שששש לא מדברים על זה
אחת מכל שלוש נשים מעל גיל 18 תסבול מבריחת שתן במהלך חייה. ותשתוק. מהי בריחת שתן, מדוע היא פוגמת בחיי המין ואיך מטפלים בה? ד"ר יוסף אברבנאל, אורולוג בכיר במרכז הרפואי רבין - ביה"ח השרון - מסביר וממליץ > יעל ולצר
לא מעט גברים אומרים שהיו רוצים להיות זבוב על הקיר, כשבנות זוגן נפגשות ל"ערב בנות". ואכן, נשים אוהבות ובצדק את המפגשים הנשיים, בהם הן מדברות על הכל. מספרות ומשתפות וצוחקות, לפעמים, גם על עצמן. אבל יש נושאים שהם טאבו, שעליהם לא מדברים, ואותם שומרות הנשים לעצמן. אחד הנושאים, שכמעט ואינו מדובר ונשמר כסוד בין האישה לבין עצמה הוא "בריחת שתן".
ממחקרים עולה, שאחת משלוש נשים מעל גיל 18 תסבול במהלך חייה הבוגרים מבריחת שתן. וכשחוצים את ה־50, המספר גדל ומגיע לאחת משתיים. יש לציין, ששכיחות הבעיה גבוהה בקרב נשים – עד פי 2 יותר מאשר אצל גברים.
כאמור, בקרב נשים מעל גיל 50 התופעה מתרחבת, כחלק מתופעות גיל המעבר ולאחריו, אז חלה ירידה בכמות ההורמונים הנשיים – אסטרוגן, וכתוצאה מכך נחלשים רצפת האגן ומערכת הסוגרים ועלולה להיגרם דליפת שתן במאמץ. הבעיה גם מתגברת בקרב נשים שסובלות מעודף משקל, נשים מעשנות, נשים שיש להן היסטוריה משפחתית בנושא, ובוודאי לאחר לידות, שמחלישות את שרירי רצפת האגן.
מסקר שפרסמה שיר לי גולן לפני כשש שנים, לרגל אירועי מודעות לביישנות רפואית נשית, עלה, שכמעט 60% מהנשים הודו כי לא ישתפו אף אחד בבעיה של דליפת שתן, וחיות עם החשש שיאלצו לשנות את אורח החיים שלהן כתוצאה מהפחד שיחוו את התופעה בפומבי.
"נשים לא מדברות על הבעיה, למרות שזו בעיה טבעית שמגיעה עם השינויים שעובר הגוף עם הגיל, בשל החשש שהן היחידות שזה קורה להן", מסביר ד"ר יוסף אברבנאל, רופא ראשי במערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין – ביה"ח השרון ומנהל תחום שלפוחית רגישה באתר כמוני, ומחלק את הבעיה לכמה סוגים:
דליפת שתן במאמץ היא הנפוצה ביותר, מתרחשת בעיקר אצל נשים, במצבים הכרוכים במאמץ לרבות שיעול, התעטשות, מאמץ גופני, צחוק, מעבר מישיבה או שכיבה.
דליפת שתן כתוצאה מדחיפות: נובעת מפעילות יתר בלתי רצונית של שלפוחית השתן, בלשון עממית: שלפוחית רגיזה. הווה אומר שאי אפשר להתאפק אפילו רגע, כשהתופעה מתרחשת אצל הסובלים ממנה גם ביום וגם בלילה.
דליפת שתן מעורבת: שילוב של דליפת שתן במאמץ ושל דחיפות.
מתברר, שקשה לאמוד את היקף התופעה, בעיקר עקב המבוכה הקשורה בה והסתרתה על ידי הסובלים ממנה. למה כל־כך קשה לשתף בבעיה?
"הבושה לשתף בתופעה נובעת מחוסר נעימות לספר על זה. נשים מקבלות את התסמונת הרפואית הזו כחלק משגרת יומן, ומסתדרות עם המוגבלות באמצעות תחבושות סופגות. עבורי – כרופא מומחה לנושא, מי שחיה עם זה בשלום – זה בסדר גמור".
ואכן, אחת הדרכים הפשוטות ביותר לחיות בשלום עם התופעה אלו התחבושות הסופגות. אם עד היום התחבושות שהיו על המדף היו מסורבלות וכבדות, וגרמו לנשים המשתמשות בהן חוסר נעימות ואפילו גרמו להן לחשוב פעמיים אם לצאת מהבית, אז הדור החדש של התחבושות נמצא היום על המדפים: תחבושות של אולוויז דיסקריט, שמספקות הגנה מעולה למי שסובלת מהתופעה. הן דקות מאוד ובלתי מורגשות ומתייבשות במהירות. הן גם מגיעות במספר גדלים וברמות ספיגה שונות, כך שכל אישה בכל מידה ובכל רמה של בריחת שתן, יכולה להמשיך באמצעותן בשיגרת יומה מבלי לחשוש מהתופעה.
פיזיותרפיה, תרופות, ניתוחים ובוטוקס
מבחינה רפואית, מחלק ד"ר אברבנאל את הטיפולים המוצעים לבעיה לכמה תחומים: השלב הראשון הוא פיזיותרפיה: טיפול לחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים מיוחדים, שאפשר לבצע בבית. לעיתים מומלץ לשלב את תרגילי הפיזיותרפיה עם ביופידבק. בחלק מהמקרים אפשר לטפל באמצעות תרופות, שהוכחו כמשפרות את המצב, אבל הנטייה לטיפול תרופתי היא רק לאחר כישלון של טיפולים בפיזיותרפיה. בקצה נמצאים הטיפולים הפולשניים: אם הבעיה אינה ניתנת לטיפול באמצעות פיזיותרפיה או תרופות, ונדרשים טיפולים פולשניים או ניתוחים. בנוסף, גם הזרקת בוטוקס לאיזור הסתברה כיעילה.
עד כמה שלפוחית רגיזה יכולה להפריע בתפקוד המיני של נשים בגילאים של מעל 50?
"שלפוחית רגיזה זה אומר חוסר יכולת להתאפק במתן שתן, תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה. מחקרים רבים מצביעים על פגיעה בתפקוד המיני, שמלווה רבים מהסובלים מתסמינים של שלפוחית רגיזה, מה שעלול לפגוע משמעותית באיכות חייה של האישה, בחיי בני זוג, בקשרי זוגיות ואהבה ובחיי מין הסדירים. נשים, שסובלות מהבעיה, מדווחות על אובדן אינטימיות ומגע מיני במינונים נמוכים, בגלל הערכה עצמית ירודה וחרדות הקשורות למין בגלל הבעיה".
מהי, לדעתך, החשיבות שיש בלדבר על הבעיה ולא להסתיר אותה?
"להבין שאת לא לבד. החשוב הוא להבין, שבריחת שתן היא לא משהו שיש להתבייש בו, אלא היא תופעה שכיחה ורבת היקף בנשים מעל גיל 50, וכשזה מפריע – ואישה שסובלת מהבעיה מרגישה פגיעה באיכות חייה, אז יש דרכים להתגבר על זה. לא צריך להחביא את הבעיה, אפשר לדבר עליה, וצריך להתחיל בפתרונות הפשוטים. במקביל אפשר להיוועץ ברופא מומחה בתחום".
