שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הסרט התיעודי שכולם מדברים עליו: "פחדנו שלא נצליח לעשות אותו"
    שלושה תאומים זהים שהופרדו בילדותם בשנות ה-60 נפגשו במקרה 19 שנה אחרי והתאהבו אחד בשני. אבל מה שמתחיל כאגדה קסומה ומרגשת מתברר כמעשייה אפלה במיוחד. "הרבה אנשים לא הסכימו לדבר איתנו", אומרת מפיקת "שלושה זרים זהים" בריאיון לרגל פסטיבל חיפה ומוסיפה גילויים שלא נכנסו לסרט

    אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל חיפה הוא הסרט התיעודי "שלושה זרים זהים". צעידה מקרית במרכז הכרמל או ישיבה במסעדה באזור, ואולי תשמעו בחצי אוזן את הסיפור המופלא על שלושת התאומים שהופרדו בילדותם ומצאו אחד את השני בגיל 19. לאור העבודה שמדובר באחד הסרטים התיעודיים הטובים של השנה האחרונה, כזה שנשאר איתך גם לאחר הצפייה ומעורר את הצורך לרוץ ולהמליץ עליו לחבר'ה, זה לא מפתיע במיוחד.

     

    "שלושה זרים זהים" - טריילר

    "שלושה זרים זהים" - טריילר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    זהו סרטו הראשון של הבמאי טים ורדל והוא עוסק בשלישיית תאומים שהופרדו בילדותם - דיוויד קלמן, אדי גלנט ורוברט שפרן. אימם נכנסה להריון לא מתוכנן בגיל צעיר והיא מסרה אותם לאימוץ בשנות ה-60. כל אחד מהם נשלח לבית אחר והם נפגשו לגמרי במקרה כשביום הראשון של רוברט בקולג' זרים גמורים ניגשו אליו, חיבקו אותו ושאלו בחביבות יתרה איך עבר עליו הקיץ. מיד חוסר ההבנה הובהר - יש לו אח תאום שלמד באותו הקולג'. גם זה סיפור נהדר לספר לנכדים, אבל מה שקרה אחר כך עוד יותר מדהים. כתבה שהתפרסמה בעיתון ובה מופיעה תמונה של שני האחים הובילה למציאתו של האח שלישי, דיוויד. חבריו לא יכלו להתעלם מהדימיון בינו לבין שני האחים שבתמונה ומיהרו להראות לו את הכתבה.  

     

    באופן מיידי, שלישיית האחים הפכה ללהיט וכיכבה בכל תוכניות האירוח. הם הסתדרו מצוין, אהבו אחד את השני ואנשים אהבו אותם. "כל אחד רוצה לשמוע אגדות", אמר אחד האחים כשהסביר את הפופלריות שלהם באותה התקופה, והוא צדק - אי אפשר היה שלא להתאהב בשלישייה הנמרצת הזאת.


    שלושה זרים זהים ()
    אי אפשר שלא להתאהב בהם

    אפילו שכל אחד מהאחים גדל בבית אחר והיה ממעמד חברתי שונה, צירופי המקרים ביניהם מדהימים. שלושתם אומצו על ידי משפחות יהודיות, לקחו חלק בחוג אגרוף בנערותם, עישנו את אותן הסיגריות, היה להם את אותו הטעם בנשים ותנועות הגוף שלהם היו דומות להחריד. אלו הן עשרים הדקות הראשונות של הסרט, שמספקות חוויית צפייה נהדרת עם חיוך מרוח מצד לצד לכל אורכן.  

     

    זוהי פתיחה של סרט שמשופעת בחומר ארכיוני שהוא חלומו הרטוב של כל יוצר תיעודי, ובקי ריד, אחת ממפיקות הסרט שהגיעה ארצה לפסטיבל חיפה (שלאור הביקוש הרב הוסיף עוד הקרנה לסרט) מודעת לכך. "הם היו להיט ענק אז, אנשים עדיין זוכרים את הסיפור הזה", היא אומרת בריאיון ל-ynet. "היו אלפי תמונות מהתקופה שהם נפגשו - קופסאות על גבי קופסאות. זה היה אוצר, דברים שאי אפשר לשחזר. המשפחה והחברים ממש ביקשו מאיתנו לשמור על החומרים האלה. אלן, אחת הנשים בסרט ארגנה יומן שלם של כל התקופה ההיא, היא נתנה לי אותו אבל לא לפני ששאלה בדאגה, 'מה יקרה אם המטוס יתרסק?'".

     

    ריד הצטרפה לשלב התחקיר בסרט ותפקידה היה למצוא אנשים שיסכימו לשפוך אור על הסיפור הזה, שכמובן הלך והסתבך ובלשון המעטה, לא נגמר כמו אגדה ואפילו לא התחיל ככזאת מעולם. "גילינו המון דברים בעבודה על הסרט. בעיקר חיפשתי אנשים שיסכימו לדבר איתנו כי חלק מתו וחלק לא הסכימו לדבר איתנו".

     

    מה ידעתם כשהתחלתם לעבוד עליו? 

    "בשנת 2013 אחת המפיקות הנוספות של הסרט נתקלה בסיפור על השלישייה בזמן שהיא עבדה על סרט שעסק באימוץ. היא סיפרה את זה לטים הבמאי. אני הצטרפתי ב-2016, אז כבר ידענו בערך מה קרה, אבל ככל שעבדנו מצאנו עוד ועוד סיפורים".

     

    בכוונה בחרתם להתחיל את הסרט כסיפור אגדה ואז לשנות את הטון לכיוון קודר יותר?

    "ככה זה קרה במציאות אז לא שיחקנו עם הטיים ליין. הם בעצמם אמרו שהם התאהבו אחד בשני. הסרט הוא טראגי כי אתה כל כך אוהב את המפגש ביניהם וכשהדברים החלו להידרדר זה באמת נוגע בך ומשפיע עליך כי אכפת לך".

     

     

    שלושה זרים זהים ()
    בקי ריד בפסטיבל חיפה. "לא שיחקנו עם הטיים ליין"

    כפי שאפשר להבין, סודות רבים אופפים את הסיפור וקשה להתייחס לעומקו מבלי להרוס את אלמנט ההפתעה שבו ואת הסיפור שעומד מאחורי הפרדת האחים - כך שהמשך קריאת הכתבה היא על אחריותכם.

     

    בזמן ששלושת האחים הפכו למיני-סלבס וחגגו בדירת הרווקים שלהם בניו יורק ובמועדון "סטודיו 54", ששת ההורים שלהם התאגדו ופנו לסוכנות האימוץ שממנה הם אימצו את הילדים. הם לא הבינו כיצד ייתכן שאף אחד לא טרח להגיד להם שלפעוט הקטן שהם הכניסו לביתם היו שני אחים נוספים. התשובה הלקונית שהם קיבלו הייתה שקשה למצוא בית לשלושה אחים בבת אחת ולכן עדיף היה להפריד ביניהם. זה כמובן שקר.

     

    במהלך הסרט נודע כי האחים הופרדו כחלק מניסוי פסיכולוגי שביצע פסיכיאטר בשם פיטר ניובאור, וכל צירופי המקרים של האחים תוכננו בקפידה מראש. כל אחד מהם נשלח למשפחה יהודית ממעמד אחר עם אחיות מאומצות, כולן גדולות מהאחים בשנתיים. הם לא היו התאומים היחידים שהופרדו ובהמשך מתגלים עוד כמה - כולם מאותה סוכנות אימוץ, כולם סובלים מבעיות נפשיות כאלה ואחרות וכולם נחקרו לאורך שנות ילדותם על ידי חוקרים שונים שהגיעו לביתם. כך שמלבד הסיפור המדהים של האחים, השאלה שכל הזמן מרחפת סביב הסרט היא מה יותר משמעותי לטבע האדם - תורשה או סביבה? האם לאדם יש שליטה על גורלו או שהוא עבד לביולוגיה שלו?

     

    אחת המרואיינות המעולות בסרט (ודמות שכדאי שתופיע בכל סרט תיעודי) היא נטשה יוספוביץ, שהייתה עוזרת המחקר של ניובאור וכיום בת 90. לדבריה, בימינו הניסוי באמת נשמע מחריד, אבל אז, בשנות ה-60, כשפרויד היה השם הכי חם בסביבה - היה מדובר בניסוי פסיכולוגי חשוב מעין כמוהו. מיותר לציין שבאותה התקופה בערך בוצעו ניסויים מפורסמים ומפוקפקים בפסיכולוגיה האנושית כמו הניסוי של מילגרם (1962) או ניסוי הכלא של סטנפורד (1972).

     

    יכול להיות שהם באמת לא חשבו שזה כזה עניין גדול להפריד אחים קטנים?

    "אם הם פסיכולוגים שעוסקים בהתפתחות הילד אני לא מבינה איך הם לא חשבו על זה. הם הרי חשבו על הכול, במיוחד על הדרך שבה הסביבה אמורה להשפיע על הילד. אבל להפריד אחים זו השפעה סביבתית. איך אתה יכול לשקול את כל הנתונים של הסביבה מבל להתייחס לזה שהפרדתם שלושה אחים שבילו יחד תשעה חודשים ברחם ועוד חצי שנה בעריסה אחת?

     

    לדעתי הם ידעו, אבל הם בטח חשבו שזו הקרבה שהם היו חייבים לעשות בשביל המדע. ונטשה, מנקודת מבט קולנועית היא נכס - היא ממש רצתה לדבר איתנו. היא מאוד גאה במחקר הזה ובאמת מאמינה שהוא מאוד חשוב. מה שמעניין זה שיש לה נכדים שהם תאומים והיא כל הזמן אומרת עד כמה הם שונים".

    שלושה זרים זהים ()
    מתוך "שלושה זרים זהים"

    ככל שהסרט מתקדם, רואים יותר ויותר את ההשפעות של הקרע בין האחים בגיל כל כך צעיר. כולם סבלו בילדותם ובנעורתם מבעיות נפשיות כשהנפגע העיקרי היה אדי. בשלב כלשהו האחים רכבו על גל הפרסום שלהם ופתחו מסעדה מצליחה בניו יורק בשם Triplets. אחרי שנתיים, דיוויד החליט לפרוש מהניהול, דבר שפגע עמוקות באדי, שכל הזמן ניסה לחבר בין האחים ולבלות כמה שיותר זמן ביחד. מכריו מספרים שהוא החל להתנהג מוזר, להתקשר לאנשים בשעות הקטנות של הלילה ולבסוף אושפז במשך שלושה שבועות במוסד לחולי נפש. ימים ספורים לאחר שחרורו הוא התאבד.

     

    במובן מסוים כשצופים בסרט בעצם צופים גם בניסוי שנעשה עליהם.

    "זה נכון. כשאתה עושה סרט על חיים של בני אדם הדברים האלה מקבלים ביטוי. אתה חייב לשאול למה אדי הוא זה שהתאבד? אבל בסופו של דבר מדובר בסיפור החיים המלא שלהם שנמשך לאורך 60 שנה. זה לא רק הניסוי שהופסק כשהם היו ילדים קטנים".

     

    היה קשה לשכנע את שני האחים להשתתף בסרט?

    "כן, היה להם מאוד קשה לסמוך עלינו. הם היו מאוד חשדניים והרגישו שהחיים שלהם עוצבו על ידי אנשים אחרים אז הם לא רצו לתת לנו שליטה. והם עוד היו שלושה - אז היינו צריכים לגייס שלוש משפחות שונות. אבל הם גם רצו לספר את הסיפור, והם רצו את זה במשך הרבה זמן".

     

    מה הכי הפתיע אותך בסרט?

    "היו הרבה דברים. אבל מצאתי את זה מרתק שסוכנות האימוץ, שלא ממש התמקדנו בה במהלך הסרט, הייתה ממש קשורה לג'ויש בורד, שהם אלו שעבדו על המחקר. זה היה ממש משולש של קשרים - היה לי דף נייר גדול עם חצים".

     

    גיליתם מי מימן את המחקר?

    "כן, היה בסיס גדול מהמוסד הלאומי של בריאות הנפש, ב-1965 הם מימנו 9.5 אלף דולר. הפסיכיאטרית הראשית של סוכנות האימוץ הכירה את פיטר (מי שניהל את המחקר) והיא גם הייתה חברה טובה של מי שניהלה את הסוכנות עצמה. יש גם משפחה שמימנה חלק גדול, אבל לא הצלחתי לדבר איתם".

     

    ריד מספרת שהיו רגעים שהם חששו שהסרט לא ייצא לפועל. "תמיד ידענו שזה סיפור מדהים, אבל גם תמיד פחדנו שלא נצליח לעשות את הסרט הזה. ידענו שהיו רשתות טלוויזיה מאוד גדולות שרצו לעשות אותו אבל זה נפל בגלל הג'ויש בורד שהתערב".

     

     

    רוברט שפרן ודיוויד קלמן בפסטיבל סאנדנס (צילום: AP)
    רוברט שפרן ודיוויד קלמן בפסטיבל סאנדנס(צילום: AP)

    אחד הדברים הנוראיים בניסוי הזה, מלבד המחקר עצמו שהשפיע לצמיתות על חייהם של הנבדקים ללא ידיעתם, היא העובדה שהתוצאות המסקרנות שלו נעולות בכספת באוניברסיטת ייל, ואפשר לפתוח אותה רק בשנת 2066, אחרי שכל משתתפי הניסוי ילכו לעולמם.

     

    בסוף הסרט פתאום מתברר שזה לא היה מחקר על תורשה מול סביבה, אלא על סוגי הורות, תוכלי להרחיב על זה? 

    "לאורך התחקיר שלנו ניסינו להבין על מה היה המחקר, וגם עכשיו אנחנו עוד לא לגמרי יודעים עד הסוף. בהתחלה חשבנו שזה מחקר על מחלות נפשיות והגנטיקה שלהן אבל אז אחד החוקרים אמר לנו שהם בכלל הסתכלו על צורות הורות שונות. בסוף הצלחנו לקבל את התיקים של השלישייה ובאמת ראינו שהם הסתכלו גם על ההורים ורשמו רשמים בנוגע לדרכים השונות שבהן ההורים התנהגו עם הילדים. אבל שוב, יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים. אני אהיה שם ב-2066, גם אם זה יהיה על כיסא גלגלים, כדי לקרוא את כל הדוחות".

     

    עם השלמתו של הסרט, היוצרים קיבלו גישה לאלפי עמודים עם חומרי המחקר שקשורים בשלושת האחים בלבד (ולא בשאר התאומים שהופרדו) ונראה שאולי נמצאה התשובה לשאלה למה דווקא אדי התאבד. "אחד הדברים שגילינו זה שאדי הופרד למשפחת אומנה בעוד שדיוויד ורוברט נשארו ביחד. אדי גם אומץ פעמיים, כי האימוץ הראשון שלו לא הצליח. אני לא פסיכולוגית אבל ידוע שהשנים האלה מאוד מאוד חשובות - הוא עבר מכשולים רבים עד שאומץ כמו שצריך".

     

    איך הסרט השפיע עליך?

    "אני חושבת הרבה על המשפחה שלי ועל אדי ואבא שלו, ומערכת היחסים ביניהם. ואני חושבת כל הזמן על האיזון הזה בין סביבה לתורשה".

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים