קווים לדמותו של העוני בישראל
מהו קו העוני של ביטוח לאומי, ומדוע נדרשים מדדים חלופיים למדידת העוני בארץ? מה עושה הממשלה למיגור העוני, והאם גם אתם חלק מ"העניים החדשים" המתקשים להגדיר עצמם ככאלו? כתבה ראשונה בסדרה
3,260 שקלים בחודש – זהו קו העוני הרשמי לאדם בישראל, על פי דו"ח המוסד לביטוח לאומי. אדם שהכנסתו הפנויה (מעבודה, הון ונכסים, אחרי תשלום מיסים ישירים וקבלת קצבאות) נמוכה מסכום זה מוגדר עני.
הביטוח הלאומי קבע "סולם שקילות" שמאפשר למדוד את הצרכים של משפחות בגדלים שונים, ומחושב מתוך הנחה שככל שהמשפחה גדלה, תוספת ההכנסה הנדרשת עבור כל נפש נוספת קטנה. לדוגמה – ההוצאה על דלק אינה גדלה ב-50% כאשר שלושה בני משפחה נוסעים ברכב לעומת שניים, וכך גם הוצאות אחרות כמו חשמל, ולכן משפחה בת שלוש נפשות מחושבת כ-2.65 נפשות, משפחה בת ארבע נפשות מחושבת כ-3.2 נפשות וכו'.
קו העוני למשפחה בת שתי נפשות עומד על 5,216 שקלים, ולמשפחה בת שלוש נפשות על 6,911 שקלים. מעט פחות מ-10,000 שקלים לחודש נדרשים למשפחה בת חמש נפשות כדי לא לחיות בעוני, ולמשפחה בת תשע נפשות - 14,603 שקלים.
ההכנסה הפנויה לנפש היא הפרמטר שעל פיו נקבע קו העוני. במקרה של משפחה לוקחים את ההכנסות הפנויות של כל המפרנסים ומחלקים במספר הנפשות במשפחה (על פי הסולם של הביטוח הלאומי). אחר כך בודקים מהי ההכנסה החציונית לנפש אחרי מיסים וקצבאות, שהיא ההכנסה שבדיוק מחצית מאזרחי ישראל עוברים אותה.
קו העוני מוגדר כמחצית מההכנסה הזו, עם שקלול של גודל המשפחה. מדידת העוני בישראל היא יחסית, בהשוואה לרמת החיים במדינה. לכן כשרמת החיים עולה, כפי שקורה משנה לשנה, עולה גם קו העוני הנגזר ממנה.
על פי חישוב זה, בשנת 2016 חיו בעוני 22% מהאנשים בישראל, שמספרם היה 1,809,200. בישראל יש 463,300 משפחות עניות, ושיעורן הוא 18.6% מכלל המשפחות בארץ. שיעור הילדים העניים עומד על 31.2%, ומספרם הוא 842,300. בקרב הקשישים שיעור העוני עומד על 16.9%, ומספר הקשישים העניים הוא 166,900.
האוכלוסייה החיה בעוני אינה קבועה מתקופה לתקופה. חלק נחלץ מעוני, חלק אחר מצטרף לאוכלוסייה זו וחלק נוסף חי בעוני תקופה ממושכת. מנתוני שנת 2016 עולה כי 60% מהמשפחות העניות חיות בעוני מתמשך.
מדד העוני האלטרנטיבי
קו העוני בישראל אמנם מחושב באופן יחסי להכנסה החציונית, בהתאם להגדרה המקובלת במדינות המפותחות, אך יש הטוענים כי ההתייחסות להיבט של ההכנסה בלבד במקום לבחון את היכולת למלא את הצרכים הבסיסיים היא שרירותית, לא מגדירה אם ההכנסה מספיקה עבור קיום בכבוד ומחמיצה את מהותו של המושג "עוני".
לכן, במקביל למדד העוני הרשמי, פותחו מדדים אלטרנטיביים. אחד מהם הוא "המדד הרב-ממדי" שפותח על ידי מכון ERI עבור ארגון "לתת", ואומד את מידת המחסור של אדם בחמישה ממדים, המשקפים צרכים חיוניים לקיום בכבוד בישראל - ביטחון תזונתי, היכולת לעמוד ביוקר המחיה, דיור, בריאות והשכלה.
מחסור בממד הביטחון התזונתי נקבע על פי שאלון המורכב מ-15 שאלות הבודקות נגישות לכמות ולאיכות של מזון. "קו הרעב" של ארגון "לתת", המבוסס על המלצות משרד הבריאות לתזונה מינימלית הנדרשת לביטחון תזונתי, חישב את עלות סל המזון להבטחת התזונה הבסיסית למשפחה בת חמש נפשות.
בהתאם לבדיקה שנערכה בשנת 2017, עלות הסל הבסיסי עומדת על סך של 3,449 שקלים לחודש. מאחר שההוצאה על מזון גמישה - דהיינו נתונה להחלטתה של המשפחה, בניגוד להוצאות קשיחות כגון דיור או מיסים - פעמים רבות נאלצות משפחות החיות בעוני לוותר על צריכת מזון בסיסי כדי לממן הוצאות חיוניות אחרות.
מחסור בממד יוקר המחיה נקבע על פי ההכנסה הפנויה למשק הבית, היכולת הכלכלית להשתמש במערכת חימום וקירור, פיגורים בתשלומי חשבונות או חובות, ניתוק חשמל או מים בגלל אי עמידה בתשלומים ועיקולים ופעולות משפטיות עקב חובות. הסובלים ממחסור בממד זה מעידים כי אין ברשותם אמצעי חימום או קירור או שאינם יכולים להרשות לעצמם להפעילו כלל, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה לא מתוכננת גדולה מכמה מאות שקלים ושלא יצאו לבלות בשנה האחרונה כלל או יצאו פעם אחת בלבד.
מחסור בממד הדיור נקבע על פי מספר הנפשות הממוצע לחדר בבית, אם לאדם יש קורת גג קבועה, קיומם של ליקויים חמורים בבית שאינם מתוקנים מסיבות כלכליות, והמידה שבה אדם נמצא בסיכון לאבד את מקום מגוריו מסיבות כלכליות.
מחסור בממד הבריאות נקבע לפי סוג הביטוח הרפואי שאדם יכול לרכוש והיכולת הכלכלית לשלם עבור הטיפולים והשירותים הבריאותיים הנחוצים לו.
מחסור בממד ההשכלה נקבע לפי ההשכלה הפורמלית של אדם ולפי המידה שבה האדם מסוגל, אם הוא חפץ בכך, לרכוש השכלה גבוהה יותר. לדוגמה, אדם ללא תעודת בגרות, ושאין לו ולא הייתה לו האפשרות לשפר את מצבו ההשכלתי, יוגדר כבעל מחסור חמור בממד זה.
המדד יושם במדגם מייצג של 1,000 נשאלים בקרב האוכלוסייה הכללית. המדד מעניק לכל משיב ניקוד המייצג את מידת המחסור שלו, מ-1 (מחסור חמור מאוד) ועד 5 (היעדר מחסור) ביחס לאותו ממד, וכך קובע אם הוא נתון במצב של היעדר עוני, עוני או עוני חמור. כדי להיחשב עני בהתאם למדד הרב-ממדי, על האדם להימצא במחסור בשלושה ממדים לפחות, או במחסור בשני ממדים אם אחד מהם הוא חמור ומעלה (ניקוד 2 או 1), או במחסור חמור ומעלה באחד מהממדים הקריטיים, שהם ביטחון תזונתי ויוקר המחיה.
בהתאם למדד האלטרנטיבי לשנת 2017, שיעור העוני בישראל הוא 29.1%, ומספר העניים עומד על 2,525,000 איש. ביחס לדו"ח הרשמי מדובר בפער של 715,800 איש. שיעור הילדים העניים לפי הדו"ח האלטרנטיבי הוא 35.4%, ומספרם עומד על 1,061,00. ביחס לדו"ח הרשמי, מדובר בפער של 218,700 ילדים.
לאור העובדה שהדו"ח האלטרנטיבי מצביע באופן עקבי מאז 2014 על שיעורי עוני גבוהים במידה ניכרת מאלו של מדד העוני הרשמי של המוסד לביטוח לאומי, נבחנו מאפייניה של קבוצת האנשים שמוגדרים כעניים על פי המדד הרב-ממדי, אך לא על פי קו העוני הרשמי. מהבדיקה של ארגון "לתת" עלה כי העניים על פי מדד העוני הרב-ממדי בלבד סובלים משיעורי מחסור דומים לאלה של רוב עניי הביטוח הלאומי בדיור ובבריאות, ומשיעורים גבוהים יותר של מחסור בביטחון תזונתי ובהשכלה.
47.6% מהם סבלו בשנה האחרונה מניתוק של חשמל או מים או מחסימה או עיקול של חשבון הבנק, 48.1% צמצמו או דילגו על ארוחות, 50.4% ויתרו על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ מסיבות כלכליות ו-46.1% לא רכשו השכלה גבוהה בגלל גובה שכר הלימוד. לדברי הארגון, נתונים אלו מאששים את הטענה שמדד העוני הרשמי כפי שהוא מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי מציג הערכת חסר של שיעורי העוני באוכלוסייה.
הטיפול הממשלתי בעוני
דו"חות העוני והפערים החברתיים מלמדים על התקדמות מסוימת במאבק בעוני ובאי השוויון בחמש השנים האחרונות. עם זאת, חלקים ניכרים של הציבור חיים עדיין מתחת לרמה סבירה של קיום בכבוד, כך שנותרה עבודה רבה לעשות כדי לשפר את המצב החברתי-כלכלי במרכז הארץ, בפרט בירושלים, ובפריפריות הצפונית והדרומית של ישראל.
ננקטו כמה צעדי מדיניות שהמדינה צופה כי ישפיעו בשנים הקרובות בכיוון של הפחתת ממדי העוני. ראשית – שכר המינימום הועלה ל-5,300 שקלים בחודש. עלייה זו צפויה להפחית את ממדי העוני והאי שוויון בקרב האוכלוסייה העובדת, שיותר מרבע ממנה משתכרת עד שכר המינימום.
כמו כן, בשנה וחצי האחרונות הועלו קצבאות הנכות, הזקנה והשארים בתוספת השלמת הכנסה. בנוסף, הוגדלה תוספת הוותק עבור כל שנת ביטוח, מה שעשוי להשפיע על עקרות בית שעבדו פחות מ-12 שנים, עולים חדשים ועוד קבוצות שחוק פנסיה חובה חוקק בשלב מאוחר מדי של הקריירה המקצועית שלהן.
יעדי הוועדה למלחמה בעוני רחוקים ממימוש
ביולי 2014 הגישה את המלצותיה "הוועדה למלחמה בעוני" בראשות יו"ר ועדת הרווחה של הכנסת, ח"כ אלי אלאלוף. במסגרת ההמלצות, שהוגשו בשני כרכים עבי כרס, הועלו הצעות לקידום המצב החברתי-כלכלי בישראל, אך רבות מהן טרם יושמו, כגון שיפור בקצבאות הקיום ושיפור במיצוי הזכויות המגיעות למקבלי הקצבאות הללו ולעובדים בשכר נמוך.
הוועדה הציבה גם יעד כמותי לצמצום העוני, בדגש על אוכלוסיית הקשישים והילדים. כשהדו"ח פורסם, הנתונים העדכניים שהיו בידי חברי הוועדה היו משנת 2012. אז שיעור העוני הרשמי בישראל בכלל האוכלוסייה עמד על 23.5%, ובקרב ילדים על 33.7%. הוועדה הציבה בדו"ח יעד שלפיו עד שנת 2024 שיעור העוני הרשמי בישראל יירד לרמתו הממוצעת בשנת 2012 במדינות OECD – 10.9% בכלל האוכלוסייה ו-13% בקרב ילדים.
הפער בין היעדים כפי שהוצעו על ידי הוועדה למציאות עדיין גדול. כדי להגיע ליעד, נדרשה ירידה שנתית ממוצעת של כ-0.6% בשיעור העוני הרשמי באוכלוסייה הכללית ושל כ-1% בשיעור העוני בקרב ילדים. עם זאת, בארבע השנים שעברו מאז פרסום היעדים שיעור העוני הרשמי ירד בסך הכל ב-1.5% באוכלוסייה הכללית, וב-2.5% בקרב ילדים. בקצב הזה לא נראה שהיעדים יושגו בעוד כשש שנים, כפי שקיוו כולם.
עוני חדש ובלתי צפוי
"בראשית האלף הנוכחי חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש", מספרת פרופ' עמיה ליבליך, מחברת הספר "קולות: עוני חדש בישראל". "מדובר בתחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. בני גילי נוכחו בחוסר יכולתם להבטיח את עתידם של ילדיהם ולתת להם תשתית כלכלית איתנה, ובעיקר התברר להם הקושי לרכוש למענם מקום מגורים".
בחיפושיה אחרי מרואיינים עבור הספר נתקלה ליבליך בקשיים רבים. אף שהתופעה רווחת, קשה היה למצוא מי שיעמוד מולה ויודה בפניה ובפני עצמו כי הוא "עני". "בכלל, לא נוח לי שלא נוח לי! מדוע זה כל כך קשה לשוחח על המצב הכלכלי? הרי לא עשיתי שום דבר רע! להרגיש מובך על ידי אספקטים מסוימים של החיים, שהם לא בדיוק מה שרציתי שיהיו – זה לא לעניין! מדוע אני מתביישת? זה לא שאני הולכת לספר לך עכשיו על עבירות שביצעתי, אלא שאף פעם לא דיברתי על דברים כאלה, גם לא עם קרובים או ידידים", מספרת נורה (שם בדוי), גרפיקאית וצלמת בת 65 המתארת בספר את מצבה הכלכלי הקשה.
במשך שנה ראיינה ליבליך, בספר שזכה בפרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת תשע"ו, אנשים ונשים במגוון גילים שהגדירו עצמם "עניים חדשים" ובאו, בעילום שם וטשטוש פרטים, לספר את סיפורם. "מדובר באנשים המגיעים ממשפחות ממעמד סוציו- אקונומי בינוני ולא ממצוקה. אנשים משכילים שעובדים, ועדיין לא מצליחים לקיים את עצמם בכבוד", היא מסבירה.
"הלימודים העשירו אותי, ממש, אבל זה שאני לא מצליחה היום להתפרנס ולעמוד על הרגליים בכוחות עצמי זה... זה פשוט קשה", מתוודה בספר דליה (שם בדוי), מטפלת גוף-נפש בת 53. "תמיד הייתי עצמאית. מאז שאני זוכרת את עצמי לא לקחתי מההורים שלי אגורה, כבר בתור ילדה עשיתי בייביסיטר, כשקניתי את הדירה והאוטו, למשל, לא לקחתי מהוריי כסף בכלל. ועכשיו, בשנים האחרונות, בשנות החמישים שלי, אני נאלצת לקחת".
"אבא עזר לי לא מעט במהלך השנים, אבל היום הוא לא עוזר בכלל, אין לו מספיק בשביל לתת, ונראה לי גם שהוא לא יודע עד כמה המצב שלנו קשה. אני לא מבקשת מאף אחד, זה מצבי היום", מסבירה שיר (שם בדוי), מעצבת אופנה בת 51 שסיפרה לליבליך: "במשפחה אף אחד לא יודע בכלל כמה אנחנו נאבקים. תשמעי, מזמן לא בכיתי כך. חשוב לי שידברו על המצב הזה, שיידעו כמה קשה לחיות בארץ הזו, אפילו אם זה לא יעזור לחיים הפרטיים שלי. ככה זה לא יכול להישאר".
"אולי עוני חדש הוא עוני בלתי צפוי מנתוני הפתיחה של הסובלים ממנו", מסכמת ליבליך. "העניים החדשים הם אנשים שעמדו על רגליהם, או שהיו אמורים לעמוד על רגליהם בעולם הכלכלי, אך משום מה נשמטה הקרקע מתחת לרגליהם".
לפנייה לכתב/ת 
