קיצור תולדות הגז הטבעי בישראל

אסדת הגז לוויתן לא מפסיקה לרדת מהכותרות, והמחאה הציבורית כנגד הקמת האסדה כ-10 ק"מ מחוף דור היא ללא ספק מהמחאות הסביבתיות הגדולות ביותר בשנים האחרונות, אם לא הגדולה מאי פעם. זו מחאה מאורגנת, שפועלת במקביל ברחוב, בתקשורת, בבתי המשפט וגם בזירה המקצועית. אבל זו בעיקר מחאה על הדרך שבה מתקבלות ההחלטות במדינה, על שקיפות ציבורית (או היעדר שקיפות) ועל משבר בין הציבור הרחב לבין הרשויות, בעיקר בנושאי איכות הסביבה.

גז טבעי התגלה בישראל כבר לפני כ-60 שנה, באזור ערד-דימונה, ומאגרי הגז הימיים הראשונים התגלו כבר לפני 20 שנה. אולם לפני כעשור, התבשרו אזרחי המדינה על גילוי של מאגרי גז תת ימיים במים הכלכליים של ישראל, המאגרים תמר, לוויתן, תנין וכריש, ובהם כמות עצומה של גז.

אסדת לווייתן

חכמנו זיכרונם לברכה דרשו: "מרבה נכסים, מרבה דאגה", ואכן נדמה כי מאז שנמצאו מאגרי הגז המדינה לא נחה. תחילה היתה זו "ועדת שישנסקי", בשנת 2010, שעסקה במיסוי על הפקת הגז, והגישה שורת המלצות, כשהעיקרית בהן השתת היטל על רווחי הגז, החלטה שעוגנה ב-2011 בחוק. המתנגדים לוועדה ולחקיקה טענו שהתמלוגים לציבור יהיו נמוכים מדי, ושההיטל מתייחס רק לרווחים, בעוד ששיעור התמלוגים על הפקת הגז (12.5% לפי חוק הנפט) לא השתנה.

אחר-כך הוקמה "ועדת צמח", לבחינת מדיניות הממשלה במשק הגז הטבעי בישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה בשנת 2012, וקבעה מה יהיה היקף הגז שיש לשמור לשימוש מקומי ל-25 השנים הבאות, וכמה גז ניתן יהיה לייצא. ההשגות לגבי מסקנות "ועדת צמח" היו שהערכה לגבי היקף הגז במאגרים היתה גדולה מדי, ואילו הערכה לגבי הצריכה המקומית נמוכה מדי. 

לאחר מכן, בשנת 2015, הוקמה ועדה נוספת, שקבעה את "מתווה הגז", כלומר הרגולציה לפיתוח משק הגז בישראל. המתווה הוביל למאבק אזרחי גדול, שעיקרו התנגדות להקלות ולפטורים שניתנו ליזמים במשק הגז ולמחיר הגבוה של הגז הטבעי, שלטענת המוחים יגרום לעלייה ביוקר המחייה. לבסוף, בתחילת השנה הנוכחית, הוקמה ועדה בין משרדית נוספת, "ועדת אדירי", כדי לבחון את הצרכים המעודכנים במשק הגז, לחשמל, לתעשייה ולתחבורה, ואת מכסות היצוא, אך היא לא המליצה על שינויים גדולים ממסקנות "ועדת צמח".

על רקע תגליות הגז, ב-2011 הוחלט גם להכין תוכנית מתאר למשק הגז, וליתר דיוק "לקבלה וטיפול בגז טבעי-מתגליות בים ועד מערכת ההולכה הארצית" (תמ"א 37/ח). הכנת התוכנית כללה גם תהליך של שיתוף ציבור, ולא התעלמה מהמאבק האזרחי כנגד הכוונה להקים מתקן לטיפול בגז על היבשה, בחוף הכרמל או בעמק חפר, והמאבק כנגד אחסון קונדנסט ביבשה (קונדנסט הוא דלק אורגאני נוזלי, שמופק יחד עם הגז ועם מים במהלך הקידוח, ובו חומרים אורגניים נדיפים ומזהמים כגון בנזן).

האסדה המוקמת מול חוף דור(צילום: שומרי הבית)

התוכנית אושרה בשנת 2015, כשהיא נותנת עדיפות להקמת מתקני הטיפול בים, ובמקרה של מאגר לוויתן כ-10 ק"מ מהחוף. זאת בניגוד להצעה המקורית של השותפות במאגר לוויתן: נובל אנרג'י, דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט ורציו, לפתח את המאגר על פי הבאר, כ-120 ק"מ מהחוף.

בשנת 2016, התושבים באזור חוף דור רבתי, שנלחמו לפני כן על הרחקת האסדה מהיבשה לים, "התעוררו" מחדש. הם גילו שאסדת תמר, הממוקמת כ-25 ק"מ מהחוף באזור אשדוד, פולטת פליטות גבוהות של מזהמים, פליטות שעולות עשרות מונים על אלה שהיזמים הצהירו שיפלטו לפני הפעלת האסדה. גם כשהמשרד להגנת הסביבה הציג, כי במדידות שנעשו על החוף לא נמצאו חריגות של מזהמים כתוצאה מפעילות אסדת תמר, התושבים לא נרגעו. באותו הרגע החל מחדש המאבק על מיקום אסדת לוויתן.

מצד אחד עומדת המדינה, ובעיקר משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, שטוענים כי משיקולים ביטחוניים, כלכליים וגם סביבתיים, ההפרדה בין הגז לקונדנסט ממאגר לוויתן על אסדה לצד החוף היא הפתרון הנכון. זאת ועוד, לטענתם אין בסיס לחשש של התושבים, ועל האסדה יתקנו מיטב המערכות. מהצד השני עומדים תושבי אזור חוף דור המורחב, בעיקר, שטוענים כי הקמת האסדה לצד החוף תסכן את בריאות הציבור, עקב זיהום האוויר והים בשגרה ובעיקר בחירום. התושבים, מגובים במסמכים של מומחים מן הארץ ומהעולם, גורסים שההערכות של היזמים והמדינה בנוגע לפליטות בשגרה ובעיקר בחרום הן הערכות בחסר.

המחאה נגד הקמת האסדה באזור חוף דור(צילום: רננה שנהב)

בנוסף, הפעם יש גם מחלוקת ציבורית מתוקשרת בין ארגוני הסביבה. אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע, שניים מארגוני הסביבה הגדולים, הוותיקים והחשובים בארץ, נעמדו לצד המדינה, וטענו שפוטנציאל הזיהום מהאסדה לצד החוף נמוך מהפוטנציאל לפגיעה בסביבה הימית בהפקה של גז על אסדה צפה על פי הבאר, הפקה המצריכה אגירה גדולה יותר של קונדנסט, ושההליכים להרחקת האסדה עתה יובילו לעיכוב בהגעת הגז למדינה. כמו כן, לטענתם, כיוון שהקידוח נמצא במים הכלכליים, בהם חוק התכנון והבנייה וחוקים אחרים לא תקפים, באסדה שלצד החוף ניתן יהיה לפעול בצורה טובה יותר למניעת מפגעים.

ארגונים אלה, יש לציין, עמדו תחת מתקפה ציבורית לא פשוטה לאחרונה, כאשר מובילי המחאה טענו שהם לא מייצגים את הציבור, ואף האשימו אותם באשמות רבות וחסרות שחר. מנגד עמדו הארגונים צלול ומגמה ירוקה, והביעו תמיכה בעמדת הציבור להרחיק את האסדה מהחוף.

אין ספק שפיתוח תגליות הגז חיוני למשק האנרגיה וגם לכלכלה המקומית. החלפת הפחם והסולר בתחנות הכוח בגז תפחית משמעותית את זיהום האוויר בישראל, וגם הפוטנציאל ליישומים במשק התחבורה גדול. יש עדין הרבה מחלוקות ושאלות, על גורל האנרגיות המתחדשות בישראל ועל הפקת יתר של חשמל מגז, אבל אין ספק שצריך גז ועכשיו.

סוגיה נוספת שעלתה לא פעם בהקשר למיקום האסדה היא סוגית הנימבי (NIMBY, לא בחצר האחורית שלי), כלומר האם החשש של תושבי האזור (ולטענת הרשויות רק חשש) לזיהום אוויר ומים מקומי, יהיה זה שימנע את המאמצים להפחית את זיהום האוויר בישראל ולהביא את בשורת הגז. יש גם את אלה שהוסיפו שתושבי האזור בעלי יכולות כלכלית ופוליטית, ושהם נלחמים למעשה לשמור על כוחם, ואפילו רק כדי לא לראות את האסדה ביום בהיר מהחוף.

אסדת תמר(צילום: אלבטרוס צילומי אוויר)

לטענת התושבים אין בכך ממש. ראשית, גם אם הגז יופק בפי הבאר הוא יגיע לחוף, ובמילא מרבית הגז מלוויתן מיועד לייצוא. כמו כן, לטענתם, דליפה של קונדנסט תגרום לזיהום נרחב בחופים ואפילו לפגיעה במתקני ההתפלה שעל החוף.

אסדת לוויתן נבנית בימים אלה, והפעולות להקמתה כ-10 ק"מ מהחוף נמצאות בישורת האחרונה, לאחר שהיזמים הגישו בקשה להיתר פליטה. המנהלים והמומחים של החברות מציגים שוב ושוב שהקמת האסדה והפעלתה יעשו בצורה בטוחה וללא פגיעה בסביבה הטבעית והאנושית, והכל לפי תקנים מחמירים ושימוש בטכנולוגיות הטובות ביותר (BAT). גם המדינה נחושה להקים את האסדה במקום שנקבע, כאשר היא מציינת שהתהליך להקמת האסדה היה ארוך ומקצועי, עבר את כל הועדות ועמד בכל הדרישות בחוק, וזאת כדי להבטיח פעילות בטוחה ונקייה ולהביא גז למשק. והציבור, הוא עדיין לא השתכנע ועדיין מאמין שניתן להרחיק את האסדה לפי הבאר, ואיתה את החשש מפליטות חריגות בשגרה או בחרום.

אין ספק כי העובדה שהתחום של הפקת גז בישראל נמצא בחיתוליו, היא אחת הגורמים המרכזיים למחלוקות סביב המיקום של אסדת לוויתן. אך לצד היעדר הידע והמודעות נעשה גם תהליך לא שקוף, וכזה שלא נותן לציבור את כל התשובות ולא משלב אותו בתהליכים. נוכח זאת, לאחרונה הסכימו משרדי הממשלה, אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע על הקמת מנגנון לשיתוף פעולה בפיתוח משק הגז בישראל, ועל צוות מעקב לפיתוח אסדת לוויתן. מנגנונים אלה, שבהם יהיו שותפים נציגים ממשרדי הממשלה, מהארגונים הירוקים ומהרשויות המקומיות, יגבירו את השקיפות ואת שיתוף הציבור, על מנת שתהליכי קבלת ההחלטות והפיקוח על הביצוע יהיו טובים יותר.

המאבק האזרחי סביב אסדת לוויתן העלה את המורכבת של הנושא, כיצד מחברים בין שיקולים כלכליים, חברתיים וסביבתיים רבים ושונים, ולוקחים בחשבון שאלות לטווח הקרוב והרחוק. אין ספק שצריך לייצר מנגנון שבו הציבור ומומחים בלתי תלויים יהיו שותפים בתהליכים בהתהוותם ובקבלת ההחלטות, ולא רק דרך מחאות והתנגדויות בסוף הדרך. אולם במצב הנוכחי, הנהנים העיקריים מהמאבק בין הרשויות לתושבים, כשארגוני הסביבה בתווך, הם היזמים. בסופו של יום, ההחלטה תיפול, לכאן או לכאן (ויש לומר ביושר שצריך לקרות משהו מאוד חריג כדי שהאסדה לא תוקם בחודשים הקרובים לצד החוף), ואז יהיו חייבים כולם לשבת יחד ולקדם יחד את הדברים. ושלא נתבלבל, בכל מקום שבו תוקם האסדה יש לדאוג לניטור, לפיקוח, לחקיקה ולאכיפה, ובמאבק הזה צריך לאחד כוחות ולנצח.