בחצי האי המבודד לא רוצים להתחבר לעולם
בקצה הצפוני של איסלנד נמצא חצי האי הורנסטרנדיר. התושב האחרון עזב ב-1952, אבל המקום אהוב על מטיילים ומשפחות שמבלות שם את הקיץ. סוד הקסם: הניתוק. אין טלפונים, אינטרנט או חדשות. בקרוב זה עשוי להשתנות
סירה מגיעה לווידילייסופיודור, מפרץ קטן עם שם ארוך, ומורידה תרמילאים. הם יוצאים לטיול של יום שלם. קבוצה שסבלה ממזג האוויר הקודר ממתינה בינתיים על המזח כדי לעלות לסירה, ומשתוקקת לחזור כבר לאזור שבו אפשר להיות מחוברים לשאר העולם דרך ה-WiFi. זה ייקח לה חצי שעה. אין שום כביש שמוביל לחצי האי הנידח הזה, השוכן בצפון הרחוק של איסלנד, בדרך לחוג הארקטי.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בשביל שיחת טלפון בחצי האי הורנסטרנדיר צריך לעלות לראש ההר ולהתפלל שתהיה קליטה. גם אם תהיה קליטה היא תהיה כל כך חלשה, עד שנראה כאילו גם ענן שחולף בשמיים יוכל לשבש אותה. עוד מעט, אולי, הכול הולך להשתנות. האינטרנט עשוי להגיע גם לשמורת הטבע בהורנסטרנדיר, אחד המקומות היחידים שעדיין מנותקים באיסלנד, מדינה המחוברת לאינטרנט יותר מכולן.
באיסלנד יש מי שחוששים מהחיבור של חצי האי לאינטרנט. המטיילים, אנשי רשות הטבע והאיסלנדים שגרים בהורנסטרנדיר בחודשי הקיץ לא רוצים שהמיילים, החדשות והרשתות החברתיות יהרסו את השגרה – שהניתוק הוא סוד הקסם שלה.
חברות כמו SpaceX של אילון מאסק רוצות להביא את האינטרנט המהיר לכל פינה בעולם באמצעות אלפי לוויינים קטנים, ולהצלחה של החברות האלה יש השפעה בינלאומית, לטוב ולרע. האינטרנט מגיע גם לאזורים שבגלל עוני או מלחמה נותרו עד כה מנותקים, ולמקומות שבהם האינטרנט היה נחלת העשירים בלבד. זה קורה גם באזורים מרוחקים ודלילי אוכלוסין בקנדה, ברוסיה, באלסקה ובמקומות אחרים בחוג הארקטי, שם חיבור לאינטרנט הוא דבר יקר.
באיסלנד מתווכחים סביב השאלה אם שמורת הטבע המרוחקת צריכה להיות מחוברת לעולם. איסלנד, למרות הריחוק משאר העולם (או בזכותו), גולשת באינטרנט יותר מכל מדינה אחרת. לפי נתוני האו"ם כ-98% מהאכולוסייה באיסלנד משתמשים באינטרנט, ול-93% מהמבוגרים יש חשבונות בפייסבוק. לשני שלישים מהאיסלנדים יש סנאפצ'אט.
רבים מהאיסלנדים שחיים בצפון מערב המדינה או מבקרים באזור רוצים שהורנסטרנדיר, ששטחו 570 קמ"ר (0.6% משטחה של איסלנד), יישאר אזור ללא מכשירים דיגיטליים. האיסלנדי האחרון שגר בחצי האי עזב ב-1952, ותנאי השטח בו קשים. הוא מעולם לא היה מקום קל לחקלאות. המבנים הבודדים שיש בו – חוות נטושות ותחנת מכ"ם של חיל האוויר האמריקני – ננטשו לפני עשרות שנים.
רבים מצאצאי התושבים שגרו בחצי האי מגיעים לנפוש במקום בחופשת הקיץ. אלכסנדר גודמונדסון, שנופש בבית שבו גדלה סבתא רבתא שלו, אומר שבתו סירבה תחילה להגיע לחופשה במקום משום שאין בו אינטרנט. "ברגע שהילדים מגיעים כל מה שהם רוצים זה לשחק בחוץ", הוא מספר.
לנציגי צפון-מערב איסלנד בפרלמנט יש פחות סנטימנטים לרעיון ההתבודדות. אחרי שנבחרה לפרלמנט בשנה שעברה דרשה האלה סיגני קריסטיאנדוטיר ממשרד התחבורה לממן אנטנות סלולריות, לטובת הימאים והמטיילים בחצי האי ובסביבתו. "אני לא רואה שום דבר רומנטי בלשכב על הארץ עם עצם ירך שבורה ובלי קליטה בטלפון", אמרה.
בתגובה על דבריה אמר שר התחבורה סיגורדור אינגי יוהנסון שהבקתות המשמשות את המטיילים מצוידות במערכת תקשורת למקרי חירום, ושהיעדר החיבור הדיגיטלי בחצי האי הוא חלק מהחוויה של המטיילים. המשטרה וכוחות החירום באזור הציעו לשרטט מפה שתציין את המקומות בחצי האי שבהם הקליטה החזקה ביותר.
סוכנות הסביבה של איסלנד מעריכה ש-3,000 איש מטיילים בקיץ בחצי האי, שם הם עוברים מפיורד אחד לאחר. בני המזל פוגשים בדרך את שועל הקוטב ("השועל הארקטי").
"אם הטלפונים היו עובדים כאן אני בטוח שהרבה אנשים היו מגיעים עם המטענים", אומר מיקו ונקונן, מטייל מפינלנד שסיים טיול של שמונה ימים בחצי האי. מיקו רוצה לדעת מתי תגיע הסירה שתיקח אותו מכאן, וצועד לפסגה שמכונה "הר הטלפון". הוא הולך במעגלים, כאילו מחפש משהו בשטח, ומביט על המסך. לרגע יש קליטה, ואז כבר לא. "אולי העננים מפריעים", הוא אומר בתסכול. "נראה לי שהיום לא יהיו שיחות טלפון".
לפנייה לכתב/ת 
