שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא אשלח את בתי להפקרות של הפעוטונים
    הממשלה ממסמסת את חוק הפיקוח על המסגרות לגילאי 3-0. עד שהעתירה שלנו לבג"ץ תתקבל, אני אמשיך לשלם 4,120 שקל בחודש לגן איכותי

     

    ענבר שקד דליות ()
    קרן וענבר שקד דליות

    4,120 שקל בחודש. במילים: ארבעת אלפים, מאה ועשרים שקל. זהו התשלום החודשי שבו אני צריכה לשאת החל מספטמבר עבור גן לבתי קרן בת השנתיים. נכון – יש גנים זולים בכ-1,000 שקל בחודש, מטופחים פחות או יותר, עם צוות אוהב, אוכל חם ומיקום קרוב או רחוק יותר מהבית. ובכל זאת, האינסטינקט של "משהו שם לא נראה לי עד הסוף" פשוט הכריע אותי.

     

     

    אנחנו לא משפחת אצולה, ועדיין אני לא בטוחה איך נעמוד בסכום הזה, אבל אני מבינה את מה שהמדינה לא מבינה: אין מחיר לביטחון של התינוקת שלי ואין מחיר למה שהפך למילה גסה, "חינוך".

     

    יש לי יותר מתחושה שהאנשים בחלונות הגבוהים יודעים היטב על מסכת ההפקרות במעונות היום בגיל הרך, אבל ממש כמו שדוחפים לאימהות צעירות מוצרים לפני הלידה שספק אם הן תשתמשנה בהן, גם את הלוקשים על חוק הפיקוח שמנסים למכור לנו, קיבלנו רובנו די יפה.

     

    חוק הפיקוח על הפעוטונים עבר בקריאה ראשונה והמהות שלו היא הגדלה תוך שבע שנים של התקציב ל-280 מיליון שקל לצורך הסדרת מערך המסגרות לטיפול בילדים בגילאי 3-0 והקצאת כוח אדם נוסף. התקציב ישמש בין השאר להדרכת והכשרת מטפלות, פיקוח, סבסוד התקנת מצלמות ועוד. בתחילה יחול החוק על מעונות שבהם שוהים לפחות 28 פעוטות, לאחר מכן על מעונות שבהם 18 פעוטות ורק מהשנה השביעית על כל מעון שבו שבעה פעוטות לפחות.

     

    אז שר החינוך נפתלי בנט סימן V נוסף, אבל עד שהחוק ייכנס לתוקף מלא הבת שלי תהיה בת תשע. מה יקרה עד אז? האבסורד הוא שדווקא היכן שהפיקוח והתקציב נדרשים באופן דחוף – המסגרות הקטנות בבתים הפרטיים ובדירות השכורות - נצטרך לחכות. וגם בעוד שבע שנים, בקצב חילופי הממשלות והשרים במדינת ישראל, אין כל ערובה שהחוק יעבור.

    ענבר שקד דליות ()
    קרן וענבר שקד דליות עם חבר

    את המלכודת הזאת הבינה קבוצת הורים בהובלתה של ענת דייגי, שעתרה לבג"ץ כדי להוציא מהארון את חוק הפיקוח הקיים שנחקק ב-1965. הוא כולל גם את הפעוטונים המתנהלים בבתי מגורים, שיחויבו לעמוד בתקנות שייקבעו על ידי שר העבודה והרווחה ולעמוד בפיקוח וברישוי. אך לשם כך מן הסתם יש לקבוע תקנות, כי אלו מעולם לא הוגדרו, מה שהוביל לכך שלאורך השנים החוק לא נאכף ונשכח.

     

    ב-2007 כבר נעשתה פנייה לבג"ץ בעניין בדרישה לאכוף את החוק וב-2010 ביקשו השופטים למשוך את העתירה, כיוון שהיו בטוחים שיעבור חוק הפיקוח החדש דאז, שהוביל הח"כ דאז, זבולון אורלב. בפסיקה צוין שאם לא יקודם פתרון מהותי תוך זמן סביר, ישנה עילה לפנייה נוספת.

     

    אלא שמאז לא השתנה דבר, ולכן ההורים העומדים מאחורי העתירה הנוכחית דורשים את אכיפתו בפועל של החוק הקיים, ומפנים אצבע מאשימה לממשלת ישראל. חרף המאמצים הכבירים שמנסים להוביל הורים באופן יחידני, עתירה מסוג כזה היא צעד ממשי שהופך אותנו ההורים מ"ציבור זועם" ש"רק" מגיע להפגנות, לציבור אקטיבי שמבין את הכוח שיש לו להשפיע על תקנות וחוקים בפועל.

     

    היום שבו נוכל להפסיק לשלם חצי מהמשכורת שלנו או יותר בעבור ביטחון וחינוך ילדינו תלוי גם בנו. כי ההזנחה הפכה למדיניות שאף אחד לא ייתן עליה את הדין, אולי אפילו לא בפעם הבאה שילד או תינוק ישלמו עליה מחיר יקר הרבה יותר. בחייהם.

     

    • ענבר שקד דליות, אימא לקרן בת השנתיים, היא דוברת "הברית הישראלית" המובילה את המאבק לפיקוח על הפעוטונים

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים