שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דנה מודן דיברה על סקס, וכולם רצו להקשיב
    עם תקציב זעום ומנחה שנונה - "יחסים מסוכנים" הפכה לתוכנית הלילה שכולם דיברו עליה. דנה מודן והאורחים שלה שוחחו על יחסים ולפעמים גם על מין, לערוץ 2 הגיעו עוד ועוד תלונות על התכנים הבוטים, וכל הצלמים עמדו בתור בשביל להשתתף בצילומים. סיפורה של לייט נייט נועזת ומקסימה

    השנה היא 1998, רגע לפני החלפת קידומת המילניום. על ערוץ 2 חלשו אז שלוש זכייניות – טלעד, רשת וקשת. כבר לא ימי המערב הפרוע של תחילת ימי הערוץ השני, ובכל זאת, עדיין נותרו כמה משבצות שמחפשות פתרונות יצירתיים. שנה קודם לכן העלתה רשת את "פרפר לילה", הלייט נייט שהוביל טל ברמן, יוצא גלצ מבוקש ופרוע ישבן, ואבי ניר, אז משנה למנכ"ל ואחראי תוכן בקשת, ראה כי טוב ויזם מכרז לרצועה הנידחת בירכתי לוח השידורים, אי שם באזור חצות.

     

    דנה מודן הייתה אז אחרי כמה תפקידים קטנים בסרטי קולנוע ובסדרה "פלורנטין" וכתבה טור על יחסים בין המינים בשם "בנות". אף על פי שראתה את העתיד שלה במשחק, היא נאלצה לקבוע בצער שהקריירה שלה בתחום כנראה הסתיימה ונרשמה ללימודי תואר שני באמנות רב תחומית באוניברסיטה. זמן קצר לפני תחילת הלימודים הגיע הטלפון מ"אולפני הרצליה", שהציעו לה הצעה שאי אפשר לסרב לה – להנחות תוכנית בתקציב זעום (2,000 דולר לפרק של שעתיים) שתשודר בחצות בערוץ 2.

     

    מתוך "יחסים מסוכנים"

     

    "לא העליתי בדעתי שמישהו יענה למכרז הזה", נזכר שי אביבי, שתפקד אז כרפרנט בקשת והאיש שאחראי מטעמה על "יחסים מסוכנים", "כי הסכום היה בעיניי נמוך ואכזרי עד בלתי אפשרי. אבל הסתבר שהכורח הוא אבי ההמצאה והגיעו הצעות רבות, רבות, של אנשים שהסכימו לעשות טלוויזיה בסכום משמעותית נמוך ממה שאני חשבתי שאפשר לעשות איתו משהו. והגיעו רעיונות מבריקים באיך לעשות טלוויזיה בכלום כסף, באמצעות כישרון".

     

    "המזל שלנו היה שהתקציב היה מגוחך", אומרת מודן. "כי אם היה תקציב נורמלי אף אחד לא היה לוקח אותי, היו לוקחים את אחד הכוכבים שהיו אז. בעצם את כל העונה הראשונה עשינו בלי כסף בכלל. קיבלתי לדעתי 500 דולר לחודש, ואי אפשר היה לעשות שם דבר אחר במקביל כי זאת הייתה עבודה של 20 שעות ביום כל החודש, ואני זוכרת שביום שהתוכנית עלתה עיקלו לי את חשבון הבנק וסגרו לי את הכרטיסים, אבל זה השתלם בסופו של דבר".

     

    ההצעות שהוגשו יועדו למשבצות השידור שבהן שודרו בדרך כלל פרקים של סדרות טלוויזיה מארצות הברית, והרעיון היה להחליף את הסדרות בתוכנית מקור שהמחיר שלה לא יעלה על מחיר של פרק מסדרה קנויה. "זה מצמיח כשרונות ונותן עבודה לעוד אנשים, זה היה עוד בוסט יצירתי ותעשייתי בסיכומו של דבר. וזה הוכיח את עצמו בכל הרמות", אומר אביבי, שהוא ושמחה מדיוני, אז המפיקה הראשית בקשת, הניעו את הפרויקט בזכיינית. שתי התוכניות שנבחרו במכרז היו "חלומות בהקיציס" ו"יחסים מסוכנים".

     

    דנה מודן ()
    "אם היה תקציב נורמלי אף אחד לא היה לוקח אותי". מודן
     

    "יחסים מסוכנים", שהתבססה על הלייט נייט האמריקני של ביל מאר, "פוליטיקלי אינקורקט", ניזונה מהקיטוב המסעיר תמיד – הבנים נגד הבנות. שני גברים ושתי נשים (סלבס ברמה זאת או אחרת) ישבו באולפן והתווכחו ביניהם על נושאים שקשורים במין וזוגיות, בניצוחה של מודן. במהלך הדיון שולבו משחקים כמו "מה הסטייה שלך" ו"אמת או שקר". מודן ממרום מושבה כמנחה העניקה בסובייקטיביות נקודות לצד שלדעתה הציג את הטיעונים הכי טובים בנושא הנדון, כשברקע מתוחזקים הנוכחים בכיבוד שהביאו מהבית ובנביעה יציבה של אלכוהול.

     

    מי שניצח בסוף התוכנית קיבל תחתונים עם הדפס של "יחסים מסוכנים". התוצאה הייתה שכונה מקסימה ואינטיליגנטית שדיברה בשפה נועזת ואינטימית על נושאים שלא נוהגים לשוחח עליהם בפתיחות בטלוויזיה, גם לא בשעות נידחות בשוליים הסהרוריים של השידור. "מבחינתי ומבחינת שאר האנשים שעשו אותה זו בכלל לא הייתה תוכנית על סקס", מחדדת מודן. "זה הפתיע אותי שזה נתפס ככה. זה הדבר שהכי קל להיתפס עליו אבל אם תתמללי את כל התוכנית זה היה אחוז מאוד קטן מהשיחות".

     

    עוד שידורים חוזרים:

    "המסעדה הגדולה"

    "שוטטות"

    "צוות לעניין"

     

    אביבי ומדיוני צפו בפיילוט של "יחסים מסוכנים", שהותיר אותם מחוסרי הכרה. "התוכנית הייתה מושלמת. אני זוכר שהתעלפתי ממה שראיתי. הקסם היה שם מהפיילוט. זה לא היה זקוק לכלום".

     

    גרסת הילדים

     

    "יחסים מסוכנים" שודרה בימי חמישי בחצות ודי מהר יצרה באזז שעמד ביחס הפוך לתקציב הזעום שלה. או במילים אחרות – זאת הייתה חגיגה של בדיקת גבולות. ממושבנו בבטנה של תרבות הריאליטי אנחנו מורגלים בהקאות קרביים מיומנות של אנשים אמיתיים, אבל אז הדיבור הזה היה פחות נפוץ. "אנשים זוכרים בעיקר את הדיבור הנועז על סקס, אבל אנשים חלקו דברים מאוד אינטימיים ומרגשים על החיים שלהם, בלי שום הגנות, גם על נושאים כואבים", מציינת דרור. "ודנה הייתה שם במיטבה - סופר אינטליגנטית, היא כאילו דיברה על סקס אבל באופן הכי חכם וחד, ומצד שני עם הומור".

     

    השנתיים האחרונות של האלף השני מצאו את תל אביב בשיא פריחת המועדונים ועלייתה של אומת הדאנס. סצנת המוזיקה האלקטרונית שגשגה ואיתה שגשגו כל העזרים לשינוי תודעתי (ובלעז – סמים) שהביאו איתם תחושה של שחרור בכלל ושחרור מיני בפרט, וגם עיצבו מחדש את משמעות המושג cool. מהבחינה הזאת "יחסים מסוכנים" היתה מיצוי של הברנז'איות התל אביבית של סוף האלף. "זה היה כמו לצאת לבר, לראות את האנשים הכי מגניבים באותה תקופה", נזכר המפיק ניר ברגמן שהיה עוזר הפקה בתוכנית, "לא היה אז אינסטגרם או פייסבוק שמספרים לך כל פיפס שקורה בחיים של הבנאדם, וכאן יכולת לשבת עם האנשים המגניבים בסלון ולשמוע את הסיפורים שלהם, ואנשים סיפרו הכל והתנהגו כאילו אין מצלמה והם באמת יושבים בסלון עם חברים, אני חושב שזאת התחושה שעברה לצופה".

     

    האולפן עוצב בכוונה כסלון קטן, אפלולי ואינטימי. הקהל ישב קרוב לסט מאחורי המצלמות, בין המצלמות ועל המצלמות. בשורה הראשונה ישב מולי שגב, אז בן הזוג של מודן, האורחים שתו והקהל שתה "ולפעמים מולי היה צריך להרגיע קצת את הקהל, אם הוא צחק יותר מדי או הרעיש כי היה קל לשכוח שבעצם באנו לפה לצלם תוכנית טלוויזיה", מספר ברגמן. "אני זוכר שבמקביל, באולפן ליד, צולמה התוכנית של דודו טופז שהיה אז ביג שוט, כנראה הוא שמע עליה ובא לבקר את המגניבים, לרחרח, זה היה מן רגע של ירום הודו טופז בא לתת סטמפה למגניבות של התוכנית".

     

    "אני כל הזמן הרגשתי שאנחנו בשידורי הרזיסטנס", צוחקת מודן. "שאנחנו מתחבאים באיזה מקלט ועושים משהו סודי כזה. בכל תוכנית מהר מאוד הגיעה התחושה שאנחנו כמה חברים שיושבים ומדברים, לא הייתה תחושה שאנחנו עושים טלוויזיה".

     

    הביאה את הרוקט פוקט. יעל פוליאקוב (צילום: ענת מוסברג) (צילום: ענת מוסברג)
    הביאה את הרוקט פוקט. יעל פוליאקוב(צילום: ענת מוסברג)
     

    סדר העדיפות של האין-תקציב היה ברור – האולפן היה צנוע ומרב המאמצים הופנו לחלק המילולי והרעיוני, בידיעה שזה בסופו של דבר מה שיקבע את הרף. נילי לנדסמן הייתה התסריטאית בעונה הראשונה, והחליפה אותה בעונה השנייה מירי חנוך. "אני ודנה היינו נפגשות אצלה בדירה", משחזרת חנוך, "היה בוקר מאוד ממושטר שכלל שיחת בוקר על קפה וסמים קלים, עדכונים מתחום הרומנטיקה וכו'. אחר כך היינו עובדות במרץ ובשלב מסוים היינו מזמינות חומוס אבל בלי פיתות, כי דנה אמרה שאנחנו לא יכולות לאכול פיתות".

     

    "בהתחלה ניסינו לעשות את הדבר הנורא הזה שנקרא פינות", נזכרת מודן, "אבל מהר מאוד נפטרנו מזה. התוכנית הייתה מתוסרטת לגמרי, זה היה נראה כמו שיחה ספונטנית אבל כל השאלות היו כתובות מראש והיו תחקירים מאוד רציניים. ידענו לפני כל תוכנית מה הנושא הכללי של התוכנית ומה האורחים הולכים להגיד. לא הפתענו אותם, בתחקיר את מבינה עד כמה רחוק הבנאדם מוכן ללכת. לדעתי הכנה היא בסיס מעולה לספונטניות".

     

    "וכמובן השגנו חסות טובה של אלכוהול, שזה היה לדעתי הסוד של התוכנית. אלכוהול איכותי ויקר ומלא, וכולם שתו חוץ ממני. היתה לי כוס אחת של מרטיני שהייתי שותה אותה במשך שעתיים, בזמן שכל אחד פירק איזה בקבוק".

     

    כדי לקבל השראה חנוך ומודן היו צופות בסוף הפרק של "אלי מקביל" ששודר בדרך כלל לפני "יחסים מסוכנים", ולרוב עסק, כמה נוח, בתלאות הרומנטיות והמיניות של מקביל, ששתיהן ניסו להמיר לחיים של עצמן. "לי כבר היו שתי ילדות והייתי גרושה וענייה", אומרת חנוך, "ודנה בזוגיות עם מולי אבל הוא עוד לא הציע. אני זוכרת שעשינו מונולוג שבו היא תהתה אם הוא יציע לה נישואים כשהיא תהיה בת 30, ואז הוא הציע".

     

    "המהות לא הייתה לדבר על סקס", מחדדת חנוך. "יותר עניינו אותנו היחסים, וכדי שמישהו יקשיב למה שיש להגיד על יחסים היה צריך לצעוק 'סקס! סקס! בואו הנה!' אם 'יחסים' הייתה נועזת זה בגלל מה שגברים ונשים העזו להגיד בקול רם, לא מבחינת בוטות. אני זוכרת שכשרצינו להגיד מזדיינים היינו אומרים 'משתעשעים', כי סקס לא היה האישיו.

     

    "היום יש כזאת פטפטת שנדיר שאומרים משהו מקורי, ואם מישהו אומר דבר אמת כבר לא יבחינו בו בערימות הזיופים והשקרים והתמונות באינסטה. היה בתוכנית משהו משל האנדרדוג, ולדנה הייתה את התבונה להוציא מזה רגעים של אמת קולקטיבית של הימים ההם, טרום עידן האייפון והרשתות".

     

    דנה מודן ()
    נועזת, לא בוטה. "יחסים מסוכנים"

    וכששמח בבית שמח גם באולפן, מסתבר. "אני זוכר שלצלמים הייתה רשימת המתנה למשמרות של התוכנית", צוחק ברגמן. "היו הקבועים – ברוך הצלם ומוטי התאורן, שלהוציא אותם מהמשמרת הזאת זה היה בלתי אפשרי. הם היו עובדים עם כוס יין ביד ונקרעים מצחוק כל התוכנית. הייתה שם מלחמה על משמרות, הן התמלאו ברגע שהן יצאו".

     

     האורחים שהשתתפו בתוכנית נבחרו לפי קריטריון פשוט: מי שהיה מעניין לשמוע אותו מדבר. רצוי כמובן שיהיה מוכר ברמה כזאת או אחרת, אבל לא חובה. השחקן יחזקאל לזרוב נאלץ להדוף עדת מעריצות אחרי הופעתו בתוכנית. "אחרי התוכנית בשתיים בלילה, התחילו טלפונים מבחורות שנמשכו על הבוקר", הוא סיפר בראיון, "וכל היום למחרת וכל השבוע שאחרי, וגם השבוע שאחריו וזה שאחריו. שיחות כמו 'קוראים לי סנדרה, אני בת 25. ראיתי אותך ואתה מקסים. אני חושבת שאנחנו נורא נורא מתאימים".

     

    הביא את התוכנית למסך. שי אביבי (צילום: רפי דלויה) (צילום: רפי דלויה)
    הביא את התוכנית למסך. שי אביבי(צילום: רפי דלויה)
     

    "היה שחקן שהיה גם עורך דין פלילי, שבאחד המשחקים לקח על עצמו לאכול קופסה שלמה של ווסאבי, יעני להוכיח שהוא גבר", נזכרת חנוך, "הוא דחף לפה וכמעט מת. הוא ישב והאדים ודמע והזיע, והייתה אחת שפשוט נרדמה. שחקנית גנובה, הייתה חדשה אז והפתיעה לשנה שנתיים ושוב נעלמה, כנראה זה סימן את מה שהולך לקרות לקריירה שלה".

     

    "יעל פוליאקוב הביאה את הרוקט פוקט שלה", נזכר אביבי. "היא סיפרה שזה הוויברטור שהיא מסתובבת איתו, ובזמנו היא עוד לא הייתה פוליאקוב שכולנו התאהבנו בה ב'הכל דבש'. פוליאקוב הודתה בראיון מאוחר יותר ל"ידיעות אחרונות" שההורים שלה קיבלו קצת פחות טוב את הפתיחות. "ההורים שלי לא יצאו מהבית, לא האמינו שזה קורה להם. ואז כל החברות של אמא שלי רצו לקנות את הרוקט פוקט. בבית הם אמרו לי שאני סתומה, אפסה, מטומטמת. על מי שיש לו פה גדול אומרים שהוא פרוע. אבל לא הייתי כזו".

     

    הפרק שכמעט נגנז

    ואכן הדיבור הנועז לא עבר מעל כל הנוטים להזדעק, ולא הרבה אחרי עליית התוכנית יצאה מועצת ערוץ 2 למאבק ב"תכנים הנמוכים". קצת אחרי שהכתה על חטא על שלא פסלה את סדרת "אסקימו לימון" ("מסע פרוע של חרמנות להמונים"), הביעה את סלידתה מ"'יחסים מסוכנים" בטענה שזו "תוכנית שמשפיעה על צעירים אבל מנהלת שיח סקס סתמי". בשנת 2000 הצטרפה "יחסים מסוכנים" למועדון המכובד של שיאניות התלונות שהתקבלו במועצת ערוץ 2, יחד עם "חלומות בהקיציס" ו"המחשוף".

     

    הסיפור של שולץ

     

    אחד הקטעים שכנראה יישארו מזוהים עם "יחסים מסוכנים" לדיראון עולם, צולם כששולץ האיום ואורי שטארק, אז שתי אושיות בולטות בחיי של תל אביב, הגיעו להתארח בתוכנית. שולץ התבקש לספר על האירוע המיני הכי לא נעים שחווה, וסיפר בפירוט יתר על החוויה שזכתה בדיעבד לכינוי "השילשולץ".

     

    "היו תוכניות שתוך כדי שידור לא האמנתי שזה קורה", מודה דרור. "אבל אנחנו לא ערכנו את הקטעים האלה החוצה וקשת היו ממש נועזיים בצורה מפתיעה. הייתי בטוחה שאת התוכנית עם שולץ הם לא ירצו לשדר – זאת עוד הייתה תוכנית מוקלטת. אבל שי אביבי היה הרפרנט והוא אישר את זה".

     

    "זאת תוכנית שאנחנו בכלל רצינו לגנוז", מודה מודן. "כשהיינו בצילומים שלה הרגשנו שקורה משהו מאוד קיצוני שלא הצלחנו להבין וממש לא רצינו לתת אותה לשידור. לא כי זה קיצוני מדי, פשוט חשבנו שהיא לא הייתה טובה. התוכנית דשדשה עד אז וחשבנו שזה מה שיקבור אותה סופית. נתנו לשי אביבי את הקסטה – אז זאת הייתה קסטה - ואמרנו לו שיחליט והוא החליט לשדר. כל כך לא היה בא לנו על זה שביום שזה שודר, בניגוד לתוכניות אחרות שהיינו יושבים וצופים ביחד, באותו ערב פשוט הלכנו לישון. ופתאום באחת בלילה התחיל מבול של טלפונים ובעצם משם התוכנית תפסה, למרות שזה קטע מאוד לא מאפיין".

     

    "זו הייתה נקודת מפתח במה מותר ומה לא, זה מתח את הגבול", מאבחן אביבי. "אני אגיד לך יותר מזה, הבוס היה אז אורי שנער, והוא התקשר אליי בשישי בבוקר, יום אחרי שהתוכנית שודרה, כי התקשר אליו חבר כנסת או משהו, התחוללה סערה. הנזיפה היחידה שהוא נזף בי היא שלא עדכנתי אותו מראש כדי שהוא יהיה מוכן לעמוד בהתקפות. כלומר הוא גיבה את זה באופן מלא, והדבר שאני חטפתי בגללו על הראש הוא שלא הכנתי אותו לזה".

     

    העונה הראשונה של "יחסים מסוכנים" הפכה למחוללת באזז יעילה מאוד, אבל גם הפתיעה בגזרת הרייטינג – בפיק שלה היא נשקה לעשרה אחוזים. בעונה השנייה התקבלה החלטה להעלות את סף הגירוי, להעביר את התוכנית בשידור חי. דווקא אז היא החלה להראות סימני חולשה, אולי בשל עייפות החומר ואולי בגלל הידלדלות מאגר האורחים. הרייטינג הלך וירד ובסוף העונה השנייה היא הסתיימה. רצועות הלילה של קשת נותבו לערוץ ביפ, שקשת הפיקה עבור הכבלים, ומודן עברה לשם עם תוכנית חדשה שלא התעלתה לאותם הגבהים.

     

    "בסופו של דבר 'חלומות בהקיציס' ו'יחסים מסוכנים' השתלמו ליוצריהן וגם לטלוויזיה באופן כללי לאורך השנים – דנה נהייתה דנה, זה היה הדבר הראשון שהיא הגישה בטלוויזיה, מולי הפך להיות מולי, זה היה הפרויקט הראשון שהוא ערך בטלוויזיה, ו'חלומות בהקיציס' הולידה את קיציס ופרידמן", מסכם אביבי.

     

    "הקסם של התוכנית היה בדיבור הכי אפדייטד לזמנו, הכי חופשי, הכי מלא מג'יק", הוא מוסיף. "זה הביא את הדור הזה בביטוי מלא בזמן שלו, זה לא בפרספקטיבה, זה קרה לייב. זה הביא את הביטוי של הדור והשפה שלו והמחשבות שלו ואת הסוציולוגיה שלו, אם אני שולף מילה מהתחת, בזמן אמת. ובמקסימות. זה פשוט היה מקסים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים