שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כוכב "על הספקטרום": "גם אני משתדל לא לצאת מהבית"
    עד "על הספקטרום" ניב מג'ר היה מוכר בעיקר לחובבי סטנדאפ ותוכניות נונסנס ברשת, אבל התפקיד שלו כרון שלוקה באספרגר ומפחד לצאת מהבית - חושף צדדים אחרים שלו. בריאיון ל-ynet הוא מודה שקיים דמיון בינו לבין הדמות שלו ומבקר את השמרנות הפחדנית על המסך: "בניינטיז הייתה תעוזה, היום הריאליטי הרס כל חלקה טובה"
    בביקורת על הסדרה "על הספקטרום" טענה הכותבת כי הסדרה, שעוסקת בחייהם של שלושה צעירים בדרגות שונות של אוטיזם, לא מייפה את המציאות או עושה רומנטיזציה לתסמונת. "כן מייפה את המציאות", נכתב בטוקבק על אותה ביקורת, "אני טרם ראיתי אנשים על הספקטרום שנראים כמו הרזה והבחורה. שניהם כמעט דוגמנים". הבחורה במקרה זה היא נעמי לבוב והרזה הוא ניב מג'ר, שמגלם בסדרה את רון - גאון מחשבים המאובחן כבעל אספרגר ומתקשה להתמודד עם שוק העבודה או עם יחסים בין-אישיים בכלל. כשמג'ר (33) שומע את הטענה הזו הוא משחרר צחוק.

     

    מתוך "על הספקטרום"

    מתוך "על הספקטרום"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "אני לא בחור יפה", הוא אומר ומשתמש בציטוט מאחד הפרקים. "אבל זה בדיוק העניין, שזה לא רלוונטי. יש אנשים ממלא סוגים על הרצף".

     

    אולי זה חלק מהתפיסה המעוותת של אוטיזם. היום יש אנשים שאומרים "יש לי אספרגר" או "כן, אני אוטיסט חברתי", כדי להצדיק את העובדה שהם חרא אנשים.

    "לגמרי, כן. הגדרת את זה נכון. אני חושב שהרבה אנשים אומרים על עצמם 'כן אני לא טוב בקטעים חברתיים, צריכים לתת לי הנחה כי יש לי בעיה'. אלה אנשים שממש אין להם בעיה, הם פשוט התנהגו לא טוב. אנשים מנפנפים ב'יש לי אספרגר, חצי אספרגר' ושטויות. מי שיש לו את התסמונת הזו באמת מתמודד איתה. אין דבר כזה להעיד על עצמך 'יש לי חצי'. אם יש לך אז יש לך ואתה חי עם זה ואם אין לך אז אל תגיד שיש לך".

     

    מתוך על הספקטרום (צילום: ורד אדיר)
    "אין דבר כזה חצי". הקאסט של "על הספקטרום"(צילום: ורד אדיר)

    בקיצור, אם ציפיתם ש"על הספקטרום" תעסוק בקורותיהם של שלושה תל-אביבים שרוכבים על טיקט אי-ההבנה של סיטואציות חברתיות, תתפלאו לגלות שם משהו אחר. בסדרת המקור המשובחת של yes שמסיימת מחר (יום ג') את דרכה (בתקווה לעונה שנייה בהמשך), לקחו היוצרים דנה אידסיס ויובל שפרמן סיכון והעמידו במרכז המסך שלכם את הדבר האמיתי. עמית (בן יוסופוביץ') - אוטיסט בתפקוד גבוה, זוהר (לבוב בתפקיד מדהים) – נערה עם לקות שכלית וכמיהה לקשר רומנטי ראשון ורון (מג'ר) – בעל אספרגר, אובססיה לאיי-רובוט וידע במחשבים. כולם גרים יחד בדיור מוגן, ומנסים להתמודד עם היומיום שעבור רובנו נתפס כמובן מאליו.

     

    את מג'ר רוב צופי הטלוויזיה מכירים כאחד מיוצרי וכוכבי "טלוויזיה מהעתיד" או מרצועות נונסנס כמו "ניצה ולחם". בדרך למה שהוא מקווה שיהיה רק תפקיד דרמטי ראשון אחרי שנים בקומדיה, הוא עבר סדנה מזורזת באותו ספקטרום מדובר, פגש אוטיסטים שחיים בדירות מהסוג שדמותו בסדרה מתגוררת בה ובפעם הראשונה בחייו – הפגין צדדים פחות קומיים בארסנל יכולות המשחק שלו.

     

    בן יוסיפוביץ' בתפקיד עמית(באדיבות yes)

    נעמי לבוב בתפקיד זוהר(באדיבות yes)

    איך נכנסים בכלל לתפקיד כזה? על פניו אמור להיות ניתוק בין הדמויות הראשיות לצופה, ואז אין עם מי להזדהות.

    "לא יותר מכל דמות אחרת. אם אתה צריך לשחק דמות של סוכן ביטוח זה הרבה יותר קשה. היו כל מיני דברים שכדי להגיע אליהם הייתי צריך לנתק מוסכמות או הרגלים שיש לי, כמו למשל להגיד לאנשים באמת מה שאתה חושב בפרצוף. זה משהו שעם הדמות הזו יכולתי לעשות ובחיים היומיומיים שלי כנראה לא הייתי עושה. זו חוויה קשה, אבל מצד שני זה משהו סופר משחרר. לארי דיוויד שאמר שהוא היה מת להתנהג כמו לארי דיוויד מ'תרגיע'. הלוואי שהייתי מתנהג ככה במציאות, פשוט אין לי אומץ. והוא בשבילי המנטור. האתגר כאן לא היה לשחק דמות, אלא להביא משהו מעצמך".

     

    ומה הבאת לרון מעצמך?

    "אני חושב שבדמות של רון יש משהו שנראה כאילו הוא מזלזל בהכול, אבל אתה לא לגמרי בטוח. במסגרת התחקיר לדמות, פגשנו כמה חבר'ה סופר אינטליגנטים שמעבירים הרצאות בנושא, והם היוו השראה. זה נורא התאים לדמות של רון, מין גאון מחשבים כזה ואולי קצת מתנשא על כל העולם. אז לקחתי את הבעות הפנים שלו משם. וכמוהו, גם אני משתדל לא לצאת מהבית כמה שאפשר".

     

    אתה אנטי-סוציאלי?

    "לא בטירוף, אני אוהב להופיע, לפגוש חברים, אבל תמיד אעדיף שהמפגשים שלי יהיו בבתים ולא בחוץ. אני מעדיף לברור את האנשים שכיף לי איתם. בוא נגיד שהלילה הלבן הוא לא אחד הלילות האהובים עליי. שוב, אני אוהב ללכת להופעות, סרטים. אבל אין צורך לפגוש יותר מדי זרים אם לא חייבים. אני מאוד מזדהה עם כל העניין הזה של 'אוהב להיות בבית'. הפחד ממש לצאת לרחוב לא קיים אצלי, הוא לא חלק ממני. אבל רון אוהב חיות, הוא רואה הרבה נשיונל ג'אוגרפיק שזה מתאים לי. הוא גם מאוד אוהב מוזיקה, כל החולצות שהוא לובש בסדרה אלה חולצות שלי מהבית".

     

     

    "גם אני משתדל לא לצאת מהבית כמה שאפשר"(באדיבות yes)

    זה מעניין, כי כשאני מסתכל עכשיו על דמויות קומיות שאתה מגלם, זה מרגיש כאילו גם הן קצת על הספקטרום. במכוון או לא.

    "זה לא מכוון, לא עשינו מערכון בנושא. אבל אולי באמת יש משהו בנו שלפעמים יכול לחשוב בצורה כזו. בכל אופן זה לא משהו מכוון ואולי זה פשוט מחזק את זה שבדמות של רון יש הרבה מעצמי".

     

    היה בך חשש שאנשים יראו אותך בתפקיד הזה ויצחקו? הם רגילים לקבל אותך מצחיק.

    "אני באמת לא רגיל שיש כזה קונצנזוס סביב משהו שאני עושה. לרוב יש אנשים שמאוד שונאים את מה שאני עושה. יש מלא משפטים של 'איכס, מה ראיתי'. קיוויתי שהם יגידו 'היי, מגניב, יש לו עוד רובד פה'. ולא 'חשבתי שהוא אמור להיות רק אידיוט'. אבל התגובות מעולות. אנשים מאוד אוהבים את הסדרה ומפרגנים לה. כל מיני חברים של ההורים או קרובי משפחה שצופים בסדרה אומרים לי 'סופסוף אני מסוגל לראות משהו שלך באמת, בלי להרגיש שאני לא מבין מה אני רואה או שהבדיחה עליי'. אין ספק שהדברים שאני מביא בדרך כלל קשים יותר לעיכול, אז הרבה אנשים נשמו לרווחה קצת".

     

    אומר את האמת בפנים. מתוך "על הספקטרום"(באדיבות yes)
     

    שמרנות קומית

    את הדברים היותר קשים לעיכול הוא עושה כבר יותר מעשר שנים. זה התחיל ב-2007 כשהחל להעלות מערכונים מטופשים לאתר Flix כחלק מחבורת "ניתוח קיסרי", ובהמשך חבר לרועי כפרי לקאלט הרשת "ניצה ולחם", שזכתה בהמשך לייצוג טלוויזיוני הולם. בדרך היו גם השתתף בסדרות לילדים, ביים את פרסומת "הסופ נאצי" לפפסי ואת הפרסומת עם "ניומן" מ"סיינפלד" לקטלוג של איקאה (למי שחיפש את ההקשר הלארי דייוידי). בשנה וחצי האחרונות הבייבי שלו היא "טלוויזיה מהעתיד", רצועת השידור הקומית ונטלת האלוהים של רשת (שחוזרת לעונה שנייה בשבת הקרובה). מג'ר מביים אותה ומככב, כשלצידו יואב רבינוביץ', אריאל ויסמן, ירמי שיק בלום ושמות נוספים מגווארדיית מצחיקני הרשת שבשנים האחרונות עשו את המעבר אל גופי השידור. לא שמבחינתו התהליך הושלם.

     

    "אני חושב שאם היינו חיים במדינה מתוקנת, זה היה כבר קורה", הוא אומר על העובדה שקומיקאים מוצלחים שהתגלו בעשור האחרון באינטרנט עוד לא זכו להחליף את דור המדבר בטלוויזיה שלכם. "קח לדוגמה את דונלד גלובר, שלפני עשר שנים הייתי רואה מערכונים שהוא היה עושה באינטרנט. ופתאום אתה רואה אותו מקבל תפקיד בסדרה "קומיוניטי" ואתה אומר 'היי, הנה זה שעושה מערכונים ממש מפגרים'. הנה קריירה אמיתית של מישהו שקלטו שיש לו כישרון ושהוא טוב.

     

    מתוך "טלוויזיה מהעתיד"

    מתוך "טלוויזיה מהעתיד"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "לקח עשור עד שקיבלנו משהו". עם אנשי "טלוויזיה מהעתיד" (צילום: טל גבעוני) (צילום: טל גבעוני)
    "לקח עשור עד שקיבלנו משהו". עם אנשי "טלוויזיה מהעתיד"(צילום: טל גבעוני)

    "פה זה לא כל כך קרה, אני מרגיש שהחבורה שלנו נאבקת יותר מדי זמן. אני לא רוצה שזה יישמע בכייני – יש לי ביקורת במדינה הזו גם על התחבורה הציבורית, אבל הכול פה עובד מאוד לאט ומיושן. אני חושב שכל אחד בחבורה הזו נמצא במקום אחר מלפני כמה שנים ודווקא יש המון הערכה מצד המושכים בחוטים. תמיד היו באים להופעות שלנו ב'כל מה שמצחיק בעולם' (ליין ערבי סטנדאפ בתל אביב - ע.פ) ועדיין אף אחד מאיתנו לא קיבל איזושהי פינה או איזה גיג כתיבה או בימוי בתוכנית מיינסטרים. עדיין מאוד קשה לנו. בשביל להשיג את 'טלוויזיה מהעתיד' היינו צריכים לעבור דרך חתחתים".

     

    עוד מסתכלים עליכם ואומרים "נו, אלה המצחיקים מהאינטרנט"?

    "ברור שיש גם מי שאומר את זה, אבל אני חושב שהבעיה העיקרית היא שהארץ הזו סופר שמרנית ורואים שאנחנו עושים דברים קצת אחרת. אולי קצת יותר פרועים ועם איזושהי אמירה שטיפה פחות נעים לשמוע ופשוט מפחדים. זו פחדנות שמרנית לתת צ'אנס לדברים. רשת עשו פה משהו שאני באמת יכול להוריד

    את הכובע בפניו, זה משהו מאוד נדיר והם יצאו גדולים בעניין הזה, וגם בכך שהם כמעט ולא התערבו לנו בתכנים. זה מדהים. אבל גם זה קרה בזכות עורכת התוכן ענת ריבלין, שבלעדיה זה פשוט לא היה קורה. אני אשכרה כבר עשר שנים בפגישות עם ערוצי טלוויזיה, לקח עשור עד שקיבלנו משהו".

     

    זה מוזר. יש לנו היסטוריה של נונסנס בטלוויזיה. "עלילות משה והעיר הגדולה", אפילו "הקומדי סטור" היה נונסנס.

    "המרחב הטלוויזיוני היום שונה בטירוף מפעם, בניינטיז הייתה הרבה יותר תעוזה. או שלא היה כל כך הרבה ריאליטי. הריאליטי שרף פה כל חלקה טובה ואנחנו הולכים אחורה כל הזמן. באמת, בשנות ה-90 כשגדלנו זה היה טירוף. טל ומשה, 'החמישייה', 'המחשוף' של גיא מרוז ויוני להב. אני חושב שאז היה יותר אורך רוח".

     

    מבאס. תחשוב איזה טאלנטים יצאו מ"העולם הערב" או "חלומות בהקיציס".

    "כן, לגמרי דיכאון".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים