שתף קטע נבחר

שפה זרה

בשיחת חולין עם חברים, גילינו שחבר טוב הוא למעשה הולנדי במקור. במהלך ארוחת ערב זוגית, ללא שום הכנה מראש, הוא פצח לפתע במונולוג שוטף בשפה זרה.

 

האינטואיציה המלודית עטפה את כל הזהות שלו והולידה הבעה מחודשת על פניו. הבעה שהעלתה בעיניי רוחי, ציור הולנדי של תחנות רוח וגבינות צהובות עגולות.

 

בעקבות התגלית המרגשת הציע שניסע יחד ארבעתנו לאמסטרדם, לעיר בה הוא גדל כנער. לנו לא נותר אלא להסכים ולצאת להרפתקה קצרצרה של ריחות ונופים חדשים.

 

וכך נפלה בחלקינו הזדמנות נדירה לבלות באמסטרדם הקסומה.

 

לפני נסיעתי נתקלתי בציטוט של אושו אשר מעודד את האדם לזכור שהחיים הם זמניים ועלינו לחיות את הרגע במלואו.

 

את אותה ההבנה שכבר נטמעה בי, ואת רצוני לחיות באופן מלא ונוכח, לקחתי איתי למסע הקצר והמעניין הזה.

 

מספר פעמים כבר ביקרתי באמסטרדם ובכל פעם שהגעתי לשם פגשתי את עצמי קצת אחרת.

 

נהניתי מהריחות והנופים. מהאוכל הטעים. כל זאת על אף שאין ספק שההולנדים הם לא נותני שרות במהותם. קיבלתי מבטים רבים ונוזפים ממלצרים ומקומיים למיניהם.

 

ובכל זאת אמסטרדם קסומה. מלאה בחנויות יפות. סמטאות צבעוניות ומסעדות טובות. ביניהם מסעדת פועלים פשוטה בה טעמתי לראשונה את טעמו של פונדו משובח באמת.

 

מוזיאון ואן גוך. צילום: תמי פדרמן ()
מוזיאון ואן גוך. צילום: תמי פדרמן

 

שיאו של הטיול הגיע בביקור במוזיאון ואן גוך. מאחר ולאחרונה ראיתי את הסרט המאויר אודות חייו, הייתה זאת הזדמנות ייחודית עבורי לראות וליהנות מהעבודות שלו מקרוב. ענדתי את האוזניות שלי. סונטת אור הירח התנגנה באוזניי ואני התבוננתי וצללתי להנאתי ביצירות הפאר של ואן גוך.

 

בזווית עיני ראיתי מדריך גלריות בעל כובע ירוק עם נוצה קטנה, שהוביל חבורת תיירים סקרניים בגלריה.

 

החלטתי לנהוג בחוצפה הישראלית שלי ולעקוב אחריו. בעקבות המארב שעשיתי למדריך הזה, זכיתי לגלות מספר דברים חדשים אודות ואן גוך.

 

המרצה תיאר את חייו בצבעוניות רבה. הוא התחיל בציור המפורסם של הפועלים האוכלים תפוחי אדמה וקפה, המשיך לפורטרטים של ואן גוך ונעצר בציור הכיסא של גוגן.

 

לדבריו, ואן גוך היה במצב נפשי ירוד ונואש לחברה, כשהזמין את חברו גוגן להתגורר אתו.

 

גוגן הגיע, אך השניים הסתכסכו ועם עזיבתו של גוגן צייר ואן גוך המדוכדך את הכיסא של גוגן. ציור של כיסא שומם, ועליו ספר ונר דולק.

 

ואן גוך צייר ציור נפרד של הכיסא שלו. המרצה במוזיאון הסביר לעומק את הבדידות ששני הכיסאות האלה מייצגים. את דרכיהם של החברים שנפרדו. את תחושת הבדידות שחש ואן גוך בעקבות סיום היחסים עם גוגן.

 

רבים מהפסיכולוגים ואנשי האסכולה הנכבדים שניתחו את הציורים טענו שהנר מסמל דימוי פאלי. אחד מהם אף רמז למערכת יחסים הומוסקסואלית בין השניים שהגיעה לסיומה.

 

המרצה הוסיף וטען שאחד הפרשנים הכריז מנגד:

 

״sometimes a candle is just a candle״

לפעמים נר הוא פשוט נר. וכיסא הוא רק כיסא.

 

תהיתי לעצמי עד כמה אנחנו מפרשים את הדברים דרך נקודת הראייה הסובייקטיבית שלנו. האם יש באפשרותנו לראות את המציאות כפי שהיא? האם באמת קיימת מציאות אובייקטיבית ומה מקומה של האומנות בכל זה?

 

ובכל זאת מה באמת אנחנו יודעים על האיש הזה שחי כל כך ממזמן ושחייו הם למעשה תעלומה אחת גדולה, שנותר לנו לנסות ולפענח.

 

המרצה המשיך וסיפר שפריזאית אחת בת מאה, שגדלה בימי הבנייה של מגדל אייפל, סיפרה שמכרה לואן גוך צבעים כשעבדה בחנות אמנות. היא טענה שלא היה נעים הליכות, לא חברותי וחם מזג.

 

מרתק ביותר הוא הקשר בין ואן גוך לאחיו תיאו. בביתה של אחותי הגדולה, הונח דרך קבע ספר המכתבים שואן גוך כתב לתיאו. הקשר ביניהם כאחים היה מקור הנחמה של ואן גוך.

 

תיאו הוא זה שמימן את יצירותיו של ואן גוך. גם תיאו נפטר משברון לב מספר חודשים לאחר מותו של אחיו. הוא לא יכול היה לשאת את האובדן של אחיו האהוב.

 

מוזיאון ואן גוך. צילום: תמי פדרמן ()
מוזיאון ואן גוך. צילום: תמי פדרמן

 

 

מה שעניין והפתיע אותי מאד הוא סיפורה של אשתו של תיאו ג’ואנה,שלאחר מות בעלה, ירשה את כל המכתבים ואת עבודותיו של ואן גוך.

 

היא לא הייתה מרירה על כך שבעלה המנוח השקיעה את מיטב כספו באחיו האומן המיוסר והיא זאת שתרגמה את כל המכתבים של ואן גוך ודאגה לפרסם את עבודותיו.

 

המדריך במוזיאון תיאר את ג'ואנה כדמות מסקרנת ביותר. הוא לא בחל במילים ואף כינה אותה כסופר וומן.והנה נגלה בפניי סיפור נוסף של אישה אשר בדפי ההיסטוריה לא קיבלה את האזכור לו הייתה ראויה.

 

אלמנה אשר נותרה עם ירושה של ציורים נפלאים שאיש לא הבין והעריך. אישה שפעלה, מאחורי הקלעים, עם האמצעים והאפשרויות שעמדו בפניה, בכדי להעלות את ערך היצירות האלה ולחלוק אותם עם העולם.

 

יתכן שלא היינו מכירים היום את עבודותיו של ואן גוך ללא החדות והיוזמה העסקית של ג’ואנה אשר ביססה את מעמדו, לאחר מותו, כצייר מחונן. גאון בלתי מעורער שהקדים את זמנו.

 

בצאתי מהמוזיאון נותרתי עם דאגה עמוקה לואן גוך שסבל כל כך. הוא לא היה מודע לגאונות שלו ולאורך חייו הצליח למכור רק ציור אחד.

 

דבקותו באומנות שלו ללא פשרה מעוררת השראה. אומן אמיתי שחתר ליצירה יפיפיה, ללא ניסיון לרצות את הקהל.

 

המדריך הוסיף וסיפר שאישה אחת בלבד הסכימה באותם ימים לתלות את הציורים של ואן גוך במסעדה שלה. אבל יום אחרי היא כבר דרשה ממנו שיוריד את התמונות, מאחר ואנשים מאבדים את תאבונם בגללן.

 

כמה עלבונות הוא ספג, ועדיין, המשיך לצייר. לא מתפשר. לא מנסה לרצות. קשוב אך ורק לקול ליבו.

 

בלילה האחרון שלנו באמסטרדם. בעקבות העקשנות הבלתי מתפשרת של ואן גוך, החלטתי גם אני להיות קצת יותר עקשנית ושכנעתי את כולם, למרות התנגדותם, שניסע לטיול לילי על אופניים.

 

זה היה הרגע הנפלא והמרגש ביותר עבורי. הרגשתי חופשיה כמו ילדה ותהיתי לעצמי אם אפשר להישאר נאמן לעצמך ועדיין ליהנות מהחיים במלואם. כאן ועכשיו.

 

לטעמי האומן לא חייב לסבול בכדי לייצר אומנות, אך הוא חייב להיות נאמן לעצמו ולא לדעת הקהל שלו. קיוויתי שאצליח בדרכי להקשיב גם אני לקול ליבי.

 

בעודי חולפת על הגשרים, בין סמטאות ואנשים, הודיתי מעומק ליבי על ההזדמנות להתבונן ולחוות את כל היופי והיצירה שיש לעיר ולחיים האלה להציע לי.

 

וכך, חלפתי ברחובות העיר. ופגשתי מחדש, שוב פעם, את עצמי.

 

בכל פעם קצת אחרת. ובכל זאת, זאת אני.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים