שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הורים מספרים: אלה מקורות ההשראה שלנו

    ירון אוהב לצאת לטבע לבד, דפנה חושבת על אמה ויודעת שתוכל להתמודד עם הכול ואיילת חוזרת כל פעם לחמישה ספרים שמעוררים בה מוטיבציה. מה עוזר להורים לקבל השראה וכוחות מחודשים למרות השגרה המתישה? פסיכולוגית קלינית עם נקודות למחשבה שכדאי לאמץ בחום

    "כשההשראה לא באה אלי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך" - זיגמונד פרויד.

     

    בואו נפגוש את ההשראה ההורית שלנו בחצי הדרך. נתחבר אליה לכמה רגעים. "עכשיו?" וודאי תשאלו. כן עכשיו, לפני שהיא חומקת ועוברת למישהו אחר. בואו נלחם על ההשראה שתסכים לשהות גם איתנו ההורים, ולא תראה בנו עם ללא השראה. זאת המלחמה שלנו. מלחמת ההשראה ההורית.

     

    נשימה (צילום: shutterstock)
    לא לחשוב על הכביסה ולא על הכלים(צילום: shutterstock)

    "מה להורות ולהשראה?" תשאלו אולי, בעודכם מערסלים תינוק סרבן, נוזפים בילד שמסרב להתקלח או מכינים שוב טוסט לארוחת הערב. "ההשראה נמצאת באומנות", תאמרו וודאי. "בטבע ובחופש המוחלט. ההשראה צריכה שמיים ומרחבים מוריקים כדי לנצנץ בהם בזהר, ולא יכולה להתקיים בדירה בת ארבעה חדרים בין ערימות כביסה וריח של טיגון חביתות".

     

    אבל האמת שלנו ההורים שוכנת ברגעים שאנו פולים כינים מראשם של ילדינו, מחפשים להתאים זוגות גרביים אבודים, ומנקים חלב דביק של קורנפלקס שהתקשה על השולחן במטבח. האמת העירומה היא שאנו ההורים הכי זקוקים להשראה וסובלים מהיעדר זמן וכוח לצרוך אותה.

     

    מורידים לחץ ומתחברים לחיים עצמם:

     

     
    השראה ההורית היא אותו זיק אנרגיה ומשמעות שמופיע לפרקים, וגורם לנו להתחבר לחיינו (זמנית) באופן אחר. אותה תחושה של חיות וחיבור שמדרבנת אותנו להיות יצירתיים ונוכחים יותר. השפעתה חולפת לעיתים מהר, ולכן אנשים מחפשים תדיר מקורות השראה כדי להתחבר אליהם שוב ושוב. אם לא נתחבר מדי פעם למקורות ההשראה שלנו נסתכן בלקום לבוקר הבא אפרוריים וחסרי כוחות עוד יותר משהיינו בלילה שקדם לו.

     

    ביקשתי משלושה הורים לספר על מקורות ההשראה שלהם:

     

    לבד בטבע

    ירון בן 45, גרוש. אב לשלושה ילדים: "ההשראה ההורית שלי אינה קשורה להורות. ההשראה שלי באה מהלבד שלי ומהטבע. מדי פעם, כשהילדים אצל גרושתי, אני נוסע לבד למקומות של טבע פראי ונמצא שם זמן מה. בלי פלאפון, בלי הגדרות של זמן, רק אני, השמים מעלי, והאדמה תחתי. המחשבות שלי נודדות להמון כיוונים. אני לא יכול לומר במדויק מה התהליך שאני עובר שם כל פעם מחדש. לפעמים השהות שם לא מהנה כי אני חושב גם מחשבות מרות וקשות. אבל אני יכול לומר שכשאני חזר הביתה לילדים אני מרגיש יותר רענן וחי, ומעריך מאוד את מה שיש לי. אני חוזר עם פרץ אהבה כזה מתוכי שנובע ישירות אליהם, כאילו הטבע שטף ממני את הכובד, המרמור והעייפות שהצטברה".

     

    קראו עוד:

    - טעויות שהורסות את הקשר עם הילדים

    - להתמודד עם מחלת האב ולעלות לכיתה א'

    - הסכנות בגן שכל הורה צריך להכיר

     

    אמא

    דפנה בת 34, אם לשתי בנות קטנות: "זה אולי קלישאי אבל ההשראה ההורית שלי היא אמא שלי. האופן שבו תמיד ידעה לתמוך בי ולהיות שם בשבילי, והאופן שבו היא מלווה אותי כאם ואת כל המשפחתה הקטנה שלנו, יוצר אצלי תחושה פנימית טובה שאצליח להתמודד עם הכול. זאת לא תמיד נוכחות פיזית שלה, אלא תחושה יותר כללית, שקיבלתי ממנה במהלך השנים מודל של איך להיות אמא, וזה הולך איתי. תראי, אני ואמא שלי שונות. לא תמיד אני מסכימה עם דרך החשיבה שלה, או עם ההתנהלות שלה, זה בכל זאת דור אחר. ההשראה ממנה היא לא בתחושת 'היי' או תחושת כל יכולות, זאת השראה שקטה ויציבה כזאת. אני יכולה לייצר אותה בתוכי רק מתוך המחשבה על אמא שלי ועל כל מה היא נותנת לי".

     

    אישה מחייכת (צילום: shutterstock)
    תחושה של "כל יכולה"(צילום: shutterstock)

    חמישה ספרים

    איילת, בת 40, אם לארבעה בנים: "ההשראה ההורית שלי היא בספרים. אני אוהבת לקרוא, ובשבילי זאת התנתקות והתנקות מהפונקציות ההוריות שלי. אני בוחרת ספרים שהם לא אפלים או מדכאים מדי. ספרים שמספרים על מערכות יחסים, על תהליכים שאנשים עוברים. לא כל דבר עובר את 'ביקורת הספרים' שלי. אני מסננת ספרים שלדעתי יעשו לי מצב רוח רע, או שנושבת מהם רוח של ציניות או פאסימיות וייאוש. זאת השראה פשוטה וזמינה כזאת.

     

    "יש לי גם את 'חמשת הלהיטים' שלי. אלה חמישה ספרים שאני שומרת במדף מיוחד ותמיד חוזרת אליהם. חלקם ספרי עיון וחלקם ספרי פרוזה. אם הייתי מנסה למצוא את המשותף להם, חמישתם ספרים שמעוררים בי מוטיבציה לעשות דברים משמעותיים, להרגיש ולחשוב. המעניין הוא שאף אחד מהם לא מדבר על הורות, אבל אני מרגישה שהם מדרבנים אותי כאם, למצוא את הכוח ליצור לעצמי חיים מלאי משמעות ולא להבלע בשגרה האפורה והתובענית של הבית".

     

    פנים רבות להשראה וכל אחד מאיתנו חושב עליה ומתבר אליה בדרכים שונות. האם נגזר עלינו לחדש כל פעם את ההתחברות למקורות ההשראה שלנו? האם ההזנה הזאת לא יכולה להיות פונקציה פנימית בתוכנו שנוכל להשתמש בה, בלי שעולה הצורך להעזר בגירויים חיצוניים? נקודה למחשבה. רוב האנשים שאני מדברת איתם על השראה נזקקים ל"תדלוק" השראתי עם מקורות חיצוניים, אך גם אומרים שיש בהם חלק פנימי שיכול לייצר את האפקט ההשראתי על ידי הזכרות בדברים מעוררי השראה, ועל ידי דיבור פנימי שהם עושים בתוכם.

     

    ואתם? מה ההשראה ההורית שלכם? האם היא פנימית או חיצונית? האם היא מצויה בטבע, במערכות היחסים שלכם, בתרבות (כמו בסרטים או ספרים), או במקומות אחרים? תהיה ההשראה ההורית שלכם אשר תהיה, עצרו מדי פעם כדי להשקיע במערכת היחסים איתה. כדי להזכר מה נותן לכם אנרגיה להיות הורים, מה נותן לחייכם משמעות, ומה מזרים לכם בדם תחושת חיות וחיבור.

     

    הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת "מרכז גרתי טיפול רגשי לילדים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    נסו להיזכר מה נותן לכם כוח לעשות דברים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים