חוק הלאום מנתק את הציונות מהדמוקרטיה

לא היינו צריכים חוק כדי לדעת שזאת מדינת העם היהודי. חוק הלאום מרחיב את השסעים בחברה הישראלית דווקא בעיתוי שבו אנו נדרשים לאחדות

פרופ' קרין נהוןפורסם: 25.07.18 , 09:11

בנימין נתניהו עם יובל שטייניץ כנסת מליאה (צילום: נועם מושקוביץ )

בנימין נתניהו (צילום: נועם מושקוביץ )

ההצבעה על חוק הלאום הייתה יכולה להסתיים אחרת, כיום חג של התעלות ואחדות, כיוזמה שתומכים בה יותר מ-100 ח"כים. במקום זאת בחרה הקואליציה להעביר אותו ברוב קטן (62) ובהכרעה מפלגת שסיפקה למדינת ישראל חוק לאום נכה הנשען על רגל אחת בלבד.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. לא היינו צריכים את החוק על מנת להזכיר לעצמנו את המציאות: מדינה לתפארת שנבנתה במחיר דמים ובעמל רב על ידי חלוצים ועולים שהגיעו מכל קצוות תבל להגשים את החלום הלאומי של העם היהודי בארצו. על זה אין ויכוח. החוק הזה הוא רע לא בגלל מה שיש בו, אלא בעיקר בגלל מה שאין בו - המרכיב הדמוקרטי שמאזן את המרכיב הלאומי ומבטיח שוויון זכויות והגנה למיעוטים מפני שרירות לבו של הרוב.

בימים האחרונים עלו טענות מצד דוברי ימין שלפיהן זו הייתה דרכה של תנועת החרות מאז ומתמיד. היו כאלו שאפילו אווררו מהנפטלין את ההצעה לחוקה של תנועת החרות שנכתבה על ידי ד"ר יוחנן בדר בתחילת שנות ה-50. לא במקרה הם בחרו לצטט רק חלק מהצעת החוקה, תוך התעלמות מהחלקים הנרחבים בה שדיברו על דמוקרטיה, שוויון זכויות של כלל האזרחים, חירויות הפרט, עליונות המשפט ועוד.

תנועת החרות, שעל ברכיה התחנכתי בצעירותי, הקפידה תמיד לחבר שני ערכים: לאומי וליברלי. היא לא העזה להפריד ביניהם. הערך הלאומי, המשקף בפשטות את זכות העם על הארץ, את אהבת העם ואת החיבה למולדת, לצד הערך הליברלי, החותר לחרות האדם, לצדק חברתי ולשוויון זכויות.

תמיד יהיה מתח בין שני חלקי המשוואה. אולם הערך הלאומי ללא הליברלי יכול להפוך בן רגע את עורו ללאומני, כזה שמדיר ועלול לפגוע בכל חוליה חלשה בחברה הישראלית — מזרחים, מוסלמים, להט"בים, דרוזים, מאות אלפי יוצאי חבר העמים שאינם מוכרים כיהודים, בדואים ועוד.

החיבור בין שני העקרונות, הלאומי והליברלי, הוא מהות הציונות. הוא שאפשר למדינה לשמור ב-70 השנים האחרונות על ביטחונה ולצמוח רוחנית, תרבותית וכלכלית. המילים "ליברלי" ו"דמוקרטי" הן לא קללות. הן לא נחלתו של "השמאל". הן צריכות להיות שגורות בפי כל יהודי וישראלי החיים בארץ.

לאחרונה צייץ ראש הממשלה בנימין נתניהו בטוויטר ש"ישראל שומרת בקפדנות על שוויון זכויות לכל אזרחיה, גם לפני החוק וגם אחרי החוק". אם כך, מה הייתה הבעיה להכניס את המשפט הזה לחוק הלאום?

כתשובה לשאלה זו עולה טיעון חדש בפי המצדדים: חוק הלאום הוא איזון לחוק כבוד האדם וחירותו. לטענתם, במשך שנים הופר האיזון בין יהודי לדמוקרטי לטובת הדמוקרטי, וכעת הגיע הזמן לאזן את המשוואה. יש כמה בעיות עם הטיעון הזה. ראשית, חוק כבוד האדם וחירותו לא מזכיר את המילה שוויון אפילו פעם אחת. בנוסף, הוא מתייחס באופן ישיר ללאומיות היהודית ולערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חשוב לכם לאזן? התכבדו והוסיפו גם אתם את החלק הדמוקרטי לחוק הלאום כפי שעושה חוק כבוד האדם וחירותו.

את מי תשפוט ההיסטוריה לכף חובה? את אלה שדורשים שהלאומיות היהודית תהיה בתוך מגרש משחקים הוגן, כזה שמסוגל להעניק ללאומיות היהודית על זרמיה השונים יכולת לתפקד ולחבר את החלקים השונים של החברה הישראלית? או את אלה שמתעקשים לנתק את שורשי הציונות מהחלק הדמוקרטי שלה ולהשאיר את הלאומיות חשופה להאשמות, למחלוקות ולאי-הסכמה פנימית בתוך העם?

אסור להקל ראש בשסעים הפנימיים הקיימים בחברה הישראלית ובצורך לאחדות לאומית, במיוחד על רקע האיומים החיצוניים מצד מדינות באזורינו וארגוני טרור. ישראל מלוכדת תעצים את חוסנה של החברה הישראלית ותבטיח שנוכל לעמוד מלוכדים באתגרים שהעתיד צופן בחובו. עוד סיבה טובה לתקן את חוק הלאום.