שתף קטע נבחר

חבל של"נערי רפול" אין את היח"צ של גלי צה"ל

הצבא החליט לקצץ את המש"קיות שמלוות חיילים המגיעים ממצוקה, ומצילות אותם מחיי פשע ושוליים. דרוש סדר עדיפויות חדש של "צורכי הצבא"

 

ארכיון (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
ארכיון(צילום: ירון ברנר)

ביממה האחרונה עוסקת התקשורת בהחלטה שהתקבלה בצה"ל לצמצם את תקני המש"קיות המקצועיות המלוות את חיילי המקא"מ (מרכז קידום אוכלוסיות מצוקה, שבזמנו כונה "נערי רפול") בתהליך ההתאקלמות וההשתלבות שלהם בצה"ל. ההסבר שנותן לכך דובר צה"ל בשמו של ראש אכ"א מאחז עיניים ומטעה. היסוד האמיתי של ההחלטה הוא במגמה לחסוך בכוח אדם איכותי ומסור של חיילות, והיא המשך של תהליך בן שני עשורים החותר לצמצום ולכרסום של התמיכה בחיילים עם קשיי הסתגלות ובהשקעה בהם.

 

 

בהיותו רמטכ"ל טבע אהוד ברק את הביטוי "מה שלא יורה יקוצץ", כשהתמודד עם ההכרח לקצץ בתקציב הביטחון. הוא אף זמם לסגור את תחנת גלי צה"ל היושבת כאבן ריחיים על תקציב הביטחון אף שלמעשה איננה כפופה מהותית לרמטכ"ל ולשר הביטחון. ברק נאלץ בסופו של דבר להיכנע ללובי החזק של גלי צה"ל, אלא שלובי כזה, למרבה הצער, אין לפרויקט נערי מקא"מ.

 

הטיפול באוכלוסיות החלשות בצה"ל מבוסס על התפיסה היסודית של דוד בן גוריון ולפיה צה"ל הוא צבא העם, ובשל אופייה של המסגרת הצבאית יש להטיל על הצבא משימות לאומיות שהן מעבר לתפקיד המקצועי של ההגנה על המולדת. כך למשל נקרא צה"ל לסייע בקליטת עליה, ללמד עברית במחנות העולים, לתת השכלה למי שלא השלימו את חוק לימודיהם ובשנים האחרונות אף לסייע בפרויקט הגיור.

 

משימת הגיוס של אוכלוסיות מצוקה סייעה לצה"ל בשנים מסוימות למלא את השורות, אף שמאז ומתמיד נעשה הדבר כביטוי של שליחות לאומית. בימיו של רפאל איתן ("רפול") כרמטכ"ל נעשה המאמץ המקיף ביותר, ומערכת החינוך של צה"ל "זכתה" לקבל תמיכה גורפת בכוח אדם, בתקנים, במתקנים ובתקצוב נדיב. במהלך השנים הצטמצם הפרויקט והלך באופן ניכר ככל שצה"ל נדרש להדק את החגורה.

 

תמונת המצב הנוכחית של הפרויקט היא גיוס אוכלוסיות שאותרו מראש עם פוטנציאל של קשיי הסתגלות, בהן עולים חדשים ונוער מאזורי מצוקה עם נתוני גיוס נמוכים. הם מתגייסים לטירונות מיוחדת ומותאמת להם במיוחד בבסיס חוות השומר או בבסיס מחו"ה אלון הסמוך לכרמיאל. בתום הטירונות, המכשירה אותם לשירות משמעותי בצה"ל, הם משובצים ביחידות ומלווים על ידי מש"קיות מקצועיות שהוכשרו לכך במיוחד.

 

ההחלטה הנוכחית של צה"ל היא לקצץ את המש"קיות הללו ולהטיל על משקיות הת"ש, הבלתי מוכשרות לנושא, את מלאכת הליווי בנוסף על תפקידן. זהו מהלך שעשוי לגרום פגיעה של ממש בתהליך ההתאקלמות של החיילים ביחידות וללא ספק יהיו לו מחירים כבדים.

 

"צורכי הצבא", המבטאים את עבודת הפקידות באכ"א שרואה לנגד עיניה טבלאות ומצבות כוח אדם, נעדרים מבט רחב, לאומי ורב-ממדי שיש בו גם התבוננות למרחק; התבוננות שיש בה גם שקלול של מחיר ההזנחה או הוויתור על חיילים נעדרי השכלה ועם קשיי הסתגלות לעומת התרומה לחברה הישראלית של אזרחים יצרנים ונורמטיבים, ולא כאלה הנופלים על צוואר שירותי הרווחה או מאכלסים, למצער, את בתי הכלא.

 

צה"ל לא יכול להיות הגורם ששיקול הדעת שלו והתבוננות הצרה שלו יהיו הגורם המכריע במדיניות לאומית המשפיעה על פני הדור הנוכחי והדור הבא. זה נכון ביחס לחוק הגיוס וזה נכון בוודאי גם בכל הקשור בגיוס וטיפול באוכלוסיות חלשות.

 

יש להגביל את המשקל שיש לשיקול הדעת הצר של אנשי אכ"א בצה"ל ולתת לדרג המדיני להתוות מדיניות שצה"ל יידרש לבצע גם אם היא לא עולה בקנה אחד עם הטבלאות של אכ"א ועם "צורכי הצבא".

 

  • ד"ר מוטי שלם הוא יו"ר עמותת הקצינים הבכירים יוצאי חיל החינוך

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים