)

(צילום: AP)

הילדים מספרים כי התכוונו לשהות במערה שעה אחת בלבד וכי נכנסו אליה כדי להירגע ולהשתחרר מעט אחרי אימון הכדורגל שלהם. אלא שלפתע החל לרדת גשם, מפלס המים עלה – והם מצאו עצמם במצוקה. הם טיפסו למקום גבוה במערה, וכיוון שהחשכה הקשתה עליהם – הם מיששו את הקירות בידיהם בניסיון למצוא חלל בטוח וגבוה שאליו אפשר לזחול. טביעות האצבע שהותירו על הקירות בניסיונות המישוש שלהם היו מהסימנים הראשונים שהובילו בסופו של דבר את הצוללנים למקום הימצאם.

בבית החולים בצ'יאנג ראי אפשרו בסוף השבוע לבני משפחותיהם של הילדים להתאחד איתם, אחרי שעד כה הותר להם רק לצפות בהם מבעד לחלון זכוכית. עם זאת להורים ולאחים עדיין אסור לגעת בילדים, משום שהרופאים רוצים לוודא שהם אינם נושאים נגיפים או זיהומים ושהם אינם מדביקים את קרוביהם. מצבם הכללי של המחולצים – הן הפיזי והן הנפשי – מוגדר טוב.

(צילום: AP)

הילדים מודים לעולם על התמיכה

(צילום: EPA)

(צילום: EPA)

בנפהוט קונקום, אביו של דואנגפץ' פרומתפ בן ה-13 שנמנה עם הלכודים במערה, סיפר לסוכנות הידיעות AP כי בנו, המוכר יותר בכינוי "דוֹם", סיפר לו שהוא וחבריו כלל לא ידעו שגשם החל לרדת אחרי שהם נכנסו למערה ב-23 ביוני. עד מהרה הציף הגשם את המערה, והיציאה נחסמה בפניהם. "אחרי שעה הם רצו לצאת, אבל מפלס המים עלה. הם רצו לעומק המערה כדי לברוח מהמים, הזרם היה חזק. כל ה-13 ראו מעבר קטן, חלל צר, אז הם חפרו מעין גומחה כדי להיכנס דרכו לאזור אחר. בסופו של דבר הם הגיעו למדרון חולי ושם הם מצאו מחסה. לא היה להם שום מקום אחר ללכת אליו".

סבתו של דום, קמאיי פרומתפ, סיפרה כי בכוונתה לומר לנכדה שלא להתקרב עוד לעולם למערה הזו או למקווה מים: "אגיד לו שהוא צריך להודות לאנשים מכל רחבי תאילנד ולאנשים מכל רחבי העולם שהיו נחמדים מספיק כדי לבוא לעזור לו. אם אנשי חיל הים התאילנדי וכל מי שבא לעזור לא היו מגיעים – דום לא היה כאן היום. הוא לא היה רואה את סבתא שלו, וסבתא שלו לא הייתה רואה שוב את פניו. מעכשיו והלאה דום יצטרך להיות אדם טוב".

אמו של צ'נין וויבונרונגרואנג בן ה-11, שמכונה "טוּן" ושנלכד אף הוא במערה, סיפרה לעיתון Bangkok Post כי לדברי בנה הקבוצה לא ראתה טעם להביא איתה אוכל לטיול למערה משום שהתכוונה לערוך בה ביקור קצר בלבד. "אחרי שלושה לילות בלי אוכל במערה הבן שלי הרגיש רעב קיצוני ובכה", סיפרה האם איקהן לעיתון. "הוא נאלץ להסתפק במים שטפטפו מהקירות. בלילה היה קר מאוד והייתה חשכה מוחלטת. הם נאלצו לשכב ולהצטופף יחד כדי להתחמם".

תביאו לי סושי

בנפהוט, אביו של דום, סיפר כי כל 13 הלכודים שחולצו ייסעו בהמשך למנזר כדי לחלוק כבוד לסמאן קונאן, איש יחידת "אריות הים" בחיל הים התאילנדי לשעבר, שנהרג בתאונת צלילה במהלך הניסיונות לחלץ אותם. במסורת הבודהיסטית נהוג שאדם הופך לנזיר לפחות לזמן קצר כדי לכפר על מעשים ולהפגין הערכה לזולת. "אנחנו מנסים לקבוע תאריך ונעשה את זה כשכל המשפחות יהיו מוכנות", אמר האב.

ולפואן קונאן, אשתו של הצוללן שנהרג, ספדה לו בסוף השבוע וקראה לילדים המחולצים שלא להאשים את עצמם במותו. היא פרסמה באינסטגרם כמה תמונות של בעלה המנוח וכתבה: "אני אוהבת אותך כאילו אתה הלב שלי עצמו. אני אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת. מעכשיו כשאתעורר – את מי אנשק?". המונים ביקשו לנחם אותה.

סמאן קונאן ורעייתו. "את מי אנשק בבוקר?"

מפלסים דרך במערה במהלך החילוץ. הילדים במצב טוב, אבל איך יתמודדו עם התהילה?(צילום: רויטרס)

מסוקים לפינוי הנערים במהלך המבצע(צילום: EPA)

רבים בתאילנד ציינו לשבח את התנהלותו של עוזר המאמן אקפול צ'נטוונג, המכונה "אק", משום שהצליח להגן על הילדים ולעודד אותם במהלך ימי ההמתנה הארוכים. "הם פשוט ישבו בשקט בלי לעשות כלום כי היה חשוך", סיפר בנפהוט, אביו של דום. "כשהם היו רעבים המאמן אק היה משתמש בפנס כדי להאיר את הנטיפים למעלה ואומר להם לשתות את המים שמטפטפים". הילד טון סיפר לאמו שעוזר המאמן בן ה-25 הורה להם לעשות תרגילי מדיטציה כדי להקל את הרעב ולשמור אנרגיה. הוא עצמו שהה בעבר במשך כעשור במנזר בודהיסטי.

ריק סטנטון, אחד משני הצוללנים הבריטים שמצאו את הלכודים בתחילת החודש בעומק המערה, סיפר אתמול במסיבת עיתונאים בשובו ללונדון כי במסגרת מבצע החיפושים נאלצו הצוללנים להתמודד עם שטח לחלוטין בלתי-ממופה וכי הוא לא היה בטוח כלל שהילדים יימצאו בחיים. "מעולם לא נעשה דבר כזה", אמר. הוא סיפר שכשהשניים מצאו את הלכודים חיים תגובתו הראשונה הייתה כמובן התרגשות מכך שהם שרדו. "כשהם ירדו לכיוונו במורד המדרון ספרנו אותם עד שהגענו ל-13. לא ייאמן. הם נראו במצב בריאותי טוב, אבל כמובן כשיצאנו בדרך חזרה לפתח המערה כל מה שיכולנו לחשוב עליו הוא איך נוציא אותם משם, כך שזו הייתה הקלה מהולה בחוסר ודאות".

מאמן הכדורגל שלח מכתב להורים. שמר על הילדים שבועיים וחצי(צילום: רויטרס / Thai Navy Seal)

כל המחולצים אמורים להשתחרר מבית החולים ביום חמישי. במסיבת עיתונאים שערכו הרשויות בתאילנד היום שודר סרטון שבו הוצגו הילדים מדברים ממיטותיהם בבית החולים. "המצב הבריאותי שלי טוב עכשיו", נראה אחד הילדים, בן 14, מספר. "תודה שהצלתם אותי". חלק מהילדים השילו כחמישה קילוגרמים ממשקלם, ובסרטון נראים חלקם מבקשים לאכול את המנות האהובות עליהם, בהן סושי. הילד דום נראה אומר: "תודה לכם על התמיכה".

אחד החששות כעת הוא שאחרי שיצלחו את השיקום הפיזי יתקשו הילדים להתמודד עם התהילה. הסיקור העולמי של חילוצם מהמערה עורר עניים עצום בהם, וחברות בהוליווד כבר מתעניינות ביצירת סרטים העוסקים בסיפורם. "אנחנו צריכים להכין הן את הילדים והן את משפחותיהם לתשומת הלב שהם יקבלו כשהם ייצאו מבית החולים", אמרו ברשויות, והזהירו את קרוביהם של הילדים שלא להתראיין לכלי תקשורת כדי לא להשפיע לרעה על מצבם הנפשי של הילדים.