אני גם חולם

משפחת ארגוב היא מיתולוגיה ישראלית. סיפור טרגי שבו חטא קדמון, חולשת אנוש, נסיבות אומללות, תשוקה והרס עצמי עיצבו את חייה של משפחה באופן קיצוני, מרתק, מעורר אימה.השבר נמתח לאורך כמה דורות, מעורר תהיות אם זו קללה, גזירת גורל או התגלגלות כמעט בלתי נמנעת שמקורה במצב כלכלי נוראי וקשיי הגירה.

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה 

״סבא של אבא שלי היה אלכוהוליסט, שנשרף יום אחד בצריף שלו לאחר שחזר שיכור וסיגריה בוערת נפלה לו מהפה על המזרון", מזכיר עידן ארגוב, האחיין של זֹהר, 32, אב לילדים בני שש וחצי ושבע וחצי. "סבא שלי המשיך את הדרך של האלכוהוליזם ומת לאחר ששתה משהו מורעל ששמו לו בכוס, והתפוצץ לו הכבד. הבנים שלו - זהר, אבא שלי ואחים נוספים - נפלו לסמים וישבו בכלא. שלושה דורות של הרס עצמי. שלושה דורות של טרגדיה״.

הלאה אל הדור הרביעי, גילי ארגוב, בנו של זהר שנאבק רוב חייו הבוגרים בהתמכרות לסמים בעודו מנסה לפרוץ מתוך הצל הכבד של אביו כזמר בזכות עצמו. אבל עידן נחוש לעצור את מפולת קוביות הדומינו המשפחתיות. גם אם זה כרוך בניתוק כל קשר עם אביו, בבריחה מהבוץ הטובעני. כבר חמש שנים וחצי שהוא לא מדבר איתו, אחרי שנים של אכזבות מרות כשאביו נכשל ביציאה מהמעגל הקבוע והמייאש של שימוש בסמים, עבירות רכוש ואלימות, כניסה ויציאה מהכלא וחוסר תפקוד כהורה. עידן נאלץ לתפקד כמבוגר האחראי של המשפחה וכך מצא עצמו בסיטואציות בלתי אפשריות.

״הסכמתי שאבא שלי ירצה אצלי עונש מעצר בית״, הוא נזכר. ״פתאום השכנה שלי מתקשרת ומספרת שיש אנשים מוזרים אצלנו בבית. התקשרתי לאמא וביקשתי שתגיד לו לאסוף את החפצים וללכת. במשך שבועות אני רץ איתו לבתי משפט, מטפל בו כמו פאקינג נני - והוא משתמש בסמים אצלי בבית?! הרגשתי נבגד. הייתי נשוי טרי. במקום להתחבר לאישה שלי - הייתי עסוק בלשמור עליו. מכרתי את הזוגיות שלי עבורו״.

מיתוס של קדוש | צילום: מיכאל קרמר

לא פשוט לגרש את אבא שלך מהבית.

״שנים אני מכיל את ההתנהגות שלו. האהבה שלי אליו לא מתערערת אפילו ליום אחד, אבל יש שלב שנמאס לך להעמיס על הלב. כמה פעמים סלחתי לו ונתתי לו עוד צ׳אנס. רציתי שיעלה על דרך המלך. שיהיה סבא לילדים שלי. אחרי הסיפור הזה, כשהבן שלי נולד, בכל זאת בחרתי בו כסנדק. בדיוק כמו שזהר היה הסנדק שלי. לפני חמש וחצי שנים, לאחר שנפל שוב ונכנס לכלא, החלטתי להפסיק לדבר איתו. לא הייתי מוכן ששני הילדים שלי יחוו מה שאני עברתי מולו - יום יש סבא, יום אין״.

× × ×

ארץ ישראל השלמה. אביב או אייל

מדברים על "הקללה". עידן, רגיש ומפוכח, שם את האצבע על הקושי של משפחת עורקבי להתאקלם בארץ החדשה. משם הכל התחיל.

״אתה מגיע מארץ רחוקה, ממדינה שאתה שווה בה בין שווים, וברגע אחד כל המיתוסים שגדלת עליהם מתנפצים לך בפנים. הורידו אותם ממטוסים, קיצצו להם את הפאות, נתנו להם לעבוד בשבת, גרים בשום מקום. ארץ שסועת מחלות ומלחמות. הם חלמו משיח!״

רוב העולים סבלו מאותם תנאים וצלחו אותם. והמשפחה שלך שקעה כמעט בשלמותה למעגל של התמכרות ואומללות.

״אבא שלי היה בן 11 כשאבא שלו מת מהרעלה. דוד שלי, זהר, לקח את ההובלה של הבית. הגיע לפסגות ונחת לאשפתות - זה משפיע על כל הבית. כשזהר מת אבא שלי היה בחור צעיר, נשוי ואבא לשני ילדים. היו לו את כל הסיבות להגיע לאותם מקומות. הוא עבר כמעט אותם דברים כמו זהר. חיים מאוד קשים. עוני מחפיר. לחיות עם אמא שעובדת ללא לאות לפרנס עשרה ילדים. לראות את ילדי המערבים חיים בלוקסוס, והילדים המזרחים חיים בעוני - זה מתסכל. ככה הוא גדל. לך לג׳ונגל, תפגוש קניבל. לך לא הגיוני שאוכלים בני אדם. אבל זה מה שהקניבל מכיר״.

איך הם הגיעו לשימוש בסמים?

״לא הייתה להם מודעות לאן זה יוביל. היו במצוקה וחשבו שקראק זה סמים קלים. והסוף היה התמכרות, פשע וגם מוות. אלו אנשים שלא חיים כמוני, כמוך. כל הזמן לקחו מהם, ועכשיו הם רוצים לקחת בחזרה. והפיצוץ היה מעבר לפינה.

״אני זוכר שפעם שאלתי את אבא שלי למה כל כך קשה לו מול הממסד. הוא אמר, 'כשהייתי ילד, ראיתי איך מנהל העבודה בא עם הטנדר והיה מזלזל בסבא שלך כאילו הוא כלב רחוב. אבא הוא עמוד האש לפני המחנה, וכשמשפילים אותו מולך, זו השחרת נפש. זו הסיבה למה אני לא שופט. רק מרחם. בדיעבד, דור שלם למד מהסיפור של זהר, איפה לא לדרוך״.

וכל דור שיכפל את התבוסה של הדור הקודם. עד אליך.

״אמא שלי היא לביאה! גידלה ילדים לתפארת. אנחנו רווח לחברה ולא נטל. הדור הרביעי למשפחה זו הוכחה, שאין לזה קשר למשפחה. לא הגענו לתהומות שהם נפלו. שירתנו בצבא, מוציאים תארים, בעלי משפחות, הורים לילדים מתוקים. ואנחנו עוד גדלנו לתוך המיתוס הגדול של זהר. הקדוש המעונה, הפרח שנבל. מזהר אין לי זיכרונות ישירים, הוא נפטר כשהייתי בן שנה וחצי. חוויתי אותו דרך המשפחה, התרבות הישראלית".

נראה שהמשפחה לא התאוששה מההתאבדות הטרגית של זהר.

״צריך להבין, לאחר המוות של סבא שלי, זהר הפך לדמות האב במשפחה. לקח את המושכות בבית. הם היו הולכים בעקבותיו למועדונים, אומרים לכולם, 'אנחנו האחים של זהר'. פתאום הכל התפרק להם בפנים. נהרג, ולא התאבד״.

כלומר?

״די כבר עם הלוקש הזה שהוא התאבד! ראית פעם נרקומן מתאבד? ראית פעם נרקומן שקופץ מהגג או מגשר? הם יכולים לחיות באשפתות שנים. כל נרקומן מת ממנת יתר. זהר הטיל ביצי זהב. כשהפסיק - הפך לנטל. היה נוח להיפטר ממנו. למה בנאדם שהיה במעצר ללילה, רגע לפני שחרור, מיד אחרי שהוציא שיר חדש - יתאבד? אם זה היה קורה עכשיו, היו מקימים ועדות חקירה. המוות הזה מעלה הרבה שאלות תמוהות, אנשים פעלו אז במחשכים. מה שפורסם זה כסת״ח״.

המשפחה לא רצתה לפתוח?

״אין לאחים כוחות בעצמם, איך יפתחו דבר כזה?״

הממסד מפחד מרעידת אדמה?

״גם חטופי תימן זו רעידת אדמה. ראית את האדמה רועדת פה? מה קרה בדיוק? יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע״.

המורשת של זהר הוכתמה. לא רק הזמר הגדול, אלא אנס מורשע.

״הם חיו בדור מאוד שוביניסטי. אנשים שופטים אותו במשקפת הנאורה של התקופה הנוכחית, ולא דרך עיניים של הדור ההוא. בעידן ה־MeToo# אנחנו הרבה יותר מודעים מה פוגע ומה לא. בעיניי, חובה להפריד בין היצירה של האמן לאישיות שלו. כילד הערצתי את מייקל ג׳קסון, לא התייחסתי למעשים שהוא הואשם בהם״.

גם בדור ההוא אונס הייתה עבירה חמורה. בנוסף, איריס, אשתו של ישי לוי, טענה שהוא אנס גם אותה.

״אני באמת לא יודע מה היה שם. הדודים שלי הכחישו שהייתה תקיפה מינית באותו ערב. אמרו, איזה ילדה בת 19 מסתובבת עם שני נרקומנים בלילות, והסבירו שנרקומן בקריז לא מעניין אותו כלום – גם לא סקס. רק להשיג את החומר״.

אתה נשמע די סלחן כלפי הצדדים האפלים של דוד שלך.

״אני יכול להבין למה שופטים אותו. כחברה אנחנו אמורים להרחיק את הרע ולקרב את הטוב. אבל בכל משפט יש מקום גם לסנגוריה וגם לקטגוריה. אחרת מישהו פשע - בוא ניתן לו בראש. תכרתו לו את היד. אז מה אם הוא תרם לחברה ולתרבות. אדם הוא לא רובוט, הוא טועה. ואנחנו צריכים לגלות רחמים ולהבין מאיפה זה בא. תיקון וחרטה זה דבר טוב, להנציח את הרע זה מסרטן״.

× × ×

לארגוב נחשפתם בשבוע שעבר לאחר שעבר את האודישנים של ריאליטי המוזיקה 'אביב או אייל', המשודר בימי שני ושלישי בקשת 12. כשהוא עלה לשיר, אי־אפשר היה שלא להיזכר באגדה. גם בכריזמה, גם בקול. ככל שנוברים בסיפור החיים המורכב שלו, מגלים עד כמה החיים של זהר, כמו המוות, עיצבו את השנים הבאות של האנשים הקרובים לו.

הוריו הכירו בהופעה של הדוד. האב, אבשלום, נער מוסדות משתקם, חשף מיד בפני דליה בת ה־18 מבית דגן כי הוא אחיו של המלך על הבמה. במשך חודשים ארוכים חיזר אחריה, עד שכבש את ליבה. לאחר החתונה הבינה האם שהיא נכנסת למיטה חולה.

״לאחר הלידה שלי (עידן הוא הבכור ‑ א"ה), גרנו בפנטהאוז של זהר. כשהייתי בן שנה, אבא שלי נכנס לבית סוהר על עבירת רכוש או אלימות. אמא שלי ניענעה את העריסה, שרה את השיר ׳מה עם הילד׳ ובכתה כי עלו לה מחשבות על גירושים. דוד שלי זהר נכנס לחדר ואמר לה, ׳אל תשירי את זה׳. זה הזכיר לו את גילי״.

לאחר שילדה בשלישית, החליטה להתגרש. ויתרה על המזונות תמורת הגט ובגיל 22 העבירה את המשפחה לרמת ישי בעמק יזרעאל. ״כל הילדות שלי אבא היה נכנס ויוצא מהכלא. בגיל שש אמא שלי לקחה אותנו לביקורים אצלו בכלא״.

איך הרגשת כילד שרואה את אביו בכלא?

״שנאתי את כל מה שראיתי מסביב. ברזלים חלודים, טחב על הקירות, הצבע האפור שמדכא אותך מבפנים. לא הבנתי למה אני צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום כדי לפגוש אותו. מפשפשים לך בבגדים, בתיק, אתה מחכה ומחכה. עבור ילד זו הזיה. אין לך את הכלים להבין מה קורה שם. אני זוכר אותו צועק מהחלון, ׳עידן, עידן, תראה את אבא!׳ פצצה לפנים״.

שיתפת את אמא בתחושות הקשות?

״אחרי החוויות הראשונות בכלא לא רצינו להמשיך ללכת. היא התעקשה שנראה אותו, אמרה, 'אתם צריכים את אבא בחיים שלכם'. נלחמה גם עבורו - שישתקם, שיפסיק את מעגל ההתמכרות והכלא וגם בשבילנו - לשמר דמות אבא במשפחה. אבל היא ויתרה על הזוגיות והאהבה. כשהוא התחיל עם הסמים והעבירות משהו בה מת ונשבר בפנים״.

אם יחידנית שמגדלת לבדה שלושה ילדים. ״הייתה קמה בבוקר לעבוד במשרד, משם למשק בית ואז בערב שוטפת משרדים בחיפה. כילד הייתי עוזר לה בשטיפות. בבר־מצווה קיבלתי קצת כסף, קניתי מכסחת דשא ובחופשים הגדולים הייתי מטפל בגינות של ניצולי שואה".

את הכביסה המלוכלכת של משפחת ארגוב אי־אפשר היה לכבס בבית. "כל הסתבכות קטנה שלו הייתה מגיעה לתקשורת. ואז זה שוב מתפוצץ לך בפנים. אתה מגיע לחברים - פתאום ההורים שלהם מסתכלים עליך בדרך קפואה. אתה מרגיש לא רצוי בבית שלהם. לא הסתכלו על הנשמה שלי, רק רצו לשמור על הילדים שלהם".

נפגעת?

״כשסיפרתי לאמא שלי, היא אמרה, 'עידן, זה אבא. אל תכעס, אל תשפוט. אתה לא יכול לבחור למי להיוולד. זה שלו, לא שלך. תשמור על הדרך שלך'. ושמרתי על ההפרדה כל השנים. כשאנשים שאלו איפה אבא, אמרתי בכלא. לא התביישתי. למה שאני אתבייש? לא פשעתי. אבא שלי הביא אותי לעולם, אבל המעשים שלו. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? לא אצלי. הייתי ילד למופת״.

ניסית להתעמת מולו?

״היה לי מאוד קשה. הורה אצלנו זה ערך עליון. העובדת הסוציאלית הייתה אומרת, 'אבא בדרך חדשה, חשוב לקבל אותו, לא להוכיח אותו כי זה יכול להוביל אותו אחורה. יהיה לכם זמן להתעמת איתו'. ככה במשך שנים קיבלנו אותו, ואז שוב היה נופל, משתחרר וחוזר חלילה. מצאתי את עצמי בתפקיד הורי. אני זה שהייתי מוציא את אחותי מהגן, הולך לימי הורים, מקלח אותה. אמא המשיכה לשמור איתו על קשר, לא התייאשה. בזמן שהיה נקי בכלא היה מתקשר אליה, מבטיח שהם ייפגשו כשייצא והכל יהיה בסדר. משתחרר, ואז שוב נעלם. אכל לי את הנשמה לראות אותה מתייסרת״.

המוזיקה הייתה המפלט שלו. ״אבא אהב מאוד זמר יווני בשם סטליוס קזנג׳ידיס. כשהוא היה בכלא, הייתי נכנס לחדר, שומע את קזנג׳ידיס ומתמלא. המוזיקה הייתה הטיפול הפסיכולוגי שלי. שיחררה לי את הנפש. ניגנתי על גיטרה וכתבתי שירים. כלפי חוץ גם נתפסתי כילד שמח. בפנים, בבית, הייתי נשבר. יום הולדת לילד ואין אבא בבית, יום הורים בבית הספר - בלי אבא.

"המוזיקה בי מהיום שנולדתי. אמא שלי מספרת שהייתי שומע מוזיקה בסל־קל ומתנועע. הריקוד גם המשיך איתי. אמא שלי לא רצתה לרקוד עם גברים זרים, אז הייתה לוקחת אותי לסלסה כבן זוג. אחר כך נהייתי מדריך סלסה״.

וכשהכעס גואה?

״הולך לפרדס, מדבר עם בורא עולם. ביום שישי קורא תיקון כללי, הולך למקווה. הנפש שלי מצולקת, אבל אין לי פצעים פתוחים״.

לאחר השירות הצבאי בגדוד שמשון בגבול עזה, ניסה את מזלו כמסעדן ואז התחיל לבצע קאברים במועדונים ובאירועים משפחתיים. במשך עשור חרש את כל הארץ, אבל לא הצליח לפרוץ.

״תמיד השוו אותי לזהר״, הוא מסביר את הקושי לנסוק. ״אמרו לי קודם כל תראה שאתה ארגוב. ואתה לא יכול להשתוות למלך. לא יקום כמו זהר. אם לא הייתי ארגוב, הייתה יותר פתיחות אליי. ׳עידן אור׳ למשל היה בא להם יותר בטוב״.

ולא הצלחת לשבור את הסד הזה.

״בגיל 25 כבר הייתי אבא לשני ילדים, שהם הגאולה שלי. אתה צריך לדאוג להאכיל אותם ולוקח כל עבודה שאתה מקבל. אירועים, הופעות. אין לך מספיק זמן לשבת על היצירה שלך. היום כשהילדים פחות דורשים, יש לי זמן לחזור ולהתעסק ביצירה מקורית״.

לפני שנתיים התגרש מאשתו. ״בגלל שאני דתי ושמרני - שמרנו עד החתונה. כל כך רציתי לבנות תבנית חמה. כל התפיסה הייתה להתחתן עם מישהו טוב, וגרושתי בנאדם מדהים, אמא למופת. עשינו טעות חמורה, לא בנינו חברות ואינטימיות בינינו. רוב הבילויים היו עם חברים, החופשות עם עוד אנשים. מהר מאוד הבאנו ילדים ופתאום הם הופכים לעיקר. איבדנו קשר בינינו. יצאתי להופעות בלילות, היא נשארת עם הילדים. בבוקר מטפלת בהם, אני ישן. פתאום שאלתי את עצמי מי הבנאדם שנמצא לידי, אני לא מזהה אותו. וגם היא לא מזהה אותי. נוצר ריחוק גדול. אתה גולה בתוך ביתך. ניסינו להילחם על הבית, עברנו למושב רחוק, לבנות משהו שלנו - אבל זה כבר היה מאוחר מדי״.

זוגיות חדשה?

״לא התגרשתי כדי להיות רווק הולל. אני בנאדם מאוד זוגי ומשפחתי. בגלל שהרגשתי כל כך בודד בשנים האחרונות של הנישואים, היה לי טבעי להיכנס לזוגיות חדשה״.

× × ×

כמו שקל לנחש, 'אביב או אייל' עם אביב גפן ואייל גולן לא היה הריאליטי הראשון שחפץ בארגוב. בעבר סירב לכולם (״יש לי פחד מבוחנים, הפה שלי מתייבש״). הפורמט החדש הצליח לשאוב אותו בזכות שני האייקונים שבפרונט. ״התוכנית היא איחוי. שני ניצים שמכסחים אחד את השני באופן פרוץ, פתאום מצחקקים מאחורי הקלעים, ומתייעצים - זה ארץ ישראל השלמה. אין ממסד אשכנזי, ואין אפליה מזרחית".

העוולות של אז לא ממש נעלמו.

״לכל שבר לוקח זמן להתאחות. אין קסמים. מה זה ישראלים? שמור לי ואשמור לך. אם המזרחים היו מגיעים ראשונים לארץ, אולי הם היו מפלים את האשכנזים. אם נמשיך להתעסק כל הזמן בעבר, לא נתקדם לעתיד״.

אולי הבחירה המפתיעה שלך באביב ולא באייל היא סוג של הצהרה. רצון להתנתק מהמחנה המסומן, המובן מאליו.

"הבחירה שלי באביב נובעת מהרצון שלי לבטא את עצמי בעוד אופנים. אני לא בא להתחנף לאשכנזים, ולא למזרחים. גדלתי על קוטג׳ ועמבה. על זהר ארגוב ושלמה ארצי. אני מכור לישראל החדשה. כילד הייתי יושב בפרדסים של עמק יזרעאל, עושים קומזיץ, חבר מלווה בתוף אפריקאי ואני מנגן בגיטרה, שר את ׳אור הירח׳. כשאני מופיע בבריתה או בבר־מצווה אני שר הכל מהכל. מתחיל מ׳יצאנו אט׳ ופתאום עובר לחפלה עם ׳רוקדת בלילות׳. מי המלחינים של המוזיקה המזרחית? עוזי חיטמן. גם המעבדים! כשננסי ברנדס היה יושב עם זהר לא דיברו על אני שמאלני אשכנזי ואתה ימני מזרחי. למה עכשיו להכניס את כל הנרטיב הזה, המזרחים והאשכנזים. כל היום מתעסקים כאן בשיח של זהויות״.

רבים התרעמו שגולן מוביל תוכנית בפריים־טיים אחרי פרשת הקטינות.

״בעגה הצבאית זה נקרא נרנרנות. כלומר התבכיינות והתעסקנות מיותרת בבנאדם. הישראלי הוא עם מאוד פולשני. אוהבים להיכנס לעצמות ולחקור. אבל מי שנמצא בפרונט צריך לקבל את זה באהבה ולראות איך הוא מקשיח את עורו ולא נותן לדברים לחדור אליו״.

בחרת לבצע את השיר 'ועם הזמן הכל חולף' של אביב.

״כששמעתי אותו בפעם הראשונה, פרצתי בבכי. בעיניי זו הקינה האולטימטיבית. כשאתה ילד אתה בטוח שאם ההורה שלך ייעלם אתה תתרסק ותלך בעקבותיו. אבל זה לא קורה. אתה מסתגל לכל״.

גילי ארגוב לא ממש הצליח.

״גילי מאוד קרוב בגיל לאבא שלי, היה בן 16 כשזהר נפטר ומיד חיפשו להכתיר אותו כיורש. זה טירוף. במקום להתאבל על אבא שלך, מנסים להנציח אותו דרכך. לא יודע אם אני הייתי עומד בתיק הזה. גילי נפל בין השורות״.

מה מצבו?

״כמו גם עם האחים של אבא, אנחנו בקשר די מינורי. הוא התחתן, חובק ילדה, עוד אחת בדרך״.

ההשתתפות ב'דה וויס' לא הזיקה לו?

״לא חושב שמישהו בא לנצל אותו. אתה מנצל את הפורמט, והפורמט רוצה אותך לרייטינג. זה בסדר. גילי שועל קרבות, חווה תקשורת מגיל צעיר. אם הוא לא היה רוצה להיות שם, הוא לא היה שם״.

גם ב'אביב או אייל' סחטו את הסיפור המשפחתי שלך.

״אני מאוד גאה בסיפור המשפחתי שלי. גם ללא התוכנית, אני בן למשפחת ארגוב. אין לי מה להסתיר. דע מאין באת, ולאן אתה הולך. אם הייתי בא רק עם הסיפור המשפחתי, זה לא היה מחזיק מים. האוזן הישראלית יודעת היום לזהות מי שר את הנשמה שלו ומי לא. כשאני עולה לבמה אני מנקה את כל המניירות של הסיפור המשפחתי, ושר. הייתי רוצה לשמר את המסורת המפוארת של דוד שלי - הוצאתי ארבע מחרוזות שלו - אבל גם לצאת לדרך עצמאית, לא להיאחז בקרנות המזבח. אין לי חלומות על קיסריה או נוקיה, אלא לתת טביעת אצבע במוזיקה הישראלית״.

מה משפחת ארגוב הייתה אומרת על זה?

״השבוע ציפור קטנה לחשה לי שאבא שלי ראה את התוכנית ולא הבין למה לא בחרתי באייל״.