אבל אני, רוצה לנסוע לטבריה

אחרי שעברתי כל אי יווני, כולל הטברנות והדגה בסביבתו, סגרתי לנו טבריה.

"טבריה? השתגעת? בחום הזה? בכנרת? בלחות? טבריה? את רוצה להרוג אותי? עם כל עם ישראל?"

"אין, אין לתאר כמה אתה עילאי ומתנשא! כולם בורחים מכאן לימים ואגמים עם ריח של דיוטי־פרי, ואני רוצה טבריה, כי מה רע בכנרת? מה רע במושטים?", אני שואלת.

"מה רע ביוון? לא קבענו השנה יוון?", הוא לוחץ.

"אתה הרי יודע שהייתי שם עכשיו איזה שבועיים! גלשתי שם בלי הפסקה"

"את פה כל הזמן, ממתי את גולשת?"

"עם העכבר! נודניק!"

"ומה היה לך כל כך רע לגלוש ביוון?"

"אוקיי, אתה באמת רוצה לדעת? אתה!" אני אומרת והריס שלי קופץ ללא שליטה. "אתה, כן אתה, אל תסובב מבט, כל מקום שאני מוצאת, אתה מוצא מה פסול בו, שנאמר, הפוסל את חופשתו פוסל! הבנת?" זהו פרקתי את האמת וזה משחרר.

תראו רגע, ביני לבין הבעש"ט יש חלוקה מאוד ברורה, אנחנו הפכים בהרבה דברים:

הוא השקול, אני הקלילה.

הוא הזהיר, אני הפזיזה.

הוא המסודר, אני המפוזרת.

הוא מאריך, אני מקצרת.

הוא יסודי, אני חפיפניקית.

הוא מלמד את הילדים ללכת ישר, אני מלמדת אותם לדלג .

הוא דואג למחר, אני דואגת לצהריים.

הבנתם? רק שהפעם נמאס לי! זהו זה, אני מורדת! נגיד החופש הגדול הזה, סיכמנו שניסע כל המשפחה יחד ליוון. מיד שינסתי וחיפשתי אבל אז הגל הבעש"ט לא איחר להפריע:

"השתגעת, פה את רוצה מלון? זה באזור של הקרחנה, איפה שכל הילדים נותנים בראש, מה קרה לך?"

אוקיי, הבנתי, הגיוני, בכל זאת שנינו עברנו את הגיל של האומפה־אומפה והטכנו, בכל זאת בא לי להתעורר מפכפוך גלים ולא מפכפוך נערים מקיאים בגלים. למי יש כוח לזה. אז בחרתי לנו אזור מבודד כזה עם ים צלול וטבע שמריח חו"ל:

"השתגעת פה את רוצה שנהיה? זה 30 ק"מ מהטברנה הכי קרובה, את יודעת מה זה החום של אוגוסט? "

אוקיי, הבנתי, הגיוני, 30 ק"מ מהציוויליזציה, זה לא פשוט, אין מה לעשות ‑ הוא שוב צודק.

מוצאת מקום קרוב למרכז ורחוק מהרעש, לופט במלון מהמם, מחיר בדיחה, לוקיישן היסטרי.

"השתגעת, את רוצה שאת, אני והילדים נישן בחלל אחד? איפה טעיתי? תגידי לי, אנחנו יוצאים לחופש, אבל את יודעת מה, זה רעיון לא רע אולי תחפשי במקום בית מלון, נשכיר בית לשבוע?

האמת רעיון באמת לא רע, אז אני מוצאת בית על הים.

"השתגעת?, אין שם מציל, זה חוף לא מוכרז!"

מוצאת בית מקטלוג עם בריכה.

"השתגעת? זה רחוק מהים, בשביל מה נסענו עד יוון? בשביל שכשוכית ועציצי גרניום בחלון?"

מוצאת בית על הים בחוף מוכרז.

"השתגעת? ראית את המיטות קפיץ האלה, בטירונות לא ישנתי על כאלה, את רוצה להרוג אותי?"

ואז חדרה להכרתי הרכה ההבנה שכן, בא לי להרוג אותו. אז זהו, בעלת הבית השתגעה, חטפה את הג'ננה והזמינה לכולם טבריה.

כן כן, אנחנו בחופש, בטבריה, עם כל העם שלי, שהיה חייב בשרב לתת פיניש לחופש הגדול בטבריה. עם כל הלכלוך, עם המקרר הקטן שלא נסגר בגלל שהגומי של הדלת רופף והוא לא מקרר כלום, עם כל הזבובים והעורבים והדשא המצהיב הדוקר והכיסאות פלסטיק , שכשמתיישבים מגלים שחסרה רגל, עם הלחות והנימוחות של פיתה עם חומוס בשמש הקופחת, משכשכים רגליים בכנרת שמרגישה כמו בריכת פיפי במתנ"ס. שנינו מסתכלים על הילדים שלא משנה איפה נשים אותם, הם נהנים, קופצים מבסוטים.

פותחת לשנינו בירה בטעם פיפי, מתיישבת על כיסא פלסטיק עקום, שחסרה לו רגל, מסתכלת עליו, הוא עליי

ושנינו פורצים בצחוק גדול. עוד דבר טוב שיצא לי דווקא בטבריה, דווקא בעיר המושטים, זה לקבל את המתכון לנאגטס דגים הכי טעים בעולם. ואיך שהגענו הביתה הכנתי ויצא לי מעולה.

צ'יקן או פיש נאגטס הכי טעימים

אז ככה, בחופש הזה פתחתי מק־מאמא בבית. ובזכות הטבריאנים, גיליתי את הבלילה הטעימה בעולם לנגיסוני עוף או דגים. הגויים מכינים את הבלילה עם רוויון, העם היהודי ממציא לנו פטנטים גם בבלילה, ושם מיונז! זה פי אלף שווה!

מה צריכים?

500 ־ 700 גר' חזה עוף, או פילה דג (דניס/לברק/מוסר/סלמון) חתוכים לריבועי נאגטס בגודל 3 ס"מ

 2 ביצים

כף גדושה מיונז

כפית חרדל

כפית דבש

 2 שיני שום כתושות

1/2 כפית מלח

1/4 כפית פלפל שחור

פירורי לחם (עדיפות עליונה לפירורית זהב קראנץ', או פאנקו)

כוס קמח תופח

שמן לטיגון עמוק־עמוק

איך מכינים?

1. בקערה אחת: קמח תופח עם 1/2 כפית מלח שולחן ופלפל שחור.

2. קערה שנייה: מבלבלים ביצים עם מיונז, דבש וחרדל, שיני שום כתושות (או כמו הגויים מוסיפים גם 1/4 כוס רוויון וכף פרמזן מגורר).

3. בקערה שלישית: חבילה פירורית או פאנקו (עם כפית מלח וחצי כפית פלפל). מקמחים את הנאגטס בקערת הקמח התופח, ואז טובלים טוב בבלילת ביצים, אחר כך בפירורי לחם ובסיר עמוק (כמו שמטגנים סופגניות) עם שמן עמוק מטגנים עד הזהבה. חראם כמה שזה טעים.

4. רטבים מומלצים וקלים:

חרדל ודבש (כף מיונז, כפית חרדל, כפית דבש ולימון סחוט) ‑ מערבבים טוב־טוב, אפשר להוסיף כל תבלין ירוק ואהוב (כמו כוסברה, טרגון, בזיליקום זה נפלא).

קטשופ עם מיונז (לילדים)

צ"יקן או פיש נאגטס הכי טעימים | צילום: לייזה פאנלים

סלט כרוב - קולסלאו שילדים מאוד אוהבים:

1/2 כרוב לבן קצוץ דק במג'ימיקס או עם סכין

גזר מגורר

לרוטב:

בבלנדר: כף גדושה מיונז + כפית חרדל + כפית סוכר + 1/2 כפית מלח + מיץ מלימון שלם + 3 גבעולי שמיר, או פטרוזיליה או נענע או בזיליקום + 2 כפות שמן רגיל, כמה בליצים עד איחוד.
נערבב עם חוטי הכרוב והגזר ונגיש לצד הנאגטס.

סלט כרוב שילדים אוהבים | צילום: לייזה פאנלים