שתף קטע נבחר

מחפשת זהב שלישי: על צרפת, יריבת העתודה בחצי הגמר

הם זכו באליפויות אירופה לקדטים ונוער, הם חזקים, גבוהים ומשלבים גם אתלטיות והגנה חזקה. הקרב מחר (שבת, 19:00) של ישראל מול צרפת יהיה בין סגנונות שונים. זו שתצליח להכתיב את קצב המשחק קרוב לוודאי תבטיח פודיום ותעפיל לגמר

אחרי שקיבלו מנוחה של קרוב ליום שלם בסיומו של הניצחון המדהים 75:98 על ספרד, שחקני נבחרת העתודה יחזרו אחר הצהריים להתאמן לקראת חצי גמר אליפות אירופה עד גיל 20 מחר (שבת, 19:00) מול צרפת.

 

שני השנתונים הנוכחיים של צרפת (1998 ו-1999) הם מההישגיים ביותר שידעה המדינה. לצורך העניין, הם זכו במדליות הזהב באליפויות אירופה לקדטים (2014) ולנוער (2016). יחד עם זאת, שמונה שחקנים שהיו עם הנבחרת לאורך השנים לא נמצאים כעת בגרמניה.

 

איבן פברייה (צילום: FIBA.COM)
איבן פברייה. השם החם אצל הצרפתים(צילום: FIBA.COM)

 

בכלל, לצרפתים יש מסורת אדירה בעשור האחרון באליפות אירופה עד גיל 20 מאז שהמאמן המנוסה, ז'אן אימה טופאן (אביו של אקסל טופאן שחתם לאחרונה אצל דייויד בלאט באולימפיאקוס), לקח את המושכות ב-2009. באותה שנה הוא זכה במדליית הכסף, שנה לאחר מכן בזהב, ב-2011 בארד, כסף ב-2012 וארד ב-2017.

 

טופאן ידוע כמאמן של הגנה ואחד שמפתח צעירים (עובד גם באקדמיה של האיגוד הצרפתי). בין השמות שעברו אצלו בעתודה אפשר למנות את רודי גובר (יוטה ג'אז), אוון פורנייה (אורלנדו מג'יק), ז'ופרי לוברן (פנרבחצ'ה), תומא הוארטל (ברצלונה), לאו ווסטרמן (עד לאחרונה בצסק"א) ואנטואן דיאו (ולנסיה).

 

ז'אן אימה טופאן, מאמן הנבחרת (צילום: FIBA.COM)
ז'אן אימה טופאן, מאמן הנבחרת(צילום: FIBA.COM)

 

"הצרפתים הם בהחלט אחת היריבות החזקות באליפות. מצד אחד יש להם גודל, אתלטיות וסגל רחב. מצד שני, יש לנו עליהם כמה יתרונות, בעיקר בקטע של המהירות והגארדים", אמר מאמן נבחרת העתודה, אריאל בית הלחמי. אם מסתכלים על המספרים, אין ספק שאכן יש לישראל יתרון בגארדים ובכלל במשחק ההתקפי. שלישיית הקו האחורי - גיל בני, יובל זוסמן (משחק הרבה כמוביל כדור), מייקל בריסקר ודני אבדיה, קולעת 54.2 נקודות. העתודה גם קולעת משמעותית יותר נקודות מיריבתה - 86 לעומת 65.6 בלבד של הצרפתים. "אנחנו צריכים לקחת אותם כמו שעשינו בשאר המשחקים לצדדים החזקים שלנו. זו קבוצה שרוצה להאט את הקצב, אנחנו מן הסתם רוצים לשחק יותר מהר", הוסיף בית הלחמי.

 

לרוע מזלם, הצרפתים שובצו לבית הקשה באליפות, בית 2 - בו שיחקו קרואטיה, ספרד ואוקראינה. שחקניו של טופאן פתחו עם הפסד 68:58 לקרואטיה, 76:74 לספרד וניצחו בשיניים את אוקראינה – 63:66. בשמינית הגמר כבר הלך להם הרבה יותר קל עם 37:70 מוחץ נגד מונטנגרו.

 

נבחרת צרפת חוגגת (צילום: FIBA.COM)
קיבלו בית קשה, אבל טיילו בשמינית(צילום: FIBA.COM)

 

ואז הגיע רבע הגמר מול סרביה, שסומנה כאחת הפייבוריטיות לזכייה באליפות. המשחק היה צמוד לכל אורכו. 1:15 דקות לסיום הסרבים עוד הוליכו 55:59, אלא שאז בסטיאן טואף, מלך הסלים של הצרפתים באליפות, תפר שלשה קריטית. הסרבים לא הצליחו לקלוע ו-1.4 שניות לסוף דיג דיווארה סחט שתי זריקות מהעונשין והכריע את ההתמודדות - 59:60.

 

טואף (13.2 נקודות ו-4.4 ריבאונדים) ודיווארה (9.8 נקודות), קולעים הכי הרבה אצל הצרפתים, אבל השם הכי חם הוא איבן פרבייה (19, 2.05 מ'), גארד/פורוורד השייך לפריז לבלואה. פרבייה קטן מחבריו בשנה ואולי זו הסיבה שהיה רגוע בשלב הבתים. בשמינית העלה הילוך עם 10 נקודות ב-17 דקות וברבע נגד סרביה היה מרשים עם 20 נקודות (4 מ-5 לשלוש) ו-8 ריבאונדים.

 

דיג דיווארה (צילום: FIBA.COM)
דיג דיווארה(צילום: FIBA.COM)

 

כמו לא מעט שחקנים בסגל הצרפתי, גם פרבייה גדל באקדמיה של האיגוד המקומי. הוא הספיק לשחק עם לבלואה שבעה משחקים בליגה הראשונה ושמונה ביורוקאפ, אבל את רוב השנה העביר בקבוצה הצעירה של המועדון בליגה עד גיל 21, אותה סיים כמלך הסלים (19.6 נקודות). ב-2017 הוא אף נבחר ל-MVP בטורניר הנוער של היורוליג אחרי שהוביל את האקדמיה הצרפתית לזכייה.

 

פרבייה עושה לא מעט נקודות מחיתוכים לסל או מהזדמנות שנייה. יש לו קליעה סבירה, שביום נתון יכולה גם להיות נהדרת, כמו שהיה מול סרביה. הוא מעט כבד, אבל פיזי ויכול לקחת את השחקן ששומר עליו לסל. הוא מסומן כפרוספקט NBA.

 

בסטיאן ווטי (צילום: FIBA.COM)
בסטיאן ווטי. עוד הבטחה גדולה(צילום: FIBA.COM)

 

עוד שחקן שווה לשים לב אליו הוא סנטר הנבחרת, בסטיאן ווטי (19, 2.11 מ'), שלוקח 8.2 ריבאונדים בממוצע, אבל סובל מעליות וירידות בחלק ההתקפי. נגד אוקראינה סיים עם דאבל דאבל של 15 נקודות ו-13 ריבאונדים, אבל ברבע הגמר מול סרביה הסתפק ב-6 נקודות. העונה הוא שיחק בליגה השנייה במדי קאן (7.9 נקודות ו-5.6 ריבאונדים ב-19 דקות).

 

בשורה התחתונה מדובר בקרב בין שני סגנונות שונים לחלוטין – זה של ישראל שמנסה לרוץ בכל מחיר, לזרוק לא מעט מבחוץ ולשמור לחץ על כל המגרש, לבין זה של צרפת, שמשחקת מבוקר, הולכת ליתרונות שלה בצבע, בגובה ובאתלטיות, ושומרת חזק על חצי מגרש.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: FIBA.COM
שחקני נבחרת צרפת
צילום: FIBA.COM
מומלצים