שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    הקשר שבין הסופרבול לבחירות המקומיות

    המשותף בין שני עולמות התוכן - הספורט התחרותי הקבוצתי וקמפיין פוליטי - הוא גדול יותר ממה שאתם מדמיינים

    במהלך התקופה הזו של השנה אני מצליח להבין ולהזדהות עם אורח ואופי חייהם של מצילי הים. אני מה שמוגדר במחוזותינו "יועץ אסטרטגי" או "קמפיינר", ו"עונת הרחצה" שלנו מתחילה איפשהו במהלך החורף שלפני שנת הבחירות לרשויות המקומיות ועד לסתיו, בו נקבע מועד הבחירות עצמן (בדרך כלל לקראת סוף חודש אוקטובר). לעומת מצילי הים שחיים בהמתנה בערך חצי שנה בין העונות, עם הקמפיינירים מוצא עצמו "נח" ארבע שנים, למעט בחירות מיוחדות שנופלות בין לבין מסיבות שונות.

     

    עיקר הממצאים בעבודת הדוקטורט שלי, בנושא של מנהיגות של מאמני ספורט, מייחסים חשיבות רבה למאפייני המנהיגות של המאמן בהצלחת הקבוצה. אף בניתי מודל מחקרי שהצליח לזהות את המאפיינים שינבאו הצלחה או כישלון של מאמן בהתאם להתנהלות שלו. חשוב להדגיש שממצאי המחקר ניתנים להכללה בהקשרים ארגוניים אחרים-  בעיקר בסוגייה של מעברי תפקיד בהיררכיה הארגונית. עם זאת, מאז תחילת העבודה במהלך מערכת הבחירות הנוכחית, אני מוצא את עצמי חושב לא מעט על הממשקים וההקבלה בין שני עולמות התוכן - הספורט התחרותי הקבוצתי וקמפיין פוליטי. הדמיון הברור מאליו הוא המרכיב התחרותי. לכן, בסופו של דבר מתנקזים אל עולמות התוכן האלה לחץ, אינטנסיביות והרבה רגשות. ההכנות, ההתארגנות ובעיקר האסטרטגיה והיכולת לתת מענה לתרחישים בזמן אמת מאוד דומות.

     

    הילארי קלינטון. כן, גם היא קשורה לסיפור (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    הילארי קלינטון. כן, גם היא קשורה לסיפור(צילום: רויטרס)

     

    קבוצה תחרותית מתחילה את העונה בתהליך של יצירת סגל - היא נפרדת משחקנים שלא עמדו בציפיות ורוכשת שחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה להישגים המצופים. אם משווים את זה לעולם התוכן הפוליטי, הרי שמועמדים פוליטיים יוצרים לעצמם פלטפורמה ו"כוורת" אנושית של מומחים ומועמדים שאיתם הם חושבים שסיכוייהם להצליח גבוהים יותר. כמו בספורט, אחרי כמה משחקים (מהלכים והתנהלות בעולם הפוליטי) מתחיל להתבהר הכיוון שאליו הולכת הקבוצה ו/או המפלגה או מעמדו של המועמד, וכמו בחלון ההעברות, מצרפות מפלגות ומועמדים ג'וקרים חדשים.

     

    אחרי בניית הסגל, מתחיל צוות האימון בבניית האסטרטגיה והדרך בה הוא מאמין שהקבוצה צריכה לשחק. זה כמובן חייב להיות מותאם לסגל שנבנה. מן הסתם הייתם חשובים שזה צריך להיות הפוך - המאמן מגיע עם פילוסופיית המשחק שלו ואז הוא בונה סגל חלומות שיוכל לממש את חזון המשחק שלו. זה נכון במציאות אוטופית. בעולם האמיתי לא תמיד מצליחים להחתים את השחקנים שרוצים ואז, בעצם, נאלץ צוות האימון להתאים את השיטה לסגל.

     

    ואז יוצאת הקבוצה למחנה האימונים ואימוני טרום עונה. כאן בעיני נמצא אחד משני המרכיבים העיקריים בדמיון בין שני העולמות. אנסה להמחיש זאת בדוגמה מעולם הפוטבול. סופרבול 49, סוף עונת 2014. אחד הדרמטיים בהיסטוריה של הענף. לגמר מגיעות ניו אינגלנד של טום בריידי וסיאטל סיהוקס עם המאמן פיט קרול וסוללה של כוכבים. בהתאם, המשחק התפתח להיות צמוד ומותח. שתי דקות ושתי שניות לסיום המשחק הוביל בריידי את קבוצתו ליתרון 24:28, ואז יצאה סיאטל בהנהגתו של ראסל ווילסון לדרייב מכריע. אחרי שתי מסירות מדויקות ואחת מפלצתית, סיאטל הגיעה לקו 5 היארדים כשהשעון מראה 1:05 לסיום המשחק. מרשון לינץ' נשא את הכדור 4 יארדים נוספים, אבל באופן מפתיע, הן בשל הקירבה לאנדזון והן בשל העובדה שלינץ' היה אחד הרצים הטובים בליגה, בחר המאמן לסמן מהלך של מסירה. הביצוע היה כמעט מושלם - רק שמשום מקום הגיע מלקולם באטלר, חטף את הכדור והבטיח לבריידי עוד טבעת.

     

    התוצאה של ההחלטה שקיבל קרול (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    התוצאה של ההחלטה שקיבל קרול(צילום: רויטרס)

     

    ולמה זה קשור לבחירות? כי אחד העקרונות שאני חוזר עליהם הוא עיקרון הפוטבול - לעבוד שישה חודשים על מהלך של שש שניות. לעבוד משך תקופה ארוכה ולבנות תשתית שתדע לתת מענה לאירועים בפרקי זמן קצרים. קמפיין פוליטי רווי מטבעו באינטנסיביות, ולכן היכולת לתת מענה מהיר ונכון למצבים מורכבים היא הכרחית - תשאלו את צוות הקמפיין של הילארי קלינטון כמה זמן לקח להם להגיב לכך שדונלד טראמפ האשים אותה בשחיתות. עד שהם התעוררו המשחק נגמר.

     

    נקודה מעניינת נוספת בעולם הבחירות המוניציפליות הוא העובדה שבתחילת הקמפיין צצים מועמדים כמו פטריות לאחר הגשם. כמות המועמדים הגדולה יוצרת מצב דומה מאוד למצב של ליגה סדירה ופלייאוף. כלומר, יש בעצם שני שלבים בקמפיין. הליגה הסדירה, שבה "משחקים משבת לשבת", אוגרים נקודות ובעצם יוצרים מומנטום לקראת ה"מאני טיים" - ובסופו של דבר, במקרים רבים שורדים שני מועמדים שמגיעים ליום הבחירות. בלא מעט רשויות מקומיות יש גם סיבוב שני, ממש כמו סדרת גמר.

     

    בספורט האמריקאי ידועה התפיסה לפיה הפלייאוף הוא עונה בפני עצמה. ולכן, גם הסטטיסטיקה מתאפסת ומתחילה מחדש. לכן, יכולת הקלאץ' של שחקנים ושל הקבוצה כמכלול היא משמעותית וחשובה. תשאלו את קבוצת הכדורסל של מכבי חיפה, שבזכות התעלות של שחקנים ספציפיים ושל הקבוצה עברה לפני שנתיים את הפועל חולון (שניצחה בכל שלושת המשחקים בין הקבוצות בעונה הסדירה ההיא) ואת מכבי ת"א, והגיעה מרחק משחק אחד מאליפות. מכבי ת"א של דייויד בלאט היא דוגמה מצוינת נוספת להתעלות ברגעים החשובים וניצחונות על קבוצות עדיפות. הספורט האמריקאי מלא בסיפורי קבוצות שהתעלו בפלייאוף בניגוד לרמה וליכולת שלהן במהלך העונה.

     

    ואיך כל זה מתקשר לבחירות? בשלבים הראשונים של הקמפיין כל המועמדים מנהלים את הקמפיין כאילו הם הולכים לנצח. מהר מאוד מתחילה להתבהר הטבלה. מי בצמרת ומי מועמד לירידה. בכל מקרה, גם בגלל פרקי הזמן הארוכים - בדרך כלל קמפיין בחירות כזה נמשך כמה חודשים וגם בגלל שתמונת "העולים לפלייאוף" לא ברורה, יש מעט מאוד דברים שקורים במהלך החודשים הראשונים שמשפיעים באמת ומכריעים את גורל תוצאות הבחירות. לכן, כמו בעונה הסדירה, מה שעושים המועמדים הוא לצבור נקודות (תומכים) ומומנטום לקראת הפלייאוף. ועם זאת, אני חוזר על משפט שכתבתי קודם - מה שעשית בעונה הסדירה לא ממש חשוב כי מה שקובע הוא איך תשחק בפלייאוף. May the Games begin!

     

    *הכותב הוא דוקטור המתמחה בפיתוח מנהיגות למאמני ספורט ומייעץ למאמנים ולקבוצות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים