לבנים מותר, לבנות אסור
הדר, בת 32, מנחה בני נוער למיניות בריאה, ותוך כדי עושה חשבון נפש לגבי המיניות שלה בנעוריה. "היה קטע לספור עם כמה שכבת"
למדתי חינוך בלתי פורמלי, שם לקחתי קורס במגדר וחינוך שעשה סדר בכל מה שהיה בתוכי ולא יכולתי להגדיר. התחלתי לראות את המציאות דרך עיניים מגדריות ולעבוד כמנחה למיניות בריאה לנוער. העבודה הזאת הפגישה אותי שוב עם החוויות שלי כנערה. את שנות הנעורים העברתי בתנועת הצופים. שם, למעשה, צימצמתי את הנשיות שלי. זה אומר למשל לא ללבוש שמלות או חצאיות, לנעול נעלי בנים ושלא יהיה אכפת לי מהמראה החיצוני שלי. בתוך זה הייתה גם ההתייחסות למין. לבנים מותר - לבנות אסור. הוא זיין - היא שרמוטה. הבנתי שאלה חוקי המשחק. לא הייתי אז פמיניסטית, אבל הרגשתי חוסר צדק והחלטתי (לא בטוחה שבאופן מודע), שאני לא משחקת את המשחק הזה ועושה מה שאני רוצה ושזה לא אומר עליי שום דבר. בפועל זה אומר שאני שוכבת עם מי שאני רוצה מתי שאני רוצה. התחלתי בגיל 18. המפגשים הראשונים היו מזדמנים, בדרך כלל עם פרטנרים שהכרתי. לפעמים הבחירות היו בבנים שידעתי שלא אפתח אליהם רגשות. והיה גם קטע בין החברות, לספּוֹר עם כמה שכבת. אני תמיד הובלתי. היום זה סוג של הלצה במסיבות הרווקות שלנו ואני תוהה אם אני מרגישה איתה בנוח, כי אז חשבתי שאני מגניבה. קלילה. ומין הוא לא כזה אישיו. היום, כשאני פוגשת בני נוער ומדברת איתם על השיקולים לקיום יחסי המין ומה מניע אותם לשם, אני מבינה שהמניעים שלי היו לא מדויקים. לא ממקום של רצון אמיתי. אם הייתי מדברת היום עם עצמי הנערה, הייתי מלמדת אותי לשאול שאלות: למה אני פה? את מי זה משרת? האם אותי, שרוצה להיראות מגניבה? האם אותו, כדי שירצה אותי? האם אני באמת מרגישה איתו נוח ונעים? האם אני סומכת עליו? כל מיני שאלות שיהיו לי למצפן פנימי. אני לא מלקה את עצמי על התנסויות שהיו פעם. אומרת לעצמי, "זה בסדר, אלה החוויות שהיו לי". היה בזה הרבה ריגוש. לעשות משהו שאולי לא מקובל ואז להתקשר לחברה ולספר לה.
למרות שלל ההתנסויות, אורגזמות התחלתי להרגיש רק עם מי שהיה חבר שלי בגיל 24. היה בינינו קשר, רגשות, הדדיות ויחסי מין לאורך זמן, שאז יש אפשרות ללמוד את הגוף. כלומר הקשר הגופני נמצא בהתפתחות. כשנפרדנו, אחרי ארבע וחצי שנים, חששתי שאחזור לבחירות הקודמות. למין המזדמן. אחרי שנפרדתי ממנו לא הצלחתי להגיע לאורגזמה עם אף אחד. אני חושבת שלשחזר אורגזמה שהייתה לך עם מישהו, זה קצת לשחזר אותו. ידעתי איך אני מגיעה לאורגזמה איתו ורק איתו, אבל לא ידעתי איך אגיע אליה עם אחרים. הרגשתי שחזרתי אחורה. לניתוק מהרגש. למקום שיש בו פיזיות וריגוש ומשהו לא מחייב ומכיוון שלא הגעתי עם אחרים לאורגזמה, עינגתי את עצמי.
היום אני מבינה שקצת שיחקתי את המשחק שמיוחס לגברים. להסתכל על מין באופן כמותי. בלי רגש. למצוא את עצמי במיטה עם מישהו שבכלל לא בא לי עליו. כשטסתי לדרום אמריקה אמרתי לחברה שאני רוצה לעשות וי בכל מדינה. זה דיבור גברי שאימצתי והיום קשה לי לחשוב שככה נהגתי. אני חושבת שזה פגע ביכולת שלי ליהנות ממין. אני לא יכולה להגיע לאורגזמה עם מישהו שאין לי איתו קשר רגשי. אורגזמה היא חשיפה וזה מצחיק, כי אני מסוגלת להיות עירומה עם מישהו שיראה את כולי, את העירום שלי, אבל באורגזמה יש ביטוי לעוד משהו. שם אפשר לראות אותי באמת. לגלות מה עושה לי טוב.
הנדירות של האורגזמות שלי עם גברים מתנגשת עם התיאוריה שבניתי על מין. שזה קליל. מגניב. עכשיו אני מבינה שזה עמוק. גברים הרי גומרים גם בלי קשר רגשי. זה עניין מאוד פיזי אצלם. ובשורה התחתונה זה לא צלח לי. וכנראה זה לא היה אמור להצליח כי לא ככה זה היה אמור להתנהל. וזה אומר שאני צריכה להתחבר לנשיות שלי מחדש. אני עדיין מבולבלת. אני מבינה שאנחנו בנויות אחרת, שאצלנו יותר מורכב, אבל לא בא לי לקבל את זה.
היום אני מרגישה שאני מסוגלת לתקשר טוב יותר. אני מכירה טוב יותר את הגוף שלי ויודעת מה נעים לי ומה לא, ולא מתביישת להגיד להם מה לעשות. זאת התבגרות מבחינתי ובכל זאת, עדיין יושב בי הדיסוֹננס בין האישה החופשית המינית שיכולה לעשות מה שבא לה (שזאת הדמות שרציתי להיות. שחשבתי שאני), לבין המציאות שבה לא תמיד הרגשתי חופש והתפרצות של מיניות. הם היו יותר ברובד החיצוני. יותר חיקוי. היום עולה החלק הפנימי. השאלות העמוקות. ועדיין, אני פועלת לפעמים במנותק מעצמי. ממה שאני כבר מבינה שנכון לי.
אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:
