"הלוואי שגברים יתחברו לצד הנשי שבהם"
שבועיים של הטרדות מיניות הביאו את נטלי להב לארוז תיק ולהצטרף לפסטיבל קווירי על גדת הירדן. הפתיחות והחיבור של הגברים הקווירים שהקיפו אותה גרמו לה להרהר במחיר שכולנו משלמים ומשלמות כשאנחנו סוגרים את עצמנו מבחינה מגדרית
אם הייתם שואלים אותי לפני שנה אם אני רואה את עצמי הולכת לפסטיבל רוחני להט"בי על שפת נהר הירדן, כנראה שהייתי צוחקת לכם בפנים ומציעה אשפוז קל. אף פעם לא הייתי טיפוס של מסיבות, פסטיבלים או אירועים שלוקחים בהם חלק יותר מכמה אנשים בודדים, ואני כמובן לא גבר הומו, אז איך מצאתי את עצמי בפסטיבל בשם 'קוויר מג'יק'? זה התחיל מתחושת פומו קלה, אני מודה. שמעתי מכל כיוון על אנשים שהולכים לכל מיני פסטיבלים מגניבים, אבל אף פסטיבל לא ממש קרץ לי לבוא אליו. שבועיים לפני החג שני חברים שהוזמנו להעביר סדנאות בפסטיבל הזה הציעו לי להצטרף אליהם, וזרמתי איתם בספונטניות לא אופיינית לי, וטוב שכך כי לא היה לי מושג עד כמה הייתי צריכה את זה.
זוהי שנתו הראשונה של הפסטיבל, שמוקדש כולו לקהילת הקווירים בישראל. המילה 'קוויר' מייצגת את כל מה ששונה מהנורמה החברתית-מינית, כלומר הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים טרנסקסואלים, פוליסקסואלים ולעיתים גם סטרייטיות כמוני, שלא נוקטות בפרקטיקה המינית של הזרם המרכזי. הגעתי לפסטיבל עם לב פתוח, בלי הרבה ציפיות (בכל זאת, פסטיבל ראשון) ועם המון סקרנות ורצון להיות פתוחה לדברים חדשים.
הדבר הראשון שמשך את עיניי היה הרוב הגברי ששרר בפסטיבל, כשכל אחד מהבחורים היה לבוש בצורה אחרת - אחד לבש כנפיים, השני לבש שמלה צמודה ונעלי עקב וגבר אחר היה לבוש במעיל יוקרתי וגרביוני רשת. כמובן שהכול התקבל שם באהבה גדולה, בלי שיפוטיות ובלי ביקורת, בלי אנשים שצוחקים או בוהים מהצד. לכל מי שהגיע היה את החופש להיות בדיוק מי ומה שהוא. אף אחד לא ניסה להכניס אף אחד לתוך שום דבר. אפס תבניות, מקסימום אהבה.
במהלך כל ימי הפסטיבל היו מגוון סדנאות, חלק יותר רוחניות וחלק יותר מיניות. זה ריגש אותי להפליא כי אלו לא היו אנשים שהסתפקו בלרקוד עם חצאית טוטו ביער ולעשות שמח. האנשים בפסטיבל הגיעו גם כדי לעשות עבודה פנימית על עצמם וזה תמיד מבורך בעיניי. וכשאתה משתתף בסדנה עם אנשים כמוך שלא שופטים או מבקרים אף אחד, הכול הופך משמעותי פי כמה.
למחרת החלטתי לנוח מהסדנאות ונשכבתי להשתזף בעירום על שפת נהר הירדן, יחד עם כמה מחבריי לפסטיבל. ולא רק איתם - מסתבר שחצי מדינה החליטה שדווקא באותו הבוקר ממש כדאי לה לשוט על גדת הירדן, ומצאנו עצמנו הופכים למוקד העניין של מבוגרים ומשפחות שלא הבינו מה הם רואים ומה זה בכלל הפסטיבל הזה. כמובן שלא הייתה אווירה של זילות או של אורגיה ביער, אלא של אנשים בוגרים ומלאי אהבה שבאו לחגוג את החיים שלהם בכיף, ולמרות זאת כולנו נתקלנו במבטים מופתעים מצידם של המטיילים.
בערב ישבתי בצ'אי שופ שבמרכז הפסטיבל, והצצתי על המפזזים ברחבה. הבחורים רקדו יותר יפה ממני, חלקם היו לבושים בשמלות, חלקם התהלכו על עקבים, והרגשתי שאני נמצאת עם חבורה של גברים יפים, חתיכים ושווים שמחוברים לצד הנשי שלהם ולא מתביישים בזה. זה העלה בי מעט עצב, כי זה הדגיש לי עד כמה הסטרייט הישראלי פחות מחובר לרגשות שלו, לנשיות שבו, לכיף ולשמחת החיים שיש בתוכו.
חשבתי על השבועות האחרונים שבהם אני מתמודדת עם הטרדות מיניות באינטרנט, שיחות מטרידות מצד גברים בטלפון והמון אנרגיה נגטיבית ואלימה שמופנית אליי רק כי אני כותבת ועוסקת בתחום המיניות, ועל איך ההגעה שלי לפסטיבל קטעה באחת את הכאב הרב שחשתי. הגברים שהקיפו אותי
עכשיו היו גברים שמחוברים לרגשות שלהם, לצד הנשי שבהם, גברים שיודעים גם להיות גברים וגם נשים, שמשחקים עם המגדר שלהם ושמשדרים מיניות נעימה ומסקרנת. כן, הם אולי לא נמשכים אליי, אבל הם בהחלט נתנו לי להרגיש יפה וסקסית עם מחמאות ומבטים מחמיאים. חשבתי על כמה חבל זה שגברים סטרייטים לא יכולים להיות לפחות חצי פתוחים מהחמודים שביליתי עמם בפסטיבל. עזבו חצי, 10% פתוחים בראש. איך זה היה משנה את העולם.
