דו"ח מסווג: עדיף לייצא גז טבעי דרך מצרים במקום טורקיה
בזמן שארה"ב מטילה סנקציות על ארדואן, דו"ח של משרד החוץ נותן מכת מוות לסיכויים שישראל תייצא גז טבעי לטורקיה. הדו"ח קובע שמסלול ייצוא הגז הישראלי לאירופה דרך מצרים הוא הטוב ביותר מבחינה מדינית ואסטרטגית, ועדיף על פני טורקיה - שהיא "שחקן מסוכן והפכפך"
דו"ח מסווג של המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ, שניתח את חלופות ייצוא הגז הטבעי הישראלי לאירופה, קובע כי המסלול המצרי הוא הטוב ביותר בשקלול של יתרונות כלכליים, מדיניים, אסטרטגיים ואנרגטיים - והוא עדיף על פני המסלול הטורקי. זאת מכיוון שטורקיה, על פי הדו"ח, היא שחקן מסוכן והפכפך. גם המסלול היווני מתקדם היטב מבחינה מדינית, אך טרם הצליח למשוך עניין של גורמים עסקיים.
מדובר במסמך חשוב שמנתח מדוע כדאי לישראל להתמקד במסלול המצרי ולהעדיף אותו על פני המסלולים הטורקי והיווני. הצורך בשינוע הגז המזרח ים תיכוני מחדד את התחרות האזורית בין מצרים, טורקיה ויוון. "מצרים מציגה את השילוב המיטבי בין המישורים המדיני-אסטרטגי והכלכלי-אנרגטי באפשרויות לשנע את הגז דרכה לאירופה (או לאסיה)", קובע המסמך.
הפקת הגז הנמשכת משדה תמר הישראלי, שהחלה ב-2016, והמשך עבודות הפיתוח בשדה הגז הישראלי הנוסף הגדול, לויתן, כבר ייצרו שורה של חוזי אספקה אזוריים קטני ממדים: עם ירדן, עם מצרים ועם הרשות הפלסטינית, והם ממריצים שיח ומגעים ערים סביב אפשרויות יצוא מאסיבי לגז הישראלי גם מחוץ למרחב הים התיכון.
לעומת אלה, בלבנון אחרי שנים של חוסר בהירות בתחום, מתחיל רק עתה השלב המקדמי, שבמסגרתו בעלות האחזקות בשתי חלקות (בלוקים) שהממשלה שחררה למכרז בינואר 2018, יחלו בעריכת מבחנים ססמיים לאיתור אפשרי של גז טבעי ומשאבי אנרגיה אחרים.
על פי הדו"ח, למרות עמדת הפתיחה המשופרת של טורקיה בכל הנוגע לתשתית ולניסיון כמרכז שינוע פוטנציאלי של הגז האזורי לשווקי חוץ, היחסים המתוחים שהיא מקיימת עם ישראל וקפריסין, כמו גם התנהלותה הלעומתית מול חברות האנרגיה הבינלאומיות שפעילות באזור, פוגעות בסיכוייה לזכות במעמד שבו היא מעוניינת.
לטורקיה אינטרס מובהק "לחבר אליה" גם את הגז המזרח ים תיכוני (גם כתחרות ליוון ולמצרים), למרות שהרטוריקה שלה בנושא נוטה להמעיט במידת עניינה בתחום. מעל לכך, טורקיה מעוניינת בצמצום תלותה בגז הרוסי (מ-60 ל-50 אחוזים) ובהוזלת עלויות הרכש בתחום.
דווקא מבחינה כלכלית, בהשוואה ליתר ערוצי ייצוא הגז המזרח ים תיכוני, מדובר באפשרות בעלת ישימות טכנית וכלכלית מרבית (עלות צינור מישראל לטורקיה מוערכת בכ-4-3 מיליארד דולר). בנוסף, נזקפים לטובת טורקיה מיקומה הגיאוגרפי המרכזי והסמוך לאירופה, ומערכת צינורות פנימית תומכת לקליטת ייצוא גז מישראל ומדינות אזור נוספות. עם זאת, הנסיבות המדיניות השוררות בימים אלה בין טורקיה לשכנותיה, ישראל וקפריסין, שלהן היא זקוקה כדי לממש את יעדה להיות למרכז שינוע גז אזורי, מקשות על הערכת סבירות יישומה של אפשרות ייצוא זו לגז האזורי.
הערוץ היווני לייצוא ישראלי וקפריסאי, אשר מכונה "איסטמד", זוכה לתמיכה מוצהרת של כלל הממשלות המעורבות ושל נציבות האיחוד האירופי. מידת התקדמותו של הפרוייקט במישור המדיני – מרשימה. במישור הכלכלי-אנרגטי, עם זאת, דומה כי הפרוייקט טרם הצליח במשיכת עניין של גורמים עסקיים רלוונטיים.
מיקוד הגורמים המדיניים בפרוייקט הינו, כשלעצמו, חשוב, כיוון שזה מאותת על המשכיות בעניין האירופי בגז המזרח ים תיכוני ומעודד חיפושי גז חדשים על ידי ענקיות התחום. עם זאת, אין מדובר בתנאי מספיק ליישום הפרויקט. בפני היישום עומדות עדיין משוכות אחדות, שהמרכזיות שבהן קשורות לתמחור הצינור והגז שישונע באמצעותו.
באופציית ייצוא הגז הים תיכוני ב"ערוץ המצרי" משתלבים לפי שעה שני המרכיבים החשובים לקידומם המעשי של פרוייקטי שינוע הגז לשוק האירופי - התשתית המדינית-אסטרטגית וההגיון הכלכלי-אנרגטי - דבר שעשוי להפוך את מצרים לשחקנית אזורית חשובה בתחום, בטווח הזמן הבינוני-ארוך. כלומר, בעוד כ-5 שנים.
כדי לשמש בתפקיד של ייצואנית גז עצמאית (ולא רק מרכז ייצוא גז אזורי), מצרים תזדקק לתגליות גז משמעותיות חדשות, נוסף על הקיימות בימים אלה. לפי שעה כדי לייצא גז לשווקי חוץ – זקוקה מצרים לגז של שכנותיה, בעיקר קפריסין וישראל. גם באיחוד האירופי ובקרב חברי הפרלמנט האירופי ניכרת באחרונה הנטייה ל"ערוץ המצרי".
עוד קובע המסמך כי בכל אחת מאפשרויות ייצוא הגז המזרח ים תיכוני לאירופה עולה ומתלבט תפקידה של איטליה כ"שער הכניסה הדרומי" לאירופה.
לפנייה לכתב/ת 
