תענוג בפריז

ספר | "דירה בפריז", גיום מוסו

כבר שנים שגיום מוסו הוא העונג האסור מס' 1 של חובבי הקריאה באשר הם: מספק שעות של הנאה נטולת מאמץ ומייצר גוד טיים איכותי בלי להעליב את האינטליגנציה של הקורא, כשהוא משלב באגביות מתח עם רומנטיקה ומסתורין עם תשוקה.

אחרי שהתפעמנו מ"מחר" והתעלפנו מ"הנערה מברוקלין", מגיע "דירה בפריז" (מצרפתית: אביגיל בורשטיין, בהוצאת כנרת) ולוקח אותנו לעיר האורות בתנופה מרשימה. הגיבורה היא מדלן, שוטרת לונדונית קשוחה הנמצאת בתקופת שבתון בעקבות ניסיון התאבדות, אחרי שפגשה במקרה את הגבר הנשוי איתו ניהלה רומן, שחזר לאשתו. הגיבור הוא גספר, מחזאי ניו־יורקי שתוי ומיזנתרופ, שמגיע לפריז בכל חג מולד כדי להתבודד בדירה שכורה ולכתוב.

עקב טעות רישום מוזרה, שניהם שוכרים אותה הדירה, סטודיו עוצר נשימה של אמן שהלך לעולמו רק לפני כשנה. אחרי פרק הזמן ההכרחי המוקדש לעוינות הדדית, מדלן וגספר מבינים שאין ברירה ועליהם לחיות זה לצד זו, וכשמערכת היחסים מתהדקת הם מתגייסים יחד לפתרון חידת מותו של אותו אמן ביש מזל.

התיאורים של מוסו משחקים עם גבולות הקיטש, אך לעולם לא יחצו אותם, כי מילות המפתח אצלו הן טוב טעם ואיזון בין אקשן מסחרר לסיפור אהבה כובש. ההתמודדות עם השדים הפנימיים של הגיבורים משיקה למקצב עלילת המתח החיצונית, כשהכל מוביל במלאכת מחשבת לרגע שיא מהודק ומדויק.

הסיפור צולל אט־אט אל תוך אימה עמוקה ופורס בפני הגיבורים מעין גן שבילים מתפצלים — אפשרות אחת תוביל אותם אל חיים מסוימים, ובחירה אחרת תיקח אותם לחיים אחרים לגמרי. נותר רק לבחור, וזה מה שהספר היפה הזה בא לומר לנו: לא משנה עד כמה הבור שבו אתם נמצאים עמוק – מחזאי אלכוהוליסט, שוטרת אובדנית — הבחירה תמיד נמצאת בידיכם.