"יום שישי השחור": להילחם בלי לאבד את הזהות
דו"ח הפצ"ר על אירועי הקרב ברפיח ב"צוק איתן" שב ומחדד את הדילמות הניצבות בפני ישראל במהלך לחימה קרקעית, ובפרט לגבי השאלה מה מותר ונכון לעשות על מנת להגן על חיילינו
אתמול פורסמה חוות הדעת המפורטת של הפרקליט הצבאי הראשי באשר לאירועים חריגים ממבצע "צוק איתן", ובהם אלה שהתרחשו ברפיח לאחר חטיפת קצין צה"ל, סגן הדר גולדין ז"ל. מדובר בחוות דעת מקיפה שהשורה התחתונה שלה היא שכוחות צה"ל פעלו בהתאם להוראות הדין הישראלי וכללי המשפט הבינלאומי. אין ספק שחוות הדעת תנותח בהרחבה - בארץ ובחו"ל - ותעבור בחינה מדוקדקת גם של הגורמים העוסקים בבדיקת האירועים במשרדה של תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אחת הטענות המרכזיות שהועלו נגד ישראל הייתה שבעקבות אירוע החטיפה הוסרו כל המגבלות והופעל כוח ללא הבחנה ובאופן בלתי-מידתי, שגרם למות עשרות אזרחים פלסטינים. אבל מסקנת הדוח היא שלא כך היו פני הדברים. אמנם בעקבות החטיפה הוזרמו כוחות רבים לאזור והותקפו נקודות שונות לצורך "בידוד המרחב" והגנה על החיילים, אולם גם בשלבים אלה, על פי הדוח, הכוח שהופעל בכל מקרה נעשה לעבר מטרות צבאיות וחוקיות ותוך התחשבות בעקרון המידתיות.
עוד עולה מהדוח שהוראת "חניבעל", שעסקה בהתמודדות עם אירוע חטיפה של חייל, לא קבעה שמותר במצב כזה להפעיל כוח בלתי מבחין ובלתי מידתי. עם זאת, צוין כי כיוון שהיו פערים משמעותיים בהבנת ההוראה, היא בוטלה והוחלפה מאז בהוראה אחרת.
הדוח שב ומחדד את הדילמות הניצבות בפני ישראל במהלך לחימה קרקעית ובפרט לגבי השאלה מה מותר ונכון לעשות על מנת להגן על שלום חיילינו.
מצד אחד יש הטוענים שיש לתת עדיפות עליונה להגנה על אזרחים של הצד השני, גם אם המשמעות היא סיכון חיי חיילים. לפי גישה זו, מניעת חטיפה או הרג של חייל אחד באמצעות פעולה שעלולה להביא להריגתם של אזרחים לא תיחשב מידתית. ניתוח כזה מתעלם מן המשמעות שיש לפגיעה בחייל, ובפרט לחטיפה של חייל, על כלל הפעילות המבצעית.
פגיעה בחיילים משבשת, בהגדרה, את ביצוע המשימה הצבאית שלשמה הם פעלו מלכתחילה. שימוש בכוח לוחמתי כדי להגן על כוחות מתמרנים הוא למעשה חלק מרכזי מהתמרון עצמו. יתרה מכך: במצב שבו האויב מציב כיעד-על חטיפה של חייל, הישג כזה נותן לו יתרון צבאי ואסטרטגי אדיר ויכול להשפיע על המערכה כולה.
לפיכך, במבחן המידתיות – שלפיו יש לאזן בין היתרון הצבאי הצפוי מן התקיפה לבין הנזק האגבי שעלול להיגרם לאזרחים ורכושם – יש יתרון צבאי מאוד משמעותי במניעת חטיפה שחורג מעצם ההגנה על אותם חיילים עצמם. הגישה האמורה גם מתעלמת מן הפרקטיקה המשמעותית של כלל צבאות העולם, אשר מייחסים משקל רב ביותר להגנה על הכוחות.
מן הצד השני, לא פעם נטען שחיי חיילינו ניצבים מעל כל שיקול אחר, ולפיכך הגנה על חיי חייל אחד יכולה להצדיק גם פעולה שתגרום פגיעה באזרחים רבים. גישה זו לא עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי ואף לא עם עקרונות של מוסר לחימה. גם במצבים קשים, שבהם חיי חייל או חירותו ניצבים על הכף, עדיין יש חובה להתחשב גם בנזק שייגרם לאזרחים של הצד השני.
את מבחן המידתיות נחוץ לערוך תמיד. על חיי החיילים יש לשמור מכל משמר, אך אם כדי להגן עליהם נשתחרר לגמרי מכל כבלי המשפט והמוסר – המערכה שאליה הם נשלחו, שבה סיכנו את חייהם, תסתיים במפלתנו.
מי שטוען שאי אפשר ליישב בין הדברים טועה. אפשר גם אפשר - וזאת יודעים המפקדים בצה"ל שהיו בשדה הקרב, ושבים ומדגישים את החשיבות של כיבוד ערכי המלחמה. אנחנו נלחמים על שלמותה של המדינה – הפיזית והערכית – מול אויבים שמנסים להכחיד אותנו - פיזית וערכית. סוד ההצלחה של המדינה הוא ביכולת לגבור על אויבנו בלי לוותר על זהותנו.
- אל"מ (מיל') פנינה שרביט ברוך, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי וחברת פורום דבורה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פנינה שרביט ברוך
מומלצים
