שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הגבלת החשבונות: יד הבנקים קלה על ההדק

    חוק צ'קים ללא כיסוי מעניק לבנקים סמכות ראשונה להגביל חשבונות. האם אפשר לסמוך עליהם שיפעילו שיקול דעת הוגן כלפי לקוחות קטנים? דעה

     

    אילוסטרציה  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

    בדברי המבוא לגלגולו הראשון של חוק צ'קים ללא כיסוי, שמעניק לבנקים את הסמכות הראשונה להגביל חשבונות, נכתב: "התופעה של מושכי שיקים ללא כיסוי קיבלה בתקופה האחרונה ממדים מדאיגים. ריבוי השיקים האלה במשק גורם לנזק בתחום הכלכלי ואף במישור החברתי-מוסרי". מטרת החוק אכן צודקת אבל הכוח הרב שהעניק המחוקק לבנקים להכריע את גורלם הכלכלי של לקוחותיו הו בעייתי. במה דברים אמורים?

     

    במסגרת החוק, שעבר במהלך השנים כמה שינויים, נקבע כי יוגבל לשנה חשבונו של לקוח ש-10 צ'קים שלו סורבו בתקופה של 12 חודשים משום שלא הייתה יתרה מספקת. בנוסף לכך מוטלות עליו כמה סנקציות, בהן מניעת אפשרות לפתוח חשבון בנק נוסף ואיסור על משיכת צ'קים.

     

    המידע על הגבלת החשבון מפורסם על ידי בנק ישראל, כך שמעבר להגבלות המוטלות בחוק, מי שחשבונו הוגבל הופך בפועל "מצורע" בעיני כל הגופים הכלכליים. המשמעות היא שכמעט לא יהיה אפשרי עבורו לקבל אשראי כלשהו, גם שנים לאחר תום תקופת ההגבלה, שכן המוסדות הללו רואים בו לקוח בעייתי.

     

    הסמכות להחליט האם צ'ק יכובד או יסורב מסורה לבנק – ויש לו שיקול דעת בנושא. הוא יכול "למחול" ללקוח על חריגה קטנה וזמנית מהמסגרת, לתת לו הזדמנות לכסות את סכום הצ'ק במהרה או לחלופין לסרב לאלתר למשיכתו. ברור שאם זה הצ'ק העשירי של הלקוח באותה שנה מדובר בהחלטה הרת גורל שעלולה להטיל עליו כתם כלכלי למשך שנים ארוכות.

     

    אבל האם אנו יודעים כיצד ועל פי אילו קריטריונים מפעיל הבנק את שיקול הדעת? והאם זה ראוי בכלל שהבנק יכריע לבדו במחלוקת מול הלקוח? הרי הלקוח והבנק הם שני צדדים לחוזה. האם זה צודק שכאשר מתגלע ביניהם ויכוח יינתן לצד אחד לבדו הכוח להיות גם השופט וגם התליין? הלוא ברור מראש כיצד תהיה ההכרעה כשמדובר בלקוח קטן וחסר אונים.

     

    מידת האמון שיש לתת בבנקים

    כאן המקום לשאול: אולי יש לתת אמון במערכת הבנקאית שתפעל בהגינות גם כאשר היא צד בעניין?

     

    התשובה לכך די ברורה. הבנקים לא זכאים לכל אמון בנושא אחריותם הציבורית. מדובר באותם בנקים שראשיהם עמדו ועומדים לדין באישומים פליליים עקב התנהלות חסרת אחריות בכספי הציבור. מדובר באותם בנקים שנתנו לטייקונים למיניהם הלוואות של מיליארדי שקלים ללא כל ביטחונות - הלוואות שבסופו של דבר עברו "תספורות" על חשבון הציבור.

     

    הניסיון מלמד שהבנקים נוהגים איפה ואיפה: מחמירים עם הלקוח הקטן הרבה מעבר לצורך ומתעקשים עמו על קוצו של יוד, ובאותה שעה הם מקלים עם לקוחות גדולים תוך נטילת סיכונים על חשבון הציבור. אפשר לומר בביטחון כי הבנקים הראו במשך השנים שהאחריות הציבורית מהם והלאה.

     

    ואם כך, מדוע יש לתת להם סמכות שיפוטית מול האזרח הקטן שממילא נמצא בעמדה מוחלשת אל מול המוסד הפיננסי הגדול?

     

    הצעה לפתרון חלקי

    סקירה של פסקי דין רבים העוסקים בערעורים של לקוחות מעלה כי פעמים רבות חשבונם הוגבל משום שביום שבו נראה הצ'ק בחשבון סירב הבנק לקבל מידיהם תשלום לצורך כיסויו. מקרים אלה הם דוגמה מוחשית לחוסר האחריות של בהתנהלות מול הלקוחות, שהרי הבנק בהחלט היה רשאי לכבד את הצ'ק (גם לפי הוראות בנק ישראל) שהוא בכל מקרה מקבל עבורו את התשלום – גם אם באיחור קל.

     

    נסביר: מה שהלקוח בעצם מבקש הוא הלוואה למפרע לכמה שעות – מרגע שהצ'ק נראה בחשבון ועד להפקדת הכסף ברגע שהתבקשה ההלוואה. מדובר אם כן בהלוואה הכי בטוחה שבנק יכול לבקש לעצמו, שכן הוא מאשר אותה רק לאחר שקיבל את הפירעון. ואם כך, מדוע בכל זאת הבנק מסרב לאשר ללקוח להפקיד את הכסף תמורת הצ'ק ולקבל את האשראי למפרע?

     

    האינטרס האמיתי של הבנק אינו חלילה טובת הציבור אלא ההזדמנות לגרום ללקוח פחות רצוי לסיים את ההתקשרות עמו. כלומר, הבנק מנצל את הסמכות המנהלית-שיפוטית שניתנה לו לטובת האינטרס העסקי שלו.

     

    פניתי אל הגורמים המוסמכים, בהם פקידי בנק ישראל, שרים וחברי כנסת, בהצעה לשלול מהבנקים אפשרות לשיקול דעת במצב כזה. כלומר, לחייב את הבנק לקבל כספים מלקוח שמבקש להפקידם לצורך כיסוי צ'ק שהוצג בחשבונו תוך חריגה ממסגרת, ולכבד אותו. אלא שלא זכיתי לתגובה מאף אחד מהגורמים הללו, מלבד ח"כ אחד מהאופוזיציה שאמר כי אינו יכול לסייע.

     

    אם תהיה הוראה שתחייב את הבנקים לתת ללקוחות הזדמנות לכסות חריגה שנוצרה בעקבות הפקדת צ'ק, הדבר יביא ללא ספק להפחתה גדולה מאוד במספר הצ'קים החוזרים ולהקלה עצומה, הן על רושמי הצ'קים והן על מקבליהם, שלא יאלצו לרדוף אחר כספם. הוראה כזו – למתן אשראי למשך כמה שעות – לא תפגע באף גורם, אך תביא תועלת עצומה לציבור.

     

    מצופה שמישהו מהגורמים הרלוונטיים ייקח את הדברים לתשומת לבו ויפעל בעניין. אך עד שהדבר יקרה, מי שאיתרע מזלו וקיבל הודעת הגבלה מהבנק, ייאלץ להמשיך ולהשתמש בכלים הקיימים: הגשת ערעור על החלטת ההגבלה, מהלך שיש לבצע תוך 20 יום. במקרים רבים, בתי המשפט אכן נענים לכך.

     

    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • עו"ד יצחק הורביץ הוא בעלי משרד עורכי דין "י. הורביץ", העוסק בדיני בנקאות ומשפט אזרחי-מסחרי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים