שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    יובל מסנר יצא בזול. הרשת לא שוכחת זאת
    לפני 30 שנה הסתפק בית המשפט בעונש קל למוזיקאי שקשר בת 17 למיטה בביתו ואנס אותה פעמיים. אבל עכשיו כבר יש פייסבוק ו-metoo#

     

    משמאל יובל מסנר (צילום: מיכאל קרמר)
    יובל מסנר אחרי מעצרו(צילום: מיכאל קרמר)
     

    בלילה שבין 9 ל-10 ביולי 1989 קשר גבר צעיר נערה למיטתו ואנס אותה בברוטאליות מזעזעת. חרף הודאתו המלאה במעשה, בית המשפט עיקם אף אל מול "התנהגותה המתירנית" (כך בגזר הדין) של הנערה. האנס הורשע ונידון לחצי שנת מאסר בפועל בלבד ולמאסר על תנאי של שנה לפרק זמן של שלוש שנים.

     

    • לקריאת גזר הדין המלא של יובל מסנר – לחצו כאן

     

     

    מאז ועד היום מפלס אותו גבר, כבר לא צעיר, את דרכו חזרה אל הקונצנזוס. הגבר הוא כמובן המוזיקאי יובל מסנר, ששמו חזר לדיון הציבורי נוכח הקריאות להחרים את הופעת האיחוד של להקת טאטו בהשתתפותו. ההופעה הזו היא לא הראשונה ולא השנייה של מסנר בשלושת העשורים שחלפו מאז. למעשה, חרף פרופיל ציבורי נמוך, הוא המשיך להקליט ולהופיע באופן רציף.

     

    אז למה דווקא הפעם הביקורת פרצה את גבולות האדישות? כי גם היום מערכת המשפט לא ממהרת להטיל עונשי מאסר ארוכים על אנסים. ההיפך הוא הנכון: היא ממשיכה ומטילה עונשים מגוחכים על עברייני מין ואנסים שקורבנותיהם, לעומתם, מצולקים ומצולקות לעד.

     

    תגובת הרשת, הנשית בעיקר, להופעתו של האנס (בדימוס?) מצביעה על כך שהגיעו מים עד נפש. רבים ורבות מאמינים שהחוב של מסנר לא שולם לחברה במלואו. החברה עדיין זועמת ולא מוכנה לקבל את הנורמליזציה שמבקש לעצמו מסנר, והפעם, לשם שינוי מבורך, היא לא שותקת.

     

    השאלה הבלתי נמנעת היא האם הזעם החברתי הזה מצביע על חוסר שביעות רצון מהענישה, או שבעידן ה-metoo# אין לעברייני מין דרך חזרה לחברה ואל הבמה? ואולי הזעם היה שם תמיד, וההתעוררות החדשה יחסית, אווירת ה"לא שותקות עוד", הצליחה לפרוץ את מחסומי התקשורת ולהגיע לקדמת הבמה וסדר היום?

     

    כפי שזה נראה, אנחנו בפתחו של עידן חדש אחרי שנים שבהן הטרדות מיניות נופנפו כלאחר יד, תקיפות מיניות נחשבו במקרה הטוב למעידה ואונס היה, יותר מדי פעמים, אשמת הקורבן. הגיע שלב תגובת הנגד. אין לי ספק שגם מי שבחר או בחרה בעבר להגיע להופעותיו של מסנר נדרשים בימים אלה למחשבה על עברו. על רקע הביקורת, לא בטוח שאנשים ישובו בעתיד להופעות שלו, אם יהיו כאלה, בלי תחושת בושה.

     

    זהו הישג אדיר של ארגוני הנשים, של קבוצות הנשים ברשתות החברתיות ושל כל אישה (וגבר) באשר היא ש"מעבירה את זה הלאה". הרשת החברתית, שהאלגוריתם שלה ככל הנראה לא מפלה ברמת החשיפה בין מגדרים, מאפשרת לנשים להשמיע את קולן ללא מחסומים. אם בכל מקום אחר - בתקשורת, בבתי המשפט, בסגל הבכיר של האוניברסיטה – הן נתקלות בתקרת זכוכית, ברשת החברתית היא פשוט לא קיימת.

     

    נתונים מוכיחים שזה נכון למדינות שבהן לנשים וגברים יש גישה שווה לרשת. בישראל, אגב, לפי נתונים שמקורם בפרסומי פייסבוק עצמה, יותר נשים משתמשות ברשת הזו מאשר גברים, בדומה לארה"ב ומדינות מערביות נוספות. במצב דברים כזה, נשים בישראל בהחלט יכולות - היום יותר מתמיד - להחליט שהן לא עוברות בשתיקה על החזרת עברייני מין לקונצנזוס.

     

    ואם נחזור למסנר, עולה השאלה מהי ענישה מתאימה לאנס? האם יש ענישה שתאפשר לו לשלם חובו לחברה? אם בתי המשפט לא השכילו לגלות זאת, כנראה שחוכמת ההמונים תגלה. מה שבטוח הוא שלגבי מסנר ודומיו, החיים הולכים להיות הרבה פחות קלים, ובצדק רב הם יהיו כאלה.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים