שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חוץ מהתוצאה, זה היה ניצחון גדול של נבחרת ישראל / טור
    בלי כספי ומקל, זה היה בעצם משחק העברת השרביט לבלאט וזוסמן - והם הראו כמה כישרון יש להם מצד אחד וכמה עבודה עוד יש לעשות איתם מצד שני. עידו אשד יצא מעודד מההפסד הביתי הכואב של נבחרת ישראל לגיאורגיה
    בספורט, כמו בחיים עצמם, קשה מאוד להתמיד בעבודה שחורה על פרויקטים ארוכי טווח, ולוותר על הנאה וסיפוק בטווח הקצר. זה לא אנושי. פרויקט נבחרת ישראל החדשה הוגדר כארבע שנתי, כשהמטרה היא בנייה מחדש של סגל ישראלי איכותי לקראת אליפות אירופה הבאה ומעבר לכך. אבל כשעולה נבחרת כלשהי לפרקט, בוודאי הנבחרת הבוגרת, וכשהיא מציגה את כוכבי נבחרות העתודה האחרונות שקרקסו את אירופה, כולנו שמים בצד את התכניות העתידיות, ודורשים סיפוק מיידי. תביאו ניצחון. וזה בסדר גמור וטבעי, ומותר אפילו להיות מאוכזבים.

     


    נבחרת ישראל הפסידה בבית לגיאורגיה 85:80

    הנבחרת המריאה לגרמניה, זלמנסון יחזור לסגל

    פריק של שינויים: על ההחלטות של קטש

     

    אבל לצד האכזבה מההפסד, כל השאר היה ניצחון. ולו רק כי הנבחרת הזו משקפת נאמנה את הכדורסל הישראלי העכשווי, שעל עתידו נלחם "הפורום להצלת הכדורסלן הישראלי" שפרש את עמדותיו בהיכל והחתים מאמינים רבים בכדורסל כחול-לבן (ואנוכי בין החתומים הראשונים). התחושה הייתה שזה אפילו קצת מוגזם, כשבגלל מכת הפציעות קיבלנו את נבחרת העתודה המחוזקת שנלחמת נגד חבורה של אריות יורוליג, ועדיין למרות החששות, יכולה להם.

     

    שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים (צילום: ראובן שוורץ)
    שחקני הנבחרת. משקפים את הכדורסל הישראלי העכשווי(צילום: ראובן שוורץ)

     

    קטש בהחלט מתאים את הסגנון לסגל שיש לו. רצים בכל הזדמנות, מעדיפים לזרוק שלשה במעבר מלחפור במשחק מסודר (הדקות של אדם אריאל היו מרעננות

    מאוד מבחינת קליעה, צריך עוד כאלה). אולי בהגנה אפשר להעז יותר וללחוץ כאסטרטגיה. נכון שהגיאורגים מאוד מנוסים, אבל היי, אנחנו עכשיו בתהליך בנייה ארוך טווח, לא? צריך לייצר שיטת הגנה קבועה, ליישם אותה לאורך זמן, ולטפל במחלות הקבועות שלנו של הגנת שלשות וסגירה לריבאונד. אולי על ידי הגנות איזוריות חכמות.

     

    בלי כספי ומקל, זה היה בעצם משחק העברת השרביט לבלאט וזוסמן. ושניהם הראו כמה כישרון יש להם מצד אחד, כמה עבודה עוד יש לעשות איתם מצד שני, וכמה חסרות להם דקות משחק ברמות גבוהות מצד שלישי. זוסמן מתקדם ברמה הגופנית, הגיוון של הפעולות, העבודה בשני צידי המגרש.

     

    בלאט קיבל 37 דקות, והאמת, כל רכז סביר יעשה דאבל-דאבל בכל כך הרבה זמן פרקט. אבל בהיעדר רכז מחליף (בן שימול לא יכול היה לתת כמה דקות?) הוא עשה שתי טעויות קריטיות בסוף.

     

    זוסמן וכהן מנסים לעצור את שנגליה (צילום: ראובן שוורץ)
    זוסמן עוצר את שנגליה(צילום: ראובן שוורץ)

     

    נבחרת ישראל (צילום: ראובן שוורץ)
    תמיר בלאט. טעויות גורליות בסיום(צילום: ראובן שוורץ)

    דווקא הנפילה בכדרור האחרון היא הפחות חמורה, זה יכול לקרות אחרי שמשחק שלם החזקת בעומס של כל הנבחרת. המסירה בהתקפה הקודמת לשגב, שהחטיא את שתי זריקות העונשין, היא הטעות המנטלית הגדולה יותר. כי אלה בדיוק הפעולות שנותן הניסיון. ברמה הפיזית והמקצועית שחקנים מתקדמים גם באימונים. אבל במשחקים אתה לומד ליישם, תחת לחץ, לשחרר מהר או לכדרר, להוציא זריקה טובה כשהזיעה שורפת את העין. למסור לשחקן הנכון בזמן הנכון, זו כבר רמה גבוהה של קבלת החלטות.

     

    השיפור בקבלת ההחלטות מגיע רק מניסיון אמיתי על המגרש. אבל במשך העונה, את רוב ההחלטות הקריטיות בחולון עשה טו הולוואיי ולא בלאט. בירושלים לקח אותן ג'רום דייסון ולא בר טימור. זוסמן ושגב ראו מהספסל של מכבי תל אביב את הזרים הרבים שלה מקבלים את כל ההחלטות. על זה נלחמו השחקנים בקיץ, ובזה תלוי העתיד של הכדורסלן הישראלי. ואני עדיין מתרגש פי מאה לראות את איתי שגב מטביע במתפרצת, מכל דאנק אמריקני אחר. זה הכי טוב שיש, וזה שלנו.

     

    נבחרת ישראל (צילום: ראובן שוורץ)
    עודד קטש(צילום: ראובן שוורץ)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים