"סליחה שהתגרשתי מאבא שלכם"

אנחנו מלמדים את ילדנו לבקש סליחה אבל לנו לא תמיד קל להודות בטעות ולהתנצל. לקראת יום כיפור, אמהות שיתפו על הסליחה שהן רוצות לבקש מילדיהן.

רעות רוזן גדסי, אמא לשניים: "סליחה מהבת שלי, בת שנה ועשרה חודשים, על כל סיפור של לילה טוב שלא הייתה לי סבלנות לקרוא לה ועל כל צעקה שקיבלה כשאני זו שנבהלתי ופחדתי שיקרה לה משהו כשהייתה על קצה הספה או ליד תקע החשמל או ליד מספריים.

"סליחה שאני לא מבינה מה היא צריכה או רוצה כשהיא בוכה בלי הסברים באמצע הלילה וסליחה על זה שאני משקרת לה כשאני אומרת לה שתמיד אהיה שם בשבילה, כשאני בעצמי איבדתי את אמא שלי כשהייתי בת 11, ויודעת שהכל יכול להשתנות ברגע אחד שבו כבר לא אהיה שם יותר".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מעיין לייזרוביץ, אמא לשלושה ילדים, ששניים מהם על הספקטרום: "סליחה מהבת שלי על כך שלא ידעתי להכיל אותה למרות שידעתי על הקושי שלה, שלא תמיד הייתה לי סבלנות ושאני לא תמיד מצליחה להילחם את מלחמות השילוב ולפעמים היא רואה אותי באפיסת כוחות".

מירית שטיינברג, אמא לשתי בנות: "אני מבקשת תמיד סליחה מאמא ואבא שלי. אנחנו הילדים מרשים לעצמנו לשכוח ולכבד כמו שצריך, למרות שאני בסדר בדרך כלל. זה זמן טוב להוקיר את הטוב שההורים נותנים לנו. מצד שני, כאמא, אני לא מחכה לכיפור לבקש סליחה מהילדה הקטנה שלי, אם איכזבתי או אם אני רואה שמה שאמרתי לה העליב אותה. לעיתים אני גם מסבירה לה שאין לה מה להיעלב או שמה שאמרתי לא נחשב למעליב. לדוגמה, היא נעלבת שמזרזים אותה".

"מבקשת סליחה גם מההורים שלי". מירית שטיינברג(צילום: אלבום פרטי)

ש', אמא לשניים שהעדיפה להישאר בעילום שם: "במסגרת השיחות עם הילדים (בת 12 ובן שמונה) על יום כיפור, ביקשתי מהם סליחה על כך שאני ואביהם התגרשנו. עברה שנה מאז הפרידה, הם כבר התרגלו לחלוקת הימים ולבתים הנפרדים, ויודעים לספר בעצמם על היתרונות. אבל יש גם חסרונות, ואני לא מכחישה אותם.

"היה לי חשוב שיידעו, שגם כשהתוצאה טובה וכולנו חיים איתה בשלום, אפשר עדיין להצטער על מה שכולנו עברנו ועוד נעבור. בעיניי זה שלב קריטי שמעודד אותם לדבר על הרגשות. עוד הזדמנות לחדד את המסר, שהפרידה לא קרתה באשמתם, ושסיטואציות החיים מורכבות. אין בי אשמה על הפרידה והם לא מקבלים שום 'פיצוי' חומרי עליה. הסליחה נובעת ממקום נקי, מכיל, שמאפשר לתת ביטוי לצדדים השונים, של אותה סיטואציה".

כך תלמדו ילדים לבקש סליחה מכל הלב:

מנחות ההורים ממליצות לבקש סליחה מהילדים במקרים הבאים:

וובעלם טזזו מקונן, מנחת קבוצות ומאמנת אישית: "אצלנו בבית אם אני פוגעת בילדיי או הם בי, אנחנו עושים מזה ממש טקס. דבר ראשון אני אבקש סליחה רק כשאני רגועה. הסליחה היא ישירות למי שפגעתי בו, בשקט, בצד, אני אומרת לו מה אני מבקשת סליחה, אחר כך חיבוק או נשיקה של כמה שניות. כך אני מעבירה להם שהיתה כוונה אמיתית בסליחה".  

"מבקשת סליחה, בשקט, בצד". וובעלם טזזו מקונן(צילום: אלבום פרטי)

לאה שטרן , מרצה, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר:

סליחה שהייתי בטלפון

"לא פעם אני מתפלאת ולפעמים אפילו כועסת, כמה זמן אתם נמצאים מול המסכים. אבל עם יד הלב, יש לא מעט פעמים שאתם רואים גם אותי מול המסך בסלולרי. ולא, לא תמיד אני עסוקה בדברים שהם באמת דחופים. אני יודעת שאני מודל לחיקוי ומקווה להרחיק את המסך ולהיות איתכם נטו, ללא הפרעות וללא הסחות דעת. כי היחסים איתכם הם יחסים אמיתיים והיחסים הכי משמעותיים עבורי, והם צריכים להתקיים ללא תיווך של מסך".

סליחה שאני לא סומכת עליך

"מצטערת שאני מזכירה לך כל דבר, שאני עושה עבורך דברים שאתה יודע לבד. עבורי אתה עוד ילד, ולוקח לי זמן להפנים שאתה כבר גדול עם הרבה יכולות ומיומנויות. מבטיחה לקחת צעד לאחור ולתת לך להתנסות וללמוד. אני לוקחת בחשבון שתעשה דברים בדרך ובקצב שלך ורק שלך. אני אשאר תמיד רשת הביטחון עבורך, אבל סומכת עליך שאתה מסוגל כבר לבד! כך תגלה את היכולות והכישורים שלך ותאמין בעצמך וביכולת שלך להתנהל באופן עצמאי"

"מבטיחה לקחת צעד אחורה". לאה שטרן

תמר כהן לביא, מנחת התנהגות ומדריכת הורים ממליצה:

סליחה שהתפרצתי עלייך

"לפעמים אנחנו עמוסים במטלות, טרודים בבעיות ובדיוק באותה תקופה הילד מחליט להשתטח על הרצפה, להתווכח איתנו על כל דבר ולנו אין טיפת סבלנות. בתקופה שכזאת יחד עם העומס והלחץ יתכן שהתגובה האוטומטית בה נגיב תהיה לצרוח עליו ואולי אף לאיים בעונש. כן, גם אנחנו לפעמים מאבדים את הסבלנות אבל חשוב שנהיה מודעים לכך.

"גם אם 'התפוצצנו' בלי פרופורציה חשוב שלאחר שנרגענו נשוחח עם הילד, נתנצל ונגיד לו שאנחנו לא גאים בהתנהגות שלנו ובטח שלא רוצים לאמץ אותה. לסליחה שכזאת יש משמעות רבה והיא מלמדת את הילד שההורה משתדל לשמש כמודל חיובי. הורה הוא אנושי וטועה כמו כולם והשאיפה היא שההתנצלות שלנו תזכיר לנו להמנע מההתנהגות הזו בעתיד".

סליחה שלא הקשבתי לך

"מכירים את זה שהילד מבקש מאיתנו בקשה ואנחנו מיד אומרים לא בלי סיבה? לפעמים יש סיבה שנראת לנו הגיונית ולכן אנחנו מסרבים לבקשה אבל לאחר מחשבה אנחנו מגלים שטעינו בקבלת ההחלטה שלנו או שההתעקשות לא הייתה כל כך עקרונית.

"כהורים אנו רוצים להצטייר כחכמים וצודקים, אך אם מערכת היחסים עם הילד חשובה לנו כדאי להתנצל ולהודות בטעות. לומר שחשבנו על הדבר וגילינו ששגינו בהחלטה, בבחירה שלנו. התנצלות זו מעידה על אחריות, משדרת מודל שמקבל החלטות בצורה שקולה ומראה לילד שההורה שלו אנושי ושמערכת היחסים הכנה חשובה לו יותר מלהיות צודק".

"הסליחה מראה לילד שההורה משתדל". תמר כהן לביא(צילום: אלבום פרטי)

עדנה יפה, עובדת סוציאלית וקואוצ'רית: "הייתי רוצה לבקש סליחה משני ילדיי שלא תמיד אני זוכה להזדמנות להיות איתם ברגעים שהם נכנסים למיטה. השיחות בערב כשהם במיטה הם כנות, פתוחות ומעמיקות. שם אני לומדת על עולמם הפנימי יותר מכל זמן אחר".

"סליחה על ערבים שאני לא בבית מוקדם". עדנה יפה(צילום: אלבום פרטי)

רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר, ממליצה:

סליחה שלא הגעתי

"אנחנו רוצים להיות שם תמיד עבור ילדינו. לבוא לאסוף אותם ראשונים מהגן. להגיע לכל המסיבות, החגיגות, האירועים, הרגעים המרגשים. אבל החיים, כמו החיים, הם הרבה יותר מההורות לילד המסוים הזה. לפעמים יש שתי מסיבות חנוכה במקביל לשני אחים. לפעמים דווקא ביום המשפחה יש אירוע חשוב מהעבודה. לפעמים הבטחתי לו שאגיע ראשונה לקחת אותו מהגן ונתקעתי בפקק איום. ברגעים כאלה - שלא באשמתנו - אכזבנו את הילד. אמירת סליחה פשוטה אמנם לא תחזיר אותי לאירוע, אך בצירוף הסבר: 'חשבתי עליך, התגעגעתי אליך, כל כך התאכזבתי שלא יכולתי להיות שם איתך' - הילד יבין שהאכזבה משותפת, וזה קצת יקל.

סליחה שנשמתי לידך

"לגדל מתבגרים מרגיש לפעמים כמו ללכת על ביצים. אם כהורים לילדים צעירים - מה ששייך לילד בעצם שייך לי, עם מתבגרים הדברים מתהפכים. חדרו של המתבגר הוא מבצרו. אסור לנו להיכנס, ודאי שלא לגעת בחפצים, להזיז דברים, לנשום על ידו או כל דבר אחר שכולל את נוכחותנו במרחב שלו (לא תמיד, אל תרגישו רע אם המתבגרים שלכם לא כאלה, כן?). אם במקרה חלילה חיפשנו בחדרו את המספריים או המטען, או הכנסנו בגדים לארון (בטעות, בטעות) - כדאי שנקדים תרופה למכה ונסביר

"חשוב שנעדכן גרסה כהורים למתבגרים: אנחנו לא מתרפסים, לא מתחננים ולא מתנחמדים. אנחנו נחמדים, אנחנו פתוחים כל הזמן על ערוץ היחסים טובים. אנחנו מציבים את הגבולות רק איפה שממש חייבים. זה לא שאנחנו מפחדים מהמתבגרים שלנו, אנחנו רוצים לתת להם את הספייס והפרטיות לעצב את האישיות שלהם בתקופה שמיועדת לכך. כמו עם פעוט שמתחיל ללכת ואנחנו מזיזים מכשולים מדרכו, כך גם עם מתבגרים - אנחנו חושבים צעד אחד קדימה ומזיזים מכשולים מדרך היחסים".

"סליחה שנשמתי". רוני לנגרמן זיו(צילום: יעל בר פסח)