שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אחרי 29 שנים: אישה תפוצה על צלקת מלידתה
    ביהמ"ש האמין לצעירה שיש לה צלקת על ידה מאז שהיא זוכרת את עצמה. נקבע שביה"ח לא תיעד את האירוע כראוי, והוא ישלם כ-82 אלף שקל
    בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתה של בת 29 נגד קופת חולים כללית, הבעלים של בית החולים השרון בפתח תקווה, וחייב אותה לפצות את הצעירה ב-81,750 שקל בגין צלקת בידה שנגרמה בעת לידתה. השופט משה תדמור-ברנשטיין שוכנע שהצלקת נגרמה כתוצאה מרשלנות צוות בית החולים.

     

    התובעת נולדה במשקל 1,020 ק"ג כאשר אמה הייתה בשבוע ה-33 להריונה. הלידה בוצעה בניתוח קיסרי לאחר שאובחן עיכוב בהתפתחות התוך רחמית. לאחר מכן היא שהתה בפגייה של בית החולים. מאז, לדבריה, יש לה צלקת באורך של כ-4.5 ס"מ על ידה הימנית, הגורמת לה לכאבים ומגבלות. התובעת טענה שהצלקת נגרמה במהלך הלידה או אחריה וסיפרה שמאז שהיא זוכרת את עצמה סיפרו לה הוריה שבבית החולים "נשברה אינפוזיה", וכך נגרם פצע שהוביל לצלקת.

     

    בנוסף היא טענה כי בית החולים לא ניהל מסמכים ורשומות המתארות במדויק את כל מה שהתרחש בלידה ואחריה. לשיטתה, בהיעדר נתונים, האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהצוות הרפואי התרשל. בחוות דעת של מומחה מטעמה נטען כי צלקת נוצרת מפצע כלשהו – עניין לא שגרתי המחייב הסבר.

     

    מנגד הכחישה הכללית את הדברים וטענה שמאחר שחלפו שנים רבות לא ניתן לאתר עדים רלוונטיים. לדבריה, אם נגרמו לתובעת נזקים הרי שהם תוצאה של פגם מולד או תאונה אחרת, אך אין קשר לניתוח הקיסרי או לאשפוזה בפגייה, ואף לא להתנהלות הצוות הרפואי.

     

    סוגיה מרכזית בדיון עסקה במסמכי בית החולים, שאמנם לא צוינה בהם צלקת או אירוע חריג, אולם כן נכתב כי אירע לתובעת פצע מסוים. השופט משה תדמור-ברנשטיין הגיע למסקנה כי הצעירה אכן לא קיבלה מענה ברור מהכללית, שבחרה לומר רק: "הכול ברור מהמסמכים, סה"כ פצע קטן שעבר". ברמה העובדתית הוא האמין לתובעת שעשתה רושם ישר, ודבריה על ה"סיפור" שסיפרו לה הוריה היו מדויקים.

     

    בנוסף נקבע כי מעצם קיומה, הצלקת מעידה על פצע או פציעה. לפי השופט, הצלקת עצמה מספרת סיפור "שנפקד מסמכי בית החולים, בעוד מצויים בהם אזכורים המאששים שאכן אירע; אזכורים, שמעוררים שאלות, ואולי תהיות, שלנתבעת אין מענה לגביהן... ילוד שאך נולד ומטופל בפגייה, צפוי ככלל להיות ללא מתום". הוא הדגיש כי חוק זכויות החולה מחייב לתעד פצע או פציעה הזמן אמת, כולל אזכור של הצטלקות.

     

    בנסיבות אלה המהלך המשפטי שביצע השופט תדמור-ברנשטיין היה "היפוך נטל ההוכחה": קופת חולים כללית היא שהייתה צריכה להוכיח שהצלקת לא נגרמה באשמתה – דבר שלא הצליחה לעשות, כיוון שלא הציגה אף ראיה או מסמך המצביעים על אפשרות אחרת.

     

    בתוך כך הוא דחה את הטענה שלפיה התובעת הייתה חייבת להביא את אביה לעדות (אמה הלכה לעולמה), והבהיר כי לא היה הכרח לעשות זאת, והדבר לא היה מוסיף משקל ממשי לגרסתה.

     

    לאחר שחישב את נזקיה, שכללו בעיקר כאב וסבל ואובדן כושר השתכרות, הורה השופט לכללית לשלם לתובעת 63,750 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עידו ארז
    אילוסטרציה
    צילום: עידו ארז
    צילום: מיכאל טופיול
    עו"ד דפנה צדיקריו אלי
    צילום: מיכאל טופיול
    מומלצים