חי מתמיד: המארז החדש של שירי אריק איינשטיין הוא אוצר תרבותי

זה סיפור שמתחיל מעובדה מרגיזה, כמעט בלתי נתפסת. חלק גדול מסרטי ההקלטה המקוריים של המוזיקה שנוצרה כאן בעשורים קודמים כבר לא קיימים יותר. חלקם נזרקו לפח, אחרים ניזוקו מפגעי מזג אוויר או מתאונות אנושיות (כמו מחסן שלם שהוצף), ויש גם כאלה שפשוט נעלמו. ומדובר, לא פעם, בקלאסיקות הכי גדולות של המוזיקה הישראלית.

היום זה נשמע כמו חילול הקודש. בזמן אמיתי, דובר בחברות פרטיות, שלא פעם התייחסו לסלילים האלה כאל עול שצריך לאכסן ולטפל בו ללא תמורה. הרי התקליט כבר יצא. למרבה הצער, זאת הייתה הגישה הכללית במדינה. ע"ע ארכיון רשות השידור, שלא שימר גרסאות מקור של תוכניות מיתולוגיות, כמו פסטיבלי זמר שלמים.

בחזרה למוזיקה - התוצאה העגומה הייתה שבהיעדר סרטי ההקלטה המקוריים, הצלילים הונצחו על תקליט, שבהמשך הומר לדיסק ול-mp3. ובכך איבדו בדרך חלק גדול מאיכות הצליל. במילים אחרות, רובנו גדלנו על שירים ואלבומים שחשבנו שזהו הצליל המקורי שלהם, אבל בפועל קיבלנו גרסה הרבה פחות איכותית - וחשוב לציין שמדובר בהבדלים שגם אוזן ממוצעת לגמרי תדע לזהות.

עוד בערוץ המוזיקה:

ההבטחה שהתפוצצה: המוות הטרגי של אליה

דיקלה: "חוק הפונדקאות חשוך ולא אנושי"

"הטקסטים של ברסלב הם לא של הממסד הדתי"

כאן מגיע טוויסט קטן ומשמח בעלילה. לפני כשנה נמצאו במרתפים של חברת התקליטים פונוקול המאסטרים המקוריים של 15 אלבומים של אריק איינשטיין, שיצאו בין 1969-1978. אוצרות תרבותיים של ממש, כולל אלבומים מכוננים כמו "פוזי", "שבלול", "בדשא אצל אביגדור" ו"סע לאט". המאסטרים האלה עברו רה-מסטרינג, תהליך שמנגיש את הצליל המקורי, שסוף סוף ניתן ליהנות ממנו. וההנאה, בואו נסכם את זה כבר בשלב הזה, מובטחת. ההאזנה לאלבומים האלה, שמאוגדים במארז חדש בשם "שיר שחלמתי", היא תענוג אמיתי, שסוחט לא פעם קריאות הפתעה של ממש (נשברתי ב"קפה טורקי", זה אמיתי).

הסתער על אולפני ההקלטה ברעב אינסופי. אריק איינשטיין

הכל נשמע כל כך חי, עכשווי וטרי, כאילו נוקתה מהצליל המקורי שכבת אבק סמיכה. סיבה מספיק טובה בכדי לרכוש את המארז. סיבה נוספת היא אלבום בונוס שמצורף לו, וכולל קטעים נדירים של איינשטיין שיצאו רק בתקליטונים ובתקליטי שדרים. יש כאן שלל סוכריות, לכל מי שמתמצא בקטלוג של אריק (במקרה שלו, מדובר בהרבה יותר מעכברי מוזיקה אובססיביים). גרסאות באנגלית ללהיטים כמו "אל תוותרי עליי", "אני ואתה" ו"טוב לי", שירים שלא יצאו מעולם דוגמת "מיידלע", עם יצחק קלפטר ועוזי פוקס (רוק פסיכדלי ביידיש. הזוי?) ואולי גולת הכותרת – שיר שנגנז מתוך הקלטות "ארץ ישראל הישנה והטובה ג'" בשם "ועוד לא אמרתי הכל". אבנר קנר הלחין את הטקסט של נתן זך, והתוצאה יפה ומרגשת.

נשמע חי. אריק איינשטיין

למארז מצורף ספרון בן 80 עמודים, שכולל הערות והארות לגבי האלבומים שכלולים בו. הכותבים הם מומחים כמו יואב קוטנר ובועז כהן, לצד כמה משותפיו של איינשטיין ליצירה, דוגמת יוני רכטר ושם טוב לוי. צילומים וקטעי ארכיון משלימים מוצר חשוב ומכובד, שיכול וצריך להפוך למתנת חג מעולה.

הצביעו לשירים ולאמנים שעשו לכם את השנה במצעד של ynet וגלגלצ

ועכשיו, משהו על האלבומים עצמם. אחת המעלות של המארז היא שהוא משקף תקופת פעילות רציפה של איינשטיין. כמעט עשור שלם, שאופיין ביצירתיות פשוט אדירה. לא פחות מ-15 אלבומים, בשנים שבהן הטכנולוגיה הייתה מוגבלת לאין ערוך מהיום. מדובר בכוכב גדול, שיכול להרשות לעצמו לייצר הרבה פחות מוזיקה (וגם עסוק באותו עשור בסרטי קולנוע ובסדרת הטלוויזיה "לול"), ועדיין מסתער על אולפני ההקלטה במין רעב אינסופי.

התוצאה יפה ומרגשת. עטיפת המארז

הפרט הברור השני, כשבוחנים את רצף האלבומים, הוא הגוון הסגנוני יוצא הדופן שלהם. יש כאן פופ-רוק פסיכדלי, ב"פוזי", "שבלול" ו"פלסטלינה", אלבומי ילדים (תקדימיים, במובן הזה שהם נעשו כמו אלבומי מבוגרים לכל דבר, עם "טובי היוצרים"), רוק סבנטיז בשיתוף מיקי גבריאלוב וסדרת אלבומים של שירים ישנים, תחת המותג "ארץ ישראל הישנה והטובה". חיפוש דרך מרתק, קדחתני ממש, בייחוד על רקע המשך דרכו המוזיקלית של איינשטיין שהתקבעה על סוג של פופ-רוק רך (ולא פעם נפלא, ללא קשר).

עוד נתון מרשים הוא כמות הפרטנרים שאיינשטיין עבד איתם לאורך העשור. חלק גדול מהאלבומים נעשו בשיתוף פעולה מלא עם מוזיקאי אחד, ואלה שמות: שלום חנוך, רוב האקסלי, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי ואבנר קנר. ועוד לא דיברתי על המוזיקאים שהשתתפו באלבומים, שהם פחות או יותר כל נבחרת המוזיקה הישראלית של אותם ימים. באלבום "אהבה פנים רבות לה", למשל, הראשון שאיינשטיין הקליט עם יוני רכטר, ניגנו מאיר פניגשטיין, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק. כלומר, למעלה ממחצית כוורת. אולארצ'יק קיבל קרדיט על "גיטרה בס, קולות ורעיונות". באלבום "ילדים" (1976) השתתפו שלמה ידוב ואיתן גדרון, הבסיסט של תמוז. להקת הצ'רצ'ילים ניגנה ב"ארץ ישראל הישנה והטובה" הראשון. מתי כספי מבליח עם גיטרה ב"ארץ ישראל הישנה והטובה ב'". יהודית רביץ וקורין אלאל נותנות בקולות רקע בכמה וכמה אלבומים וכו'.  

ועוד עניין מרתק. לצד החדשנות המוזיקלית וחיפושי הדרך האמנותיים, איינשטיין מקליט כמה וכמה אלבומים מבית "ארץ ישראל הישנה והטובה", שבהם הוא מחדש שירים ישנים, כמו "רותי" ו"יצאנו אט", וגם מקליט כמה חדשים שמתמזגים עם אותו קו מוזיקלי (דוגמת "ערב מול הגלעד"). "זה השפגט הידוע", הוא הסביר את אהבתו לאלבומים האלה, "רגל אחת בהווה ורגל אחת בעבר". בחירה מאד לא צפוייה עבור זמר צעיר, פופולרי ו"מגניב". וכזו שאולי מסבירה חלק מסוד האהבה של הקהל הישראלי לאריק איינשטיין, שהיה מחובר לארץ הזו באמת בכל נימי נפשו.