שתף קטע נבחר

עמיר פלג

שיר צדק שוב מתחזק / פלג בחמישי

בשנה שעברה קיבל הבלם חומר ממריץ מהמועדון, שלשום חיזק אותו שר החקלאות אורי אריאל, וגם הפעם זה נגמר רע מאוד

החמסה

ברכת הכהנים של צדק

כמעט שנה חלפה מאז המשחק ההוא במאריבור, שאחריו נמצא אצל שיר צדק הממריץ האסור אוקטופמין והוא הורחק לשמונה חודשים. לבעלים אלונה ברקת, שהבטיחה "שקיפות מלאה", לקח חמישה חודשים כדי לספק לציבור גרסה מעורפלת, מבלי להשיב לכמה שאלות מטרידות. איך צדק היה מתפקד במשחק ללא התמריץ לעולם לא נדע, אבל שלשום בזאגרב קיבל הבלם חיזוק אחר, שממש לא עבד.

 

 

בבוקר המשחק מול דינמו הגיע הקפטן יחד עם שניים מחבריו החדשים, שמואל שיימן וחן עזרא, לתפילת שחרית בבית הכנסת בבירה הקרואטית, שם פגשו במקרה את שר החקלאות אורי אריאל. בתצלום שהופץ משם נראה השר מניף את שתי ידיו מעל ראשיהם, והיה גם דיווח: "השר בירך את שחקני הקבוצה בברכת הכהן לניצחון במשחק, ואיחל להם הצלחה רבה". סמוך לחצות התברר שזה לא עבד, חמסה עליהם.

 

 

 

אורי אריאל ושיר צדק (איור: אופיר בגון)
אורי אריאל ושיר צדק(איור: אופיר בגון)

 

צדק היה מהחלשים בקבוצה, והגיע הזמן לחשבון נפש. כשחזר מההשעיה, הוא עצמו סיפר על התמסרותו לכתבי הקודש. "גם באוטו אני שומע שיעורי תורה – 'חובת הלבבות', זה עוסק במוסר", גילה הקפטן והוסיף: "גמרא מלמדת אותך הכל, היא מסבירה לך שאין מקריות". האם החמישייה שחטפה האלופה בזאגרב הייתה מכה משמיים? כיצד מתייחסת 'חובת הלבבות' להחתמת שני הצדיקים שבורכו יחד עם צדק, ובעיקר לדרך המוסרית שבה נהגו הבעלים והמאמן המתייוונים בשוער גיא חיימוב?

 

מה שבטוח, הכהן הגדול חייב לקחת אחריות ולהתפטר, במיוחד אחרי התפילות ההמוניות להורדת גשמים שאירגן בדצמבר האחרון. "ביחד נקרע את שערי השמיים", הודיע אז אריאל, וכשארובותיהם נפתחו סוף סוף, הוא מיהר להצהיר: "זה בזכות התפילות של כולנו". אבל עכשיו, אחרי שהקרואטים קרעו את שערי באר־שבע למרות ברכתו, די ברור שכוחותיו של שר החקלאות בכדורגל מוגבלים. לפחות עד שזרוע החורף.

 

שיר צדק ויאניס אנסטיס לא מצליחים לעצור את הכדור (צילום: pixsell)
הגיע הזמן לחשבון נפש. שיר צדק מול דינמו זאגרב(צילום: pixsell)

 

הטרמפיסטים

ניר ברקת, רמי לוי ואייל גולן

רק לפני פחות משלושה חודשים היה בוקס האח"מים בטדי אתר עלייה לרגל עבור מי שאוהב להתחכך ברייטינג. בית"ר ירושלים הריחה דאבל, האצטדיון היה מפוצץ בקהל, והידוענים ידעו שמקום טוב לצד העבריין־המליין אלי טביב והמריונטה אלי אוחנה מבטיח קלוז־אפ מרשים בטלוויזיה. במיוחד כשעל צווארך צעיף צהוב־שחור.

 

הסחבק מספר 1 של השניים במרומי הבלקון היה ראש העירייה ניר ברקת, שנהנה אף הוא מההילה ומהתקרובת שהזרימו הדיילות. בגמר הגביע מול הפועל חיפה, כשטביב עוד עמד בתחומי המגרש, נדבק אליו הזמר אייל גולן. באותה תקופה זוהרת הפציע במעלה היציע גם חבר המועצה וטייקון המרכולים רמי לוי. אוהדים ב־1.90 שקל.

 

איפה הוא היום? ניר ברקת ואלי אוחנה (צילום: עיריית ירושלים) (צילום: עיריית ירושלים)
איפה הוא היום? ניר ברקת ואלי אוחנה(צילום: עיריית ירושלים)

 

איפה הם היום כשהמועדון מתרסק וטביב לא בסביבה? שאלה מצוינת. עונה שלמה נאבקה קבוצתם האהובה על מקום באירופה, והנה מגיע המשחק החגיגי מול צ'יחורה סצ'חרה הגיאורגית, אך איש משלושת הסלבריטאים לא ישב לצד נציג הבעלים, שנראה תשוש ונטוש באחד היציעים המיותמים. דווקא עכשיו, כשהקבוצה בצרות והם יכולים לקרוא לאוהדים לתמוך בה, שלא לדבר על סיוע כספי, קולם לא נשמע. ראש העירייה רק כתב לטביב מכתב (והעביר לתקשורת כמובן), איש המרכולים שקוע בעונת המלפפונים, והזמר שנצמד לא מזמן לטביב עושה עסקים עם אביב.

 

ונסיים בקטע מהשיר "קנה לך חבר" בביצועו של החבר גולן: "השנים לימדוני לסמן לי אנשים / מי חובק ומי בורח ברגעים קשים / כי חבר קרוב נמדד תמיד בשעת צרה / כשנגמר לך הכוח כשאבדה תקווה".

 

הנדחפים

העסקנים בפרונט, השחקנים מאחור

נניח להרכבים המשניים של היריבות, לפוליטיקאים שגזרו קופון, לסילוני המים המגוחכים על המטוס ולתקשורת ששוב נסחפה. דבר אחד ברור: כדורסלני נבחרת העתודה ומאמנם הצנוע אריאל בית הלחמי בהחלט ראויים למחמאות על הזכייה המשכנעת באליפות אירופה עד גיל 20 בגרמניה. אבל אצלנו, כמו תמיד, מאבדים פרופורציות, העסקנים נדחפים לחגיגות, וההתנהלות מסביב כמו בשכונה.

 

קחו למשל את פיני גרשון, המנהל המקצועי של הנבחרות, שאחרי הכישלון ביורובאסקט התאדה מהשטח. השבוע, קצת לפני הגמר, הקשקשן אמר ברדיו שכל הקרדיט להצלחה מגיע לבית הלחמי – ואיך שהגמר נגמר, טס למרכז החגיגות. למחרת, במשכן הנשיא, גרשון כבר נצמד לרובי ריבלין כשהגביע כמובן בידיו. בכלל, לא מעט אנשים הצטרפו לפסטיבל בעיר קמניץ, למרות שאחרי הכל מדובר בטורניר גילאים.

 

בין השאר היו שם יו"ר האיגוד עמירם הלוי והדובר חגי סגל (שהתרוצצו על הפרקט עם מדליה על הצוואר, כאילו קלעו 35 ו-28 נקודות בהתאמה). הצטרפו גם רכז האגף המקצועי ערן עטיה, ונציג עיריית ת"א אופיר וגמן (שהעדיף לא לגלות על חשבון מי) – כדי להשתלם לקראת האליפות הבאה שתיערך בת"א. לשאלה כמה אנשים טסו על חשבון האיגוד, הדובר סגל לא השיב. הרבה יותר חשוב היה לו לפרסם עוד סלפי ילדותי עם הגביע.

 

 

נבחרת העתודה והגביע עם הנשיא (צילום: עמוס בן גרשום, לע
פיני גרשון במרכז החגיגות לצד רובי ריבלין(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

 

בטקס ההנפה, השכונה עלתה מדרגה. בראש הפודיום, לצד השחקנים, נדחקו לא פחות משמונה אנשי צוות. חוץ מהמאמן ושני עוזריו, שרון אברהמי ויואב שמיר, הצטופפו שם ראש המשלחת רון וורוטיצקי, מנהל הנבחרת חזי הוכמן, הפיזיותרפיסט גדי ריבובסקי, מאמן הכושר רימון יבזורי ועוד דמות בלתי מזוהה. מראה די מגוחך, במיוחד כשלימינם עמדו רק שחקנים של נבחרת קרואטיה, סגנית האלופה, בלי אף מאמן או מלווה.

 

אבל השיא היה בקבלות הפנים אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו. שם, לצד צוות המאמנים והקפטן, נדחפו לשורה החזיתית מנכ"ל האיגוד יעקב בן־שושן (שפעם נתפס בהעלמת מס), הדובר, יו"ר האגף המקצועי עמוס פרישמן, יו"ר האיגוד, הפיזיותרפיסט, ראש המשלחת, מנהל הנבחרת ומאמן הכושר. השחקנים, אם שאלתם, נשלחו לשורה האחורית ושימשו כתפאורה. ביניהם ניסה להציץ במתרחש אחד, מייקל בריסקר, שכיכב במשחק הגמר עם 19 נקודות. ואחר כך העסקן הלוי וחבריו עוד מתבכיינים שהשחקן הישראלי לא מקבל את הבמה.

 

 

הפרובינציאל

שדרנו מדווח מחתיכת חור

ואם האירופים עדיין לא הבינו כמה הם קטנים ואנחנו גדולים, כך נעל את השידור דניאל זילברשטיין מהאולם בגרמניה: "שיחת היום בנבחרת שלנו זה שאין איפה לחגוג כי קמניץ, לא נעים להגיד, זה חתיכת

 חור. עיר מזרח-אירופית לשעבר שהיום הופכת להיות מועדפת לבנייה ולפיתוח, אבל החבר'ה צוחקים כאן שיש מונית אחת בעיר שמסתובבת, פעם אחת אנחנו לקחנו אותה ופעם אחת אנשי הנבחרת. זה מה שיש פה. בכל מקרה החגיגות האמיתיות יחלו מחר בישראל, כי כאן, מה לעשות, אין כל כך איפה".

 

אז לכבוד העובדה ששליחינו תפסו את המונית היחידה ב"חור", ולא נזקקו לעגלה רתומה לחמור, הנה עוד כמה פרטים על עיירת הפיתוח הנידחת קמניץ: יש בה כרבע מיליון תושבים, אוניברסיטה גדולה לטכנולוגיה, כ-15 מוזיאונים, טירות עתיקות, תיאטראות, אנדרטה מפורסמת של קרל מרקס, מועדונים, פאבים, ולמרות הרשת המסועפת של אוטובוסים וחשמליות, גם המון מוניות. העיקר שפעם בכמה שנים, השדרים הפרובינציאלים שלנו יוצאים מהחורים.


פורסם לראשונה 26/07/2018 10:56

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים