לא זוהר צפוני: התופעה המסתורית מאחורי "סטיב"

מאוחר בלילה, ב-25 ביולי 2016, אלומה דקיקה של אור סגול חתכה את השמיים של צפון קנדה, בקשת שנמתחה לאורך מאות קילומטרים אל תוך החלל. זה היה מראה מדהים, מסתורי על גבול הקסום. קבוצת התושבים שצפתה במחזה הזה החליטה לכנות את התופעה בשם ההולם למשהו מלכותי: "סטיב".

בשל הדימיון שלו ל"זוהר הקוטב", "סטיב" נחשב לחלק מהתופעה - יריעות בוהקות של צבע לילי שמופיעות בשמיים כשחלקיקי פלזמה נפלטים מהשמש, מפליגים בחלל כרוח שמש, מכים בשדה המגנטי של כדור הארץ ומנותבים אל הקטבים. אולם, מחקר חדש שמתפרסם בכתב העת Geophysical Research Letters מציע כי ההסבר הזה לא חל במקרה הזה.

לדברי החוקרים מאוניברסיטת קלגרי בקנדה והאוניברסיטה של קליפורניה, לוס אנג'לס, "סטיב" לא מכיל עקבות של החלקיקים הטעונים שמתפוצצים במעבר לאטמוספירה של כדור הארץ, כפי שקורה בזוהר הקוטב. מכאן שסטיב אינו מקוטלג כ"זוהר הקוטב", אלא שמדובר במשהו שונה לגמרי: תופעה רחבה ומסתורית שאינה מוסברת ושמכונה על-ידי החוקרים "זוהר שמיימי".

"המסקנה העיקרית שלנו היא ש'סטיב' אינו זוהר קוטב", אמרה החוקרת הראשית במקר, בי גאלארדו-לקורט, פיזיקאית באוניברסיטת קלגרי באלברטה. "אז נכון לעכשיו אנחנו יודעים עליו מעט מאוד, וזה הדבר המדהים".

יש משהו בסטיב

עבור צלמים וצופים בכוכבים באזורים צפוניים, "סטיב" הוא תופעה לילית מוכרת כבר עשורים. אבל רצועות האור המסתוריות נכנסו אל הספרות המדעית רק מוקדם יותר השנה, הודות למאמצי מעקב רחבים שתואמו על ידי קבוצות פייסבוק, כמו "רודפי הזוהר הצפוני של אלברטה". במאמר שפורסם בכתב העת "Science Advances" במרץ, חוקרים, ובהם גאלארדו-לקורט, החליטו לשמר את השם "סטיב" כמונח הרשמי למאורע הצבעוני, אבל הם שינו אותו לראשי תיבות, שמשמעותם "פליטה תרמית חזקה מהירה מועצמת" ("Strong Thermal Emission Velocity Enhancement" - aka STEVE).

(צילום: נאס"א)

בהשוואה לזוהר הצפוני - שנוטה לבהוק ברצועות רחבות של ירוק, כחול או אדמדם, כתלות בגובה, "סטיב" רזה במידה ניכרת, בדרך כלל הוא מופיע כרצועה יחידה של אור סגלגל-לבן. על מה שחסר לרצועה הזו בהיקף היא מפצה באורך. שלא כמו האור הצפוני הגלי, "סטיב" נראה ישר למעלה לתוך שמי הלילה, ולעיתים הוא נפרש אפילו לאורך יותר מ-1,000 קילומטר.

המחקר מצא, שבשל כל המוזרויות שלו, "סטיב" נראה ופעל יותר כמו בן הדוד המוכר יותר שלו, הזוהר הצפוני. כשלוויין של סוכנות חלל אירופית חלף ישר דרך "סטיב" ביולי 2016, מכשירים שהיו עליו אישרו שצינור של גז מהיר וחם, בצורה יוצאת דופן, פילח את האטמוספירה. כ-300 קילומטר מעל כדור הארץ, האוויר בתוך "סטיב" להט והטמפרטורה הייתה 3,000 מעלות צלזיוס, חם יותר מהאוויר בכל צד, ונע 500 פעמים מהר יותר. הרצועה הזו של גז חם וגועש הייתה ברוחב של כ-25 קילומטר.

ב-28 במרץ 2018, "סטיב" הופיע שוב בשמי צפון קנדה ונפל בתוך טווח התצפית של ציוד תיעוד הנסמך על נתונים הנאספים מהשמיים והן מהקרקע. במחקר החדש של אוניברסיטת קלגרי, החוקרת הראשית גאלארדו-לקורט ושותפיה החליטו להשתמש בנתונים שנאספו באותו הלילה למחקר נוסף על אודות מקורותיו המסתוריים של "סטיב".

תעלומה ייחודית

לטובת המחקר החדש, צוות החוקרים שילב בין תמונות שצולמו במצלמות מהקרקע, ביחד עם נתונים שנאספו מלוויינים, שצויידו במכשירים המסוגלים לגלות חלקיקים טעונים שיורדים דרך האטמוספירה של כדור הארץ.

(צילום: נאס"א)

בניגוד לממצאים מהמחקר שפורסם על "סטיב" מוקדם יותר השנה, הלוויין לא זיהה חלקיקים טעונים שירדו לעבר השדה המגנטי של כדור הארץ. לפי החוקרים, המשמעות היא שסטיב כפי הנראה אינו צורה של "זוהר הקוטב", אלא משהו אחר לחלוטין.

מה הדבר הזה יכול להיות? גאלארדו-לקורט אומרת כי מדובר במשהו "לחלוטין בלתי מוכר", אבל כדי לשמר את המחקר בנושא, היא ושותפיה מכנים את הכוח המסתורי הזה "זוהר שמיימי".

"בהתבסס על התוצאות שלנו, אנחנו מצהירים כי 'סטיב' כנראה קשור לתהליך יונוספירי", כתבו החוקרים במחקרם בהתייחס לרמה האטמוספרית שמשתרעת בין 80 ל-1,000 ק"מ מעל פני כדור הארץ ויושבת בדיוק מתחת לשדה המגנטי של הפלנטה. תצפיות נוספות שייאספו מרמות שונות של האטמוספרה יידרשו בכדי לחלץ את הסיבות לתעלומת התעלומות - איך נוצר "סטיב".