הפודל של פוטין

פסגת טראמפ-פוטין השבוע בהלסינקי הסתיימה באזעקת צבע אדום לכל הדמוקרטיות בעולם, וגם לישראל. עכשיו זה רשמי. השבוע התברר סופית שהנשיא האמריקני, מנהיג העולם החופשי, הוא משת"פ - לא פחות ולא יותר מאשר סנג'ר של מאפיונר רוסי. טראמפ הוא הפודל של פוטין. אתם קולטים את זה? היד כותבת והלב מסרב להאמין: המעצמה החזקה בעולם נשלטת על ידי אדם שמצהיר על נאמנותו למנהיג המעצמה היריבה - לאיש שהוא רודן חכם ונחוש, רוצח המונים (בסוריה), ועל הדרך - גם חובב גז עצבים.

תארו לעצמכם שהמודיעין האיראני היה מצליח לשתול בישראל ראש ממשלה סייען, שחייב את הכיסא שלו לחמינאי, ומציית להוראות מטהראן. זה בערך מה שקרה, ככל הנראה, לארצות הברית. אם כך, האם הכול אבוד? לאו דווקא. ארצות הברית של אמריקה היא דמוקרטיה שורשית, עם מסורת של שירות ציבורי שאינו מושחת, הפרדת רשויות אמיתית, ומערכת חיסונית חזקה.

טראמפ ופוטין לאחר פגישתם בהלסינקי(צילום: AFP)

נדמה שהשבוע נפל הגרוש בוושינגטון, ומסה קריטית של אנשים בתוך המערכת זיהו סוף סוף את מקור הווירוס שתקף אותה מבפנים, והתחילו להילחם בו. אפילו הרפובליקאים השמרנים, תומכיו הנאמנים ביותר של טראמפ, מתחילים להבין שהמפלגה שלהם והמדינה שלהם נחטפו על ידי ראש משפחת פשע רוסית, אוליגרך מתוחכם ונחוש – ששולט בהם באמצעות משתף פעולה תזזיתי ומוזר, עם בלורית כתומה.

לאור ההצהרות האחרונות של טראמפ, ולאור ההתנהלות שלו מאז שנכנס לבית הלבן, מתבקש שאתייחס עכשיו בתור פסיכיאטר למצבו הנפשי של הנשיא האמריקאי. אבל אני לא אעשה את זה, משתי סיבות: ראשית, אני לא יודע מה מצבו הנפשי של טראמפ. מעולם לא בדקתי אותו ולא אבחנתי אותו. וגם אם הייתי יודע מה הסיפור שלו, אסור לי, מבחינה מקצועית ואתית, לכתוב על זה בתפוצת נאטו.

אבל הסיבה השנייה היא החשובה יותר: זה בכלל לא משנה. השאלה אם הנשיא האמריקאי הוא איש עסקים גאון ומנהיג דגול, כפי שטוען ראש ממשלתנו נתניהו, או כוכב ריאליטי מזדקן שגולש במדרון לדמנציה, היא פשוט לא רלוונטית. כך או כך, האיש הוא שבוי של המאפיה הרוסית, וזה מה שחשוב.

לעומת זאת יש נושא אחר, שקשור לפסיכולוגיה, ועליו אני כן רוצה לכתוב – מדוע הציבור הרחב תומך במנהיגים האלה, ומצביע בשבילם שוב ושוב בבחירות. כי בשלב זה ודאי אומר בליבו הקורא הספקן בערך כך: רגע, אם פוטין וטראמפ הם כל כך נוראים כמו שאתה אומר, אז איך יכול להיות שהם נבחרו בבחירות דמוקורטיות על ידי בני עמם? מה, הרוסים והאמריקאים כל כך טיפשים? או שאולי אתה, פרופסור, כמו שאר אנשי האליטות הישנות, מאמין שמי שלא חושב כמוך, ולא מצביע כמוך, הוא אידיוט או פרימיטיבי? אולי יותר טוב שתעסוק בפסיכיאטריה, ולא תיגרר לפוליטיקה?

אז לא, זה לא מה שאני חושב. אני מאמין שיש סיבה פסיכולוגית כבדת משקל, שמשפיעה על ההעדפות של כולנו, גם שלי, והיא גורמת לחלק מאיתנו להצביע בשביל אנשים כמו פוטין וטראמפ. וזה קורה למרות שאנחנו יודעים בעומק הלב שהם עבריינים. אני קורא לה "אפקט טוני סופרנו".

פושע מסוג מיוחד

הרי כולנו ידענו שטוני סופרנו הוא ראש משפחת פשע, ורוצח חסר מעצורים, ובכל זאת אהבנו אותו. מדוע? כי הוא פושע מסוג מיוחד. הוא אדם חם ואנושי, והוא הזכיר לנו את עצמנו. הרגשנו קרובים אליו, הזדהינו איתו ועם הצרות שלו, ובסופו של דבר זה מה שקובע. טראמפ, עם פליטות הפה המביכות שלו, חוסר התקינות הפוליטית שלו, והעבר שלו בתור כוכב ריאליטי, מצא דרכים לליבם של אמריקאים רבים. הוא נתפס כ"אדם כמונו", ואילו הילרי קלינטון הייתה ונשארה מרוחקת וקרה.

אנחנו אוהבים פושעים עם לב זהב. ככה זה. ופוטין, כמו טוני סופרנו, הוא אדם חם, עם רגעים של חסד מפתיע. תשאלו את מינה ברלינר, שנפטרה בשנה שעברה בתל אביב, בגיל 96. לפני חמישים שנה בדיוק היא הייתה המורה לגרמנית של תלמיד תיכון בשם ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, בסנט פטרסבורג. היא זכרה אותו כתלמיד טוב וביישן.

גם פוטין, כך מסתבר, זכר את המורה שלו. בשנת 2005 הוא פגש אותה בזמן ביקור שלו כאן בארץ. כשפוטין שמע שברלינר גרה לבדה בדירה בדמי מפתח, בקומה גבוהה בבניין ללא מעלית, הוא לא אמר דבר. אבל אחרי כמה ימים ביקר בביתה איש השגרירות הרוסית. הוא בישר לה שהנשיא קנה בשבילה דירת חדר וחצי נוחה בתל אביב, ובדירה הזאת היא חיה את שנותיה האחרונות. כשמתה, סייעה השגרירות הרוסית בסידור הלוויה.

ועדיין, האמת נשארת בעינה: פוטין הוא גם רודן חסר מצפון וחסר עכבות. הוא לא היסס לשלוח את המטוסים שלו להפציץ למוות עשרות אלפי אזרחים בסוריה, הוא משתף פעולה עם איראן, והוא מגן עליה מזרועו הארוכה של צה"ל. והוא תומך בעקביות במשטרו של בשאר אסד, רוצח ההמונים הגדול ביותר החי היום. פוטין הוא גם ככל הנראה האיש העשיר ביותר בעולם. נכון להיום, ההון האישי שלו מוערך ב-200 מיליארד דולר. זה יותר מפי שניים מביל גייטס, וזה הופך אותו למלך כל האוליגרכים שחגגו אי פעם על הקופה הציבורית הרוסית.

והאיש רב-הפעלים הזה שולט היום, ככל הנראה, גם בנשיא ארצות הברית. אין דרך יותר מנומסת להגיד את זה: דונלד טראמפ הוא הפודל של פוטין. מאיפה בא הביטוי הזה? לפני הרבה שנים קרא יצחק רבין המנוח ליוסי ביילין בכינוי המזלזל "הפודל של פרס", שבא לציין שביילין הוא בן טיפוחיו ועושה דברו של פרס, היריב הגדול של רבין.

אבל ראש הממשלה שלנו נתניהו מעריץ, על פי דבריו, גם את פוטין וגם את טראמפ. הוא מתגאה בקשרים איתם, רואה אותם כידידיו האישיים, ומתהדר בתרומה הגדולה של הידידות הזאת לביטחון ישראל. גם הם, מצידם, מחמיאים לו על ימין ועל שמאל, והגדיל לעשות טראמפ, שהכריז, בעקבות הפסגה בהלסינקי השבוע, "פוטין מעריץ של ביבי, הוא עזר לו רבות, וימשיך לעשות זאת. זה טוב לכולנו".

סחתיין, דונלד. האמת, אם זה כל כך טוב לכולנו, אני לא לגמרי בטוח. אבל לעומת זאת אני מבין עכשיו, בעקבות דבריך, שייתכן שזכינו כאן בישראל לפודל מיוחד במינו - פודל שהוא הפודל של הפודל של פוטין.